הון אנושי: ורק נוחי לא בא

אירוע הגאלה של דן אנד ברדסטריט להענקת אות המנהיגות העסקית של ישראל נערך במוזיאון תל אביב, שנראה באותו ערב יותר כאולם שמחות של האלפיון העליון מאשר כמוזיאון לאמנות. שטיח אדום הונח בכניסה, לצד שני ג'יפים מאיימים של החברה שלקחה חסות על הערב, יצירות המופת בלובי המוזיאון הוסתרו על ידי מזנון קייטרינג, ובחלל שמוביל לחדרי המוזיאון פוזרו ספות עור סינתטיות.

הראשונים להגיע היו זוכי אות ההוקרה, שקיבלו הודעה מראש ממארגני האירוע על זכייתם כדי לוודא שיתייצבו לקבלת הפרס. למרות זאת, נראה שמישהו אמר להם להעמיד פני מופתעים. יו"ר גזית גלוב חיים כצמן העמיד פנים שאינו יודע מה הולך לקרות בהמשך הערב. "אני בטוח שהאנשים הראויים יזכו", אמר בפנים חתומות. שאול שני, האיש שעשה אקזיט ענק בברזיל, עמד ושוחח ארוכות עם יו"ר דירקטוריון בזק שלמה רודב. שניהם זכו באותות הוקרה בערב, אבל כשפניתי אליהם בעניין מיהרו לשנות נושא.

כשגליה מאור נכנסה לאולם קפצו עליה הצלמים כאילו היתה בראד פיט, או לפחות אנג'לינה ג'ולי. היא ניסתה להשתלב בקהל, אבל הצלמים לא הרפו. "די כבר", אמרה, "אני לא יכולה יותר". פניתי אליה ושאלתי אם גם היא, כמו כל הזוכים, לא יודעת מי עומד לזכות הערב, והאמת היא שציפיתי שהיא תשחק את המשחק כמו כולם. אבל מאור הפתיעה ואמרה: "נו, באמת, בוא נפסיק להעמיד פנים. כולם יודעים מי הזוכים". אלי יונס, מנכ"ל מזרחי טפחות ועוד אחד מהזוכים, שעמד והקשיב לנו, התעקש להמשיך במשחק: "אל תשאל אותי, אני לא יודע מי זוכה", אמר. "דבר עם גליה. היא אוהבת את אור הזרקורים".

סטף וורטהיימר צילום: אוראל כהן

בפינה אחרת, ליד הבר, שוחחו אבי שומר, הבעלים של צומת ספרים, ורמי שביט, הבעלים של המשביר לצרכן וניו־פארם. שאלתי את שביט אם גם הוא בין הזוכים, אף שהיה ברור שלא. "עזוב אותך", אמר, "זה הכל בולשיט. אני לא מנכ"ל שצריך לקבל פרסים כדי להתקדם, אני בעל עסק שבא לפה כדי לבחור מנכ"לים". בדיוק כשהוא אמר את זה הבחנתי מרחוק בחיים רומנו, שכמה בכירים אמרו שהגיע לאירוע כדי לקבל ג'וב.

אריה מינטקביץ, שבפגישה קודמת הציע לשדך את בתי שטרם נולדה לנכד שלו, שמח לפגוש אותי, ואמר שמבחינתו כל האירוע הוא חארטה והצהרת כוח של דן אנד ברדסטריט. המינגלינג היה יכול להימשך עוד ועוד, אבל אז קרא הכרוז לכולם להיכנס פנימה, אף שנוחי דנקנר, שהיה אמור להיות אחד מכוכבי הערב, טרם הגיע.

רקפת רוסק עמינח, שלמה אליהו צילום: אוראל כהן

את הערב הנחתה באלגנטיות טלי מורנו, שאמרה שמכיוון שהאירוע נערך השנה במוזיאון תל אביב המצגות על מסכי הווידיאו הן בסגנון הפופ־ארט. הוקרנה מצגת של האירועים המשמעותיים במשק ב־30 השנים שבהן דן אנד ברדסטריט פועלת בארץ ומדרגת אותה. היה מרגש. גליה מאור עלתה לבמה והודתה על זכייתה בפעם השלישית בפרס ההוקרה, ואז תיקנה את עצמה ואמרה שהתבלבלה ובעצם זו הפעם הרביעית. נוחי דנקנר, שזכה אף הוא באות ההוקרה בפעם הרביעית, הבריז בסופו של דבר, ובמקומו התייצב חיים גבריאלי. מאוחר יותר דובר על כך שדנקנר נשאר בבית כדי לצפות בסרט שהקרינו בערוץ 10 על הגורו שלו, הרנטגן. הוא נימק את ההיעדרות במחלה.

שאול שני צילום: אוראל כהן

אבל את הפצצה האמיתית של הערב הטיל שלמה אליהו, בעל המניות הפרטי הגדול ביותר בבנק לאומי, שקיבל את אות מנהיג־העל של הקהילה העסקית בישראל, ובנאום התודה שלו קרא למדינה למכור את מניותיה בבנק ולהפסיק להתערב בשיקולים העסקיים של בעלי המניות. "יש לי עצבים די חזקים להגיע לשליטה בבנק לאומי", הכריז - והקהל קם על רגליו והריע. בסוף הערב שאלתי את ניר למפרט אם דן אנד ברדסטריט עומדים מאחורי דבריו של אליהו והוא השיב בדיפלומטיות: "אנחנו לא נוקטים עמדה בעניין. הבחירה בו היתה של השופטים". לעומתו, דוד פתאל ממלונות פתאל, שגם הוא קיבל אות הוקרה, אמר שהוא לגמרי תומך באליהו, והדגיש שלשניהם סיפור חיים דומה: ילדים עניים ממוצא מזרחי, שהפכו את העסקים שבשליטתם לאימפריות. גם אלפרד אקירוב הביