ירוק בעיר: נסיעת מבחן ראשונה בשתי מכוניות עירוניות חשמליות

תעשיית הרכב העולמית עומדת בפני מהפכה. בעתיד הקרוב מכוניות חשמליות כבר לא יהיו קוריוז עיתונאי או מצגת למשקיעים, אלא מוצר נפוץ בייצור סדרתי שניתן יהיה לרכוש בסוכנות הרכב הקרובה לביתכם. על שולחנות השרטוט של יצרניות הרכב מסביב לעולם מתוכננים עשרות דגמים שונים ומשונים שחלקם עשוי לקרום עור וגידים יום אחד. שלא כמו הדגמים העתידיים האלה, יש שתי מכוניות חשמליות שכבר היום נוסעות על הכביש וישווקו כאן בישראל בשנים הקרובות. ל"כלכליסט" נקרתה הזדמנות מיוחדת לבחון את שתיהן.

סמארט ED: לרווקים אידיאליסטיים

כמו הרבה אופנות, גם הסמארט החשמלית החלה את דרכה בלונדון. זה קרה בשנת 2008, כשיצרנית הסמארט הגרמנית דיימלר ערכה פיילוט שבמסגרתו שוחררו 100 מכוניות סמארט חשמליות לנסיעת הדגמה ברחובות המטרופולין הבריטי הסואן.

סמארט ED . מתגנבת בדממה מוחלטת

בתקופה שבה העירייה המקומית הטילה מס מיוחד על מכוניות מזהמות שנכנסות למרכז לונדון, הסמארט החשמלית נראתה כמו אלטרנטיבה פרקטית. שנתיים מאוחר יותר אנחנו פוגשים בדור השני של הסמארט החשמלית. ההבדל המהותי טמון בסוללות הליתיום המתקדמות, מהסוג שמותקן במכונית הספורט החשמלית טסלה רודסטר, בניגוד לסוללות הניקל קדמיום, שהותקנו בדגם מהדור הקודם. הסוללה החדשה היא לא רק קלה יותר, היא גם מותחת את טווח הנסיעה ב־25 קילומטרים נוספים, מה שאומר שניתן לנסוע בה בסך הכל 135 קילומטרים בין טעינות.

במבט מבחוץ, קשה מאוד להבדיל בין הסמארט החשמלית לבין זו המצוידת במנוע בנזין רגיל. ההבדל נמצא בעיקר מתחת למכסה המנוע. המהנדסים בדיימלר דאגו מראש לתכנן את המכונית כך שאפשר יהיה להסב אותה מתצורת בנזין לתצורת חשמל ללא שינוי חיצוני בעיצוב. הסוללות בדגם החשמלי ממוקמות בדיוק במקום שבו אמור להיות תא הדלק. פתח התדלוק הוחלף בשקע, ופתח האגזוז פשוט נעלם. בתוך תא הנוסעים כמעט אין רמזים לכך שהסמארט הזו חשמלית, למעט שני שעונים שבולטים מלוח המחוונים ומציגים את מצב הסוללה (ראו תמונה). בתיבת ההילוכים יש שלושה מצבים בלבד: חניה, נסיעה ונסיעה לאחור.

ההזדמנות הנדירה לבחון את הסמארט החשמלית נקרתה בדרכנו באי הציורי פאלמה דה מיורקה שבספרד. כאן אין פקקים, רק חקלאים מנומנמים והמון פרות. לא בדיוק הסביבה הטבעית של המכונית האורבנית הזו. אף שהמכונית מתהדרת בשלל מדבקות המצהירות על כך שהיא ירוקה, אף אחד ממי שחלפנו על פניו במיורקה לא נראה ירוק מקנאה. היא נראית ומרגישה כמו טרנד של צעירים אידיאליסטיים שמוכנים לעשות המון ויתורים כדי שהמכונית שלהם לא תשתה בנזין. מימדיה אינם מותירים ספקות לגבי ייעודה: מכונית עירונית לטווחים קצרים שיכולה להשתחל לחניה בגודל של עגלת תינוק.

הסמארט מתגנבת בדממה מוחלטת מאחורי האיכרים והפרות, בשקט ובאטיות: המהירות הסופית הוגבלה מראש על ידי החברה ל־100 קמ"ש כדי לא לרוקן את הסוללה מהר מדי. בעיקולים היא מתקשה לשמור על נתיב הנסיעה והישבן הקטן והקצר שלה בורח החוצה במהירויות גבוהות. גם הבלמים נכנסים לפעולה באיחור אופנתי. נראה שהם לא יודעים מה לעשות קודם, לבלום את המכונית או לטעון את הסוללה באמצעות אנרגיית הבלימה. היצרנית עצמה מדגישה שעיקר כוחה של החשמלית הקטנה טמון ביכולתה לזנק ל־60 קמ"ש בתוך 6.5 שניות בלבד. די והותר לפקקים של תל אביב.

ואז הלכנו לאיבוד. מערכת הניווט החיצונית תקועה על שפה זרה כלשהי ומסרבת לעבור לאנגלית. חופי הים הציוריים מתחלפים בכביש מהיר. מערכת הניווט משתגעת מזעם, אבל מה שבאמת מלחיץ אותנו הוא מד האנרגיה בסוללה: הסמארט מסכימה לנסוע רק עוד 30 ק"מ לפני שתזדקק לאינפוזיה חשמלית. אבל הכל בסדר. הסמארט גומאת את המרחק הנותר בלי מחאה ואפילו מצליחה לשמור עוד כמה טיפות חשמל בסוללה. הטעינה עצמה היא פרוצדורה ממושכת: הטענה מלאה אורכת שש שעות.

