אבא תמיד אמר: "הפתרון נולד לפני הבעיה. תאמיני בזה, ועכשיו תמצאי אותו"

אם לשלושה וסבתא לשניים, גרה בהרצליה

"כשהייתי בת 9 חיינו שנה באיסטנבול. אבא שלי הקים שם בית חרושת למכונות תפירה, ואני למדתי במנזר נוטרדם דה ציון וחוויתי אנטישמיות. אני זוכרת שהאשימו אותי שרצחתי את ישו. רצתי לאם המנזר בבכי והסברתי לה שאני לא יודעת מה רוצים ממני. היא ניסתה להרגיע את הילדים אבל זה לא עזר, הם היו ממש אנטישמים. שם צמחה הפטריוטיות שלי, הקשבתי לקול ציון לגולה, חיכיתי שישמיעו את 'התקווה' ועמדתי דום על המיטה. התגעגעתי מאוד לישראל, והיתה בי אהבה שלא נגמרה עד היום.

1950. בנימין ואדלה ארנר עם הבנות יעל בת השלוש וזהבה בת ה-13, חיפה

"גדלתי בים של אהבה, אני זוכרת את האהבה הגדולה של ההורים כלפיי, את האמונה בי, אני אפילו לא זוכרת שצעקו עליי. תמיד אמרו לי: 'ילדי'לה כמה את חכמה'. אבל לא הייתי תלמידה מצטיינת, הייתי תלמידה בינונית והייתי וכחנית גדולה, תמיד התווכחתי עם המורים. זה עדיין ככה - עד היום אני לא מוכנה לקבל 'לא' כתשובה.

"הקשר שלי עם ההורים חזק גם בשנים האחרונות. אחרי שהתמניתי לראש העירייה ראיתי שקשה לי להגיע אליהם לביקורים, וביקשתי מהם לעבור לגור איתי. הם עשו זאת, אבא הספיק לגור איתי שש שנים עד שנפטר ואמא עדיין איתי. זמן איכות עם ההורים בגיל מבוגר זאת זכות, וזאת היתה אחת ההחלטות הנכונות והחשובות שעשיתי בחיי".