גם בישראל: אוצרות בפחי תל אביב

אם השפה מעצבת תודעה, אין פלא שבלונדון גם החיטוט בזבל נעשה יותר נוח. למילים כמו דאמפסטר דייבינג או סקיפינג יש הילה שיקית ומזמינה, בעוד שבישראל התופעה נותרה נטולת שם מפתה. היא עדיין מזוהה בעיקר עם עוני, ונחשפת תמיד באייטם האנושי שאחרי הקיצוץ בתקציב הרווחה. ובכל זאת, מכיוון

בערים הגדולות, באופן טבעי, קל יותר ללקט. מלקטי המזון פועלים באזורי משרדים (בהפסקות צהריים), בשווקים (בערב או בשישי אחר הצהריים) וליד מסעדות (עם הסגירה, אחרי חצות). בתל אביב, אספני הבגדים והחפצים — שיוצאים לציד לפנות בוקר, כדי להקדים את משאיות הזבל - מוצאים בדים ורהיטים בנחלת בנימין והרצל, חומרי בניין ויצירה בסמוך לרחוב שוקן ומכשירי חשמל משומשים בצפון הישן. הכל הודות למשליכים מסבירי פנים, שמשאירים חפצים ליד הפח ולא עמוק בתוכו. ותודה בשם המלקטים.