אלמנתו של עובד לשעבר באולפני הרצליה תובעת: מינעו את פרויקט הנדל"ן המתוכנן במקום
התובעת טוענת כי בעקבות הסכם שנחתם בין בעלה למנהלת האולפן לפני 30 שנה, במסגרתו ניתן להם בית במתחם האולפנים, אין לפנותה או לפגוע בביתה כחלק מפרוייקט המתוכנן באזור
חנה דורות, המתגוררת בשטח אולפני הרצליה, הגישה היום תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בדרישה למנוע את הריסת בית מגוריה במסגרת הקמת פרויקט מתחם אולפני הרצליה.
זאת בטענה כי לפני 30 שנה נחתם הסכם בין בעלת השליטה דאז באולפני הרצליה לבין בעלה המנוח של דורות, אשר הקנה
התביעה הוגשה נגד אולפני הרצליה והחברות תדהר, אפריקה ישראל וע. לוזון נכסים והשקעות. לטענת התובעת, המיוצגת ע"י עורכי הדין גיא נוף ויניב דקל ממשרד קסוטו-נוף, עסקת ענק בשווי עשרות מיליוני דולרים גרמה לנתבעות לשיכרון כוח, במסגרתו הן מתעלמות מהעובדה שהיא בעלת בית במקום לכל ימי חייה, בכפוף להסכמים שנחתמו בעבר. ביתה, נטען בתביעה, הוא מבנה בעל 2 קומות אליו צמודה גינה בה נטועה חורשת עצי פרי ועצי אקליפטוס עתיקים וכבירים, וכי הגינה הייחודית והנדירה מעניקה תחושה כפרית בלב העיר.
התובעת מפרטת בתביעה כי היא אשה בת 70, אלמנתו של אליעזר דויטש (דורות) שהלך לעולמו ב-1986, ואשר עד למועד פטירתו עבד במשך שנים רבות באולפני הרצליה, ושימש כיד ימינה ואיש אמונה של בעלת השליטה בחברה דאז, מרגוט קלאונזר (שהלכה לעולמה ב-1975).
לפי כתב התביעה, בתחילת שנות השבעים התהדק מאוד הקשר בין קלאוזנר המנוחה לבין בעלה המנוח של התובעת, וכאשר שמעה קלאוזנר כי אליעזר דויטש והתובעת עמדו להינשא וחיפשו בית מגורים, היא הציעה להם לבנות את ביתם סמוך לביתה שלה, בשטח האולפנים. לפי הנטען, זכות זו היתה הטבה במסגרת תנאי עבודתו של דויטש, ונחתם הסכם שאפשר לדויטש להקים מבנה בשטחה ולהתגורר בו עד ליום מותו.
בתביעה נכתב כי ההסכם קבע עוד כי במקרה בו יפקעו זכויותיו של המנוח דויטש עקב פטירתו, ישולם שווי המבנה כנגד פינויו. טענת התובעת היא כי הזכות שהוענקה להם שקולה מבחינה מהותית לבעלות, מלבד העובדה שמדובר בקרקע המצויה בבעלות מנהל מקרקעי ישראל. לטענתה, אילו באמת היה המבנה בבעלות האולפנים – כי אז, לא היתה קמה חובת האולפנים לשלם את שוויו בכל מקרה של פינוי.
לטענת התובעת, בעקבות פטירתו של דויטש גובש בסוף שנות השמונים הסכם בין התובעת לבין ילדיה של קלאוזנר ששלטו באותה עת באולפני הרצליה, לפיה היא תכנס בנעלי בעלה בכל הנוגע להסכם ותמשיך לגור בבית למשך כל ימי חייה. הסכם זה, נטען, לא הועלה על הכתב אך התובעת טוענת כי ברשותה ראיות רבות לקיומו.
לטענתה היא המשיכה לחיות בנחת ובשלווה בבית למשך 19 שנה נוספות, עד שגילתה על רמיסת זכויותיה הצפויה. לפי גרסתה, מרגע שהגיעה לאוזניה השמועה כי בכוונת הנתבעות להרוס את מתחם אולפני הרצליה ובתוך כך גם את ביתה, היא פנתה לוועדה המקומית לתכנון אך זו כלל לא הגיבה לפניותיה, ואילו הנתבעות הגיבו במכתב בו דרשו את פינויה המיידי.
במסגרת התביעה מתבקש צו מניעה שיאסור פגיעה בביתה של התובעת במסגרת הקמת המתחם, וכן מניעת כל מטרד של רעש או חסימת אור בגינו.
עו"ד נילי מכנס, המייצגת את אולפני הרצליה, מסרה כי כתב התביעה טרם התקבל אצלם, וכשיתקבל תמסר תגובתם.
