משר הביטחון, בחברוּת
למה אהוד ברק מרשה לעצמו לעקוף את הפרקליטות ולפנות ישירות לנשיאת העליון
לאחרונה דווח כי שר הביטחון אהוד ברק שיגר מכתב לנשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש, ובו ביקש ממנה לדחות בחצי שנה את הדיון בהריסת הבתים בהתנחלות עלי. זאת מתוך התחשבות במותם של הקצינים רועי קליין ואלירז פרץ שמשפחותיהם מתגוררות במקום.
הסיפור הזה התפוגג מבלי להותיר תהיות על חומרתו. אך לפני התהייה, קצת רקע: ברק וביניש הם חברים ותיקים בקואליציה האנטי־פרידמנית. השניים חברו למפגש האינטרסים הזה ממקומות שונים: ברק מהצורך הפוליטי לבדל את עצמו, וביניש מהצורך לצבור תמיכה במאבק נגד יוזמות פרידמן/נאמן. לשניים גם חבר משותף, היחצן זמיר דחבש, שמתזמר במרץ את נוטרי שלטון החוק למאבק משותף שבו מעורבבים אידיאולוגיה, פוליטיקה וביזנס.
ברק ופרידמן. חברים ותיקים בקואליציה האנטי-פרידמנית צילומים: חיים צח, עטא עוויסאת
העובדה שברק שולח מכתב לביניש בנושא משפטי היא חמורה ביותר. המדינה מדברת עם בית המשפט אך ורק באמצעות הפרקליטות או היועץ המשפטי לממשלה. שרים פונים ישירות לשופטים רק ברפובליקות בננות או בדיקטטורות.
חוסר ההבנה, שלא לומר הגסות הנורמטיבית של ברק, אינם מפתיעים. בעבר הרשה לעצמו לא פעם להתגרות בגבולות החוק, אך נחלץ בשלום. הסיפור האחרון הוא בסטארט־אפ של אשתו לייצוג אנשי עסקים. לא נערכה אפילו בדיקה משטרתית נגד הזוג. ככה זה כשאתה בצד הנכון של שלטון החוק. עכשיו אפשר רק לדמיין את הכותרות אילו עליזה אולמרט היתה פותחת סוכנות ייצוג, או אילו נתניהו היה כותב בקשות לביניש.
