ציפיות בלתי אפשריות
ראש הממשלה, שר האוצר, המחוקקים בכנסת וכמובן המגזר העסקי לא רואים חלופה אחרת זולת שחזור ההצלחה של הקדנציה הראשונה - שום דבר פחות מזה לא יתקבל
בתחילת 2005 התקבצנו, נציגי כלי התקשורת השונים, באולם מקבלי הפנים בנמל התעופה בן גוריון. עמנו היה הד"ר יוסי בכר, שהיה אז מנכ"ל משרד האוצר. כולנו חיכינו לביקורו הראשון בישראל של הפרופ' סטנלי פישר, שהסכים כמה ימים קודם לכן לשמש הנגיד הבא של בנק ישראל. הרבה כבוד לא היה במעמד
אז, לפני חמש שנים, פישר היה בבחינת נעלם עבור הכלכלה המקומית. אמנם היה מדובר בכוכב בשמי הכלכלה העולמית, שמאחוריו קריירה מרשימה באקדמיה, בבנק העולמי ובכמה מוסדות פיננסיים מובילים. אבל מה היו כל אלה לעומת המלחמה שציפתה לו עם הממונה על השכר באוצר ועם יושבי ראש הוועדים של הבנק המרכזי?
האזרח מספר אחת של הכלכלה
מאז דרך כוכבו גם כאן. היום סטנלי פישר הוא האזרח מספר אחת של הכלכלה הישראלית. לקדנציה השנייה שלו הוא מגיע כשהוא מלווה במערכת ציפיות כמעט בלתי אפשרית. ראש הממשלה, שר האוצר, המחוקקים בכנסת וכמובן המגזר העסקי לא רואים חלופה אחרת זולת שחזור ההצלחה של הקדנציה הראשונה - שום דבר פחות מזה לא יתקבל. משבר כלכלי? פישר צריך לעבור אותו בלי למצמץ כפי שעבר את המשבר הקודם. הדולר יתרסק? פישר כבר ימציא את המנגנון שיאושש אותו. מנהלי הבנקים לא מתפקדים? פישר כבר יקרא אותם לסדר, יוציא כרטיס צהוב ואולי יראה להם גם את הדרך הביתה. פישר פה, פישר שם, פישר בכל מקום.
השאלה הגדולה היא אם לסטנלי פישר של הקדנציה השנייה נותרה עוד אנרגיה להמשיך ולהתמודד עם שק הציפיות העמוס שמוטל על גבו. עובדי בנק ישראל הרי אינם הולכים לשום מקום, ותסמכו עליהם שגם במסגרת החוק החדש שעבר השבוע בכנסת הם ימצאו את הדרך לדרוש עוד ועוד. שר האוצר הנוכחי, ההוא שכבר אמר שלכל נגיד יש תחליף, גם כן לא הולך לשום מקום. אולי אפילו ההפך, הרי עם כל יום שעובר יובל שטייניץ מתחיל לגדל אג'נדה משלו, ומישהו כבר יצטרך להעמיד אותו במקום. אפילו עם הבנקאים והבנקים העולם לא יהיה פשוט יותר בקדנציה השנייה. הפרטת בנק לאומי על שלל יצריה ואינטרסיה עומדת על הפרק, דיסקונט גם הוא על המדף ובבנק הפועלים אף פעם לא שקט. לפישר של הקדנציה השנייה אין יום אחד של חסד, ולצערו הוא צריך להמשיך כבר מהבוקר לעבוד במלוא המרץ.
יפרוש בשיא?
אבל הוא לא נהיה צעיר יותר, והנכדים גדלים והאשה לוחצת, ולמה לו בכלל לסבול את כל כאב הראש הזה? כשמצרפים את כל הנתונים לנוסחה אחת, נראה שגם חצי קדנציה תהיה עבורו לא קלה. סטנלי פישר כבר הוכיח בחמש השנים האחרונות שהוא פוליטיקאי משופשף לפחות כמו שהוא מאקרו־כלכלן חכם ותסמכו עליו שגם הוא יודע מה גודל הציפיות ממנו בקדנציה השנייה. מותר לנו לנחש שכפי שהוא תכנן את הישארותו לקדנציה נוספת הוא כבר מתכנן כיצד לפרוש בשיא, רגע לפני שיתברר שאף אחד, אפילו לא הוא, אינו יכול להצליח לנוכח הציפיות האינסופיות.
