משה גאון מרים כוסית פסימית

יום האביב הראשון, התאריך שבו היום והלילה משתווים, שעה ארבע אחר הצהריים. השמש קפחה אך כמעט לא הורגשה בגלל הרוח הצפונית החזקה והקרירה שנשבה על הים ועל בית גאון, פעם בית גיבור. אבל בקומה ה־14, שבה התקיימה הרמת הכוסית של גאון אחזקות לרגל החג, הרוח לא נשבה, המזגן לא הופעל והחום היה לרגעים בלתי נסבל. ובכל זאת, היו שם לא מעט כתפיים קרות להז־בינס שבאו להתערבב.

עמיר פרץ, למשל. רם כספי נפנף אותו במהירות ובלי בושה. אופיר פינס ורענן כהן חלפו כמו רוח רפאים על פניהם של צביקה יוכמן, עמי סגיס, מיכה גייגר ודוד חודק. ככה זה, כשאין לך עוד השפעה וכוח, אתה חוזר להיות סתם מישהו.

רם כספי ומשה גאון. כספי היה עליז מהרגיל צילום: אילן ספירא

שאלתי את פינס מה הוא עושה עכשיו, וציפיתי שהוא יספר שמונה ליו"ר של חברה או לפחות חבר דירקטוריון. הוא הפתיע ואמר בלי חשק: "אני מרצה בבינתחומי". "יפה, עברת לתחום ההוראה", אמרתי, והוא, שכאילו נפגע מהמחמאה, הוסיף: "אני מתעסק גם במיזמים שקשורים באיכות סביבה", ואז הפנה אליי את הגב, והלך אל המזנון ללעוס משהו.

כספי היה עליז מתמיד. "נו, כספי, מצב רוח טוב?", שאלתי. "אתה שואל באופן אישי או באופן לאומי?". "בכל אופן וצורה", השבתי. "אנחנו נמצאים על סף מדרון", כספי אמר. "היחסים עם העולם וארצות הברית הולכים ונעלמים, ואנשים לא נרתמים כדי לשנות. שאננות גמורה".

יאיר המבורגר אמר שהוא רואה רק טוב: "מצב המשק הולך ומשתפר". אולי לזה התכוון כספי, רואה השחורות, באומרו שאננות. גם ארז מלצר היה אופטימי, וכך גם רפי אלול, ולרגע היה נדמה שכספי הוא שטועה.

אבל אז עלה על הפודיום משה גאון, ונשמע כמו כספי. הוא הביע מורת רוח מהמצב, אמר שהיחסים עם ארצות הברית וטורקיה בכי רע, הזכיר שתהליך השלום תקוע. הוא הביך מעט את הנוכחים כשאמר שיותר ויותר אנשי עסקים מנתקים מגע או מתנערים מאחריות לנעשה במדינה, משתדלים לטמון את ראשם בחול ולא להגיב על מה שקורה, כדי שחלילה לא יתייגו אותם כבעלי דעה אנטי־שלטונית. "אופוזיציה אמיתית כבר מזמן לא היתה פה. מפלגת העבודה הפכה לשריד חסר שיניים וחשיבות, שתומכיה, ובהם אני, הולכים ומתמעטים".

ואז לפתע, כולם הסכימו עם גאון, כולל המבורגר השאנן. עופר חודורוב אמר: "זה ברור, אנשי העסקים צריכים לצאת מהחליפות ולהתחיל להשפיע. אנחנו לא יכולים להשלים עם המצב הקיים".

רם כספי, יאיר המבורגר וסמדר ברבר צדיק. הרימו כוסית

פרופ' אליעזר רחמילביץ הזמין אותי לחתונה, ואמר שמאז רצח רבין אנחנו הולכים ומפספסים את הפלסטינים, ושאנשי עסקים צריכים כנראה לקחת את האחריות על עצמם, אחרת שום דבר לא יזוז פה. היה נדמה כי הנה נזרע סוף שלטונם השני של ביבי וברק, אבל אז כולם פשוט התפזרו להם, ורק חדוה שרון הגיעה באיחור ואמרה שטנטטיבית היא מסכימה עם גאון.

בסוף אמר לי גאון עצמו כי הוא אמנם חבר מפלגת העבודה, אך אינו מסתיר את התנגדותו למנהיגה ולדרך שבה בחרה ללכת. ובגלל זה ביבי וגם ברק, שאף קיבל הזמנה אישית לאירוע ולא בא, מאוד מעריכים אותו. "מנהיגים", הוא אמר, "מעריכים אנשי עסקים שיש להם דעה. הם לא אוהבים את כל אותם רכיכות שאף פעם אי אפשר לדעת מה הם חושבים". חשבתי שהפוליטיקאים פשוט אוהבים שמשחקים איתם הארד טו גט, אבל אז לחש לי בכיר אחר שזה לא משנה להם בכלל מה אתה חושב כאיש עסקים, העיקר שאתה משלם.