יפי הבלורית והלובי

"יקר יותר, יוקרתי יותר, הכי הכי במנהטן. אין עוד מלון כזה בעיר, ולא יקום אחד כזה", מכריז אלכס ספיר, ופותח רשמית את התחרות בין מלון ארבע העונות הוותיק לבין הטראמפ סוהו החדש.

מדובר בהשקה לתקשורת בלבד, צנועה יחסית, עד כמה שניתן לכנות כך השקה שמשתתפים בה לא פחות מארבעה בני משפחת טראמפ. עידון אינו בהכרח המוטו שהילדים גדלו עליו בבית. החברה של טראמפ תנהל את המלון, מתוך תקווה ששמו של יזם הנדל"ן המיוחצן בעולם יסייע להחזיר במהירות את הסכום המטורף של חצי מיליארד הדולרים ששפכה ספיר אורגניזיישן על הקמתו של טראמפ סוהו.

מימין: איוונה טראמפ, אריק ודונלד טראמפ, סגן ראש העיר ניו יורק בוב ליבר, ואלכס ספיר. גוזרים את הסרטצילום: איי אף פי

הפתיחות לתקשורת לא מסייעת לי לחצות את מעגל האבטחה, עד שדונלד טראמפ ג'וניור, דון בשבילי, מחלץ אותי מידיו העוינות של קצין ביטחון. "אני זוכר שראיינת אותי לפני ארבע שנים וסיפרתי לך על התוכנית לבנות את המלון הזה", הוא מושך אותי מידיו של חסון הביטחון, "הנה, הבייבי קרם עור וגידים. זה מראה שאנחנו לא רק מדברים. זה הדבר הכי חם במנהטן וזה יום גדול עבורנו".

חדר במלון. הרבה כניסות צדדיות לטובת המפורסמים והעשיריםצילום: אי אף פי

הוא גורר אותי לסיור במלון, שמסתיים במרפסת של הסוויטה העליונה, במרומי הקומה ה־47. "את רואה, אפשר לראות את שני הנהרות סביב מנהטן", אומר לי הג'וניור. "אנחנו במיקום הטוב ביותר באמצע. כל סוהו פרוסה לפנינו עם גגות אדומים, כי כולם נמוכים מאיתנו".

הוא יודע על מה הוא מדבר. בתום מאבק ממושך, ספיר וטראמפ כופפו את חברי ועדת השימור ההיסטורית של סוהו, את העירייה של מייקל בלומברג ואת ארגוני הירוקים המקומיים, כפי שהם מכונים כאן בנימת זלזול. כל אלה לא יכלו ללוביסטים המשומנים ולכסף הגדול, שאפשרו לבסוף מלון בן 47 קומות ו־400 חדרים בלב השכונה הטרנדית, שבה מותרת בנייה עד לגובה של 11 קומות. "5,000 דולר ל'סקוור פוט', למי שרוצה לקנות את הסוויטה", הוא ממתיק איתי סוד. אני מעבירה בראש לשיטה המטרית. אין לי מספיק כסף.

בינתיים, בלובי, איוונקה טראמפ היפה מתמקדת בלדגמן את עצמה ומקפידה לחייך מצוין. הצלמים מתים עליה.

איוונקה טראמפ. פוזות למצלמה צילום: אי אף פי

"איוונקה תרמה רבות לעיצוב של המלון", משוויץ האב הגאה. אני נזכרת בגל נאור, הבת של יצחק תשובה, שתרמה רבות לעיצוב הפלאזה בניו יורק. זה כנראה טרנד אצל מיליארדרים. לצד איוונקה, תרם לעיצוב גם דיוויד רוקוול, המעצב של מסעדות נבוקו. בניגוד להעדפות הטראמפיות המוכרות, רוקוול ויתר על זהבים ונוצצים לטובת עיצוב מאופק (יחסית, יחסית), בגוני חום ועם נגיעות מהמזרח הרחוק. בינתיים איוונקה עושה סימנים של התקפלות. "לא תאמיני כמה היא ממהרת לסיים את ההתחייבות שלה היום", מסביר לי דון, "היא ממהרת להכין ארוחה לשבת. את הרי יודעת שהיא נשואה ליהודי שמקפיד על מצוות מסוימות".

יהודי אחר, הבעלים אלכס ספיר, מלווה באחיותיו ובאמו, מסביר לי שמדובר בפרויקט חדשני עבור הקבוצה. "עד עכשיו היינו מעורבים בנדל"ן סולידי מניב, לא נכנסנו לפרויקט בהקמה". הוא בנו של המיליארדר תמיר ספיר, יוצא ברית המועצות לשעבר שהתגורר זמן מה בישראל, היגר לארצות הברית ונשאר עם שם של טייס בחיל האוויר. אימפריית הנדל"ן של הספירים כוללת מיליוני מ"ר של משרדים בניו יורק ונדל"ן למגורים בארצות הברית, מקסיקו וברית המועצות לשעבר. האב תמיר עצמו נעדר מהאירוע משום שברוב חודשי השנה הוא מתגורר באקפולקו שבמקסיקו. צודק, אני אומרת לעצמי, ונזכרת באלביס פרסלי. הסרט דבילי, אבל איזה שיק.

עוד אני מהרהרת בשיק, אלכס מקבל שיחה משלמה זהר, עד לא מזמן יו"ר דיסקונט וכיום יו"ר קבוצת ספיר. "טראמפ סוהו ייהפך לאחד ממוקדי העלייה לרגל של כל תייר בניו יורק", זהר מוסיף מחמאות משלו, כך מדווח לי אלכס.

בהמשך העיתונאים נלקחים לסיור במועדון הלילה האקסקלוסיבי של המלון. "הוא נבנה כדי שיתאים לסלבז ועשירים במיוחד", מסבירים לי ומצביעים על הכניסות והיציאות הצדדיות שנבנו במיוחד לשם כך. טראמפ ממשיך בתפקיד האב הקורן: "אני גאה על שילדיי היפים והמוכשרים היו מעורבים בפרויקט מתחילתו. אבל אני אבא כמובן, איך לא ארעיף עליהם שבחים?". נרשם רגע של מודעות עצמית.