בכמה ערים מרכזיות ברחבי גרמניה כבר הותקנו עמדות טעינה של חברת החשמל הגדולה במדינה, RWE, שמאפשרות לנהגים לטעון את המכונית גם ברחבי העיר ולא רק בשקע ביתי רגיל, ולשלם על כל טעינה. פיילוטים נוספים נערכים בערים אחרות באירופה ובארצות הברית.

בנקודת הטעינה במיורקה ממתינה לנו דיילת של החברה, עם תקע מוכן ביד ומבט מודאג על הפנים. אבל הסמארט החשמלית עמדה במבחן בהצלחה. מדובר במכונית חשמלית אמיתית שעונה על צורכי הנהג האורבני - כל עוד הוא לא מתכוון לצאת מהעיר. ובאשר לעתידן של המכוניות החשמליות באופן כללי, נראה שהיקף החדירה שלהן לשוק הרכב העולמית תלוי בעיקר בעומק הוויתורים שהן דורשות מהנהגים, בהשוואה למכוניות בנזין. בינתיים, כפי שממחישה לנו הסמארט, מדובר בוויתורים כואבים למדי, לפחות בכל הנוגע לטווח הנסיעה, למהירות הסופית ולפרק זמן הממושך שאורכת כל טעינה.

מיצובישי iMiEV: לחרוך צמיגים בלי לשרוף דלק

מי שתייבא את הסמארט לישראל היא יבואנית מרצדס כלמוביל. אבל לא צריך להרחיק עד לדרום ספרד כדי לנסוע במכונית חשמלית אמיתית, לא כזו שהוסבה מבנזין לחשמל. כלמוביל, שמייבאת גם את דגמי מיצובישי, ערכה באשדוד בשבוע שעבר נסיעת מבחן ב־iMiEV החשמלית הזעירה. ביפן החל שיווקה של המכונית הזו כבר לפני כחצי שנה. באירופה ובישראל היא מיועדת לעלות לכביש בתחילת 2011. באירופה ה־iMiEV תשווק כשהיא נושאת את סמליהן של פיז'ו וסיטרואן, שעמן מיצובישי משתפת פעולה.

חשמלית של מיצובישי. ה- iMiev מגיעה ל-130קמ"ש

החשמלית של מיצובישי חולקת רכיבים רבים עם הסמארט ED. גם כאן מדובר במכונית שקשה להבדיל בינה לבין גרסת הבנזין הרגילה, גם כאן אין צינור אגזוז, וגם כאן החשמל מוזן דרך צמד פתחי טעינה שמצויים בצדי הרכב - בסמארט יש רק פתח אחד. הבדל אחד בין הגרמנייה והיפנית הוא במיקום הסוללות: ב־iMiEV הן מרפדות את תחתית הרכב, מה שגורם לה לשקול 200 ק"ג יותר מגרסת הבנזין של המכונית הקומפקטית.

יוצאים לדרך. התאוצה מפתיעה לטובה: מהר מאוד מתייצב שעון המהירות על 130 קמ"ש. הרבה יותר ממה שנחוץ או מותר. כאן המהירות אינה מוגבלת על ידי היצרן, זו המהירות הסופית שלה. בכביש הסגור שבו ה־iMiEV נבחנת יש לא מעט בורות ושיבושים, אבל היא לא נראית מוטרדת. נראה שלא צריך לשרוף דלק כדי לחרוך צמיגים. בניגוד לסמארט, כאן מדובר במכונית שימושית גם מחוץ לעיר. המהירות גבוהה, האחיזה מצוינת וגם הבלימה החלטית וחזקה. טווח הנסיעה התיאורטי של המיצובישי החשמלית הקטנה הוא 160 ק"מ. הטעינה אורכת שבע שעות בשקע ביתי רגיל או חצי שעה מהירה, עד שהסוללה מוטענת ב־80%, בעמדת טעינה ציבורית ייעודית למכוניות חשמליות.

מכל המכוניות החשמליות שהוצגו עד היום בעולם, iMiEV מצטיירת בתור פתרון הביניים ההגיוני והפרקטי ביותר. הגודל שלה מתאים לעיר; נכנסים אליה ארבעה אנשים - במקום שניים בלבד בסמארט; התאוצה שלה והמהירות הסופית אינן גורמות למי שנוהג בה להרגיש כאילו הוא יושב בריקשה. את שתי המכוניות אפשר כאמור לטעון גם מכל שקע ביתי, מבלי להסתמך רק על רשת ההטענה הציבורית.

אבל על פרקטיות וטכנולוגיה צריך לשלם. בבריטניה, שגם מעניקה הטבות מס למכוניות חשמליות, המיצובישי החשמלית עולה 38,700 ליש"ט. לשם השוואה, ניסאן מיקרה עולה באותה מדינה 8,600 ליש"ט בלבד. הפרש לא מבוטל זה עשוי להפוך עבור ישראלים רבים את החלום הירוק למאוד רחוק. במחיר כזה, רק ישראלים מעטים יהיו בעליה של מכונית חשמלית אמיתית.