תיאוריית הקשר: גלגולם של דמי הקישוריות

אם יצליח משרד התקשורת במשימתו ויוריד את דמי הקישוריות, עלול הרווח של חברות הסלולר לקטון במאות מיליוני שקלים בשנה. אלא שברקע עוד מתנהלת בבית המשפט תביעה שעלולה לחשוף אותם לתשלום מיידי בהיקף גבוה יותר.

לאחר שמשרד התקשורת קבע בשנת 2000 את דמי הקישוריות על 45 אגורות, בטענה שהחברות גבו מחירים גבוהים מעלות העברת השיחה והרווח הסביר עבורן, הוגשה בשנת 2002 תביעה נגד סלקום ופלאפון, בדרישה להחזר הכסף העודף שנגבה מהלקוחות עד לשנת 2000. התובעים העריכו כי הסכום העודף לכלל הלקוחות עמד על כ־4 מיליארד שקל.

מה דעתך על מניית סלקום:

•  
•  
•  
•  
•  

קנייה חזקה

קנייה

המתן

מכירה

מכירה חזקה

מגישי התביעה, חברות מגורים ייזום ובנייה ודאובר אדריכלים, וכן מפיק הטלוויזיה דני וסלי, טענו בתביעתם כי עד לתחילת הפיקוח על דמי הקישוריות בשנת 2000, גבו פלאפון וסלקום דמי קישוריות בגובה 73 אגורות ו־50 אגורות בהתאמה, וזאת אף שהעלות לחברות היתה קטנה בהרבה. התביעה והבקשה להכריז עליה כתובענה ייצוגית נדחו ב־2008, אולם התובעים ערערו על הפסיקה.

דמי הקישוריות כדת וכדין

בית המשפט המחוזי קבע כי התובעים לא הוכיחו שהמחיר שקבעו חברות הסלולר בשנים אלה כדמי קישוריות היה בלתי הוגן. יתר על כן, בית המשפט אף לא התרשם מכך שמשרד התקשורת עצמו החליט כי דמי הקישוריות גבוהים מהנדרש. בפסק הדין עצמו תמה השופט מדוע העותרים אף "לא בדקו את ממצאי הרגולטור באופן עצמאי". לאחרונה הגישו הצדדים את טיעוניהם המעודכנים, לקראת דיון שייערך ב־5 במאי. בערעור התובעים גורסים כי בית המשפט התעלם מהמציאות בשטח: אם דמי הקישוריות הורדו בפועל, הרי שמאחורי החלטה זו עמדו נתונים שאסף משרד התקשורת שהוכיחו כי דמי הקישוריות המקוריים היו בלתי סבירים.

אם אכן תעריפי דמי הקישוריות דאז היו בלתי סבירים, שאל בית המשפט, מדוע לקח למשרד התקשורת שבע שנים תמימות להורידן? מכאן הסיק בית המשפט כי המחירים המקוריים היו סבירים, ואילו רק לאחר שבע שנים הפער בין העלות של החברות לבין הרווח שלהן היה בלתי נסבל. לכך משיבים התובעים כי משרד התקשורת הודה ש"מתיחת" תהליך הורדת התעריפים באופן הדרגתי נועדה למנוע פגיעה ביציבות הכלכלית של חברות הסלולר, מתוך חשש שאלה יגיבו להפחתה חד־פעמית בהעלאת מחירים מיידית.

גם הרגולטור עמד מנגד

עוד פסק בית המשפט כי אם אכן נקטו החברות בפעולות לא תחרותיות, הממונה על הגבלים עסקיים היה אמור להגיש כנגדן תביעה פלילית. מכיוון שלא עשה כן, הרי שאפשר להסתמך על אי־פעולתו של הממונה ולהבין כי החברות נהגו כשורה גם במישור האזרחי. לכך משיבים התובעים כי רף ההוכחה בענין הפלילי והאזרחי שונה, ואין לקשר בין הדברים.

בטיעוניה הנגדיים לעמדת התובעים כיום טוענת פלאפון כי מלבד טעויות של המערערים בהבנת פסק הדין המקורי, נסמכה התביעה המקורית על איסור של מונופול לגבות מחירים בלתי הוגנים, אולם התובעים לא הצליחו להוכיח כלל כי באותה התקופה פלאפון וסלקום היו מונופול שכזה.

בית המשפט אמנם לא דן בנושא הגדרת המונופול, אולם אם יתקבל הערעור והתיק יפתח מחדש, ידרשו התובעים להוכיח כי אכן מדובר במונופול, וספק אם יוכלו להצליח במשימה זו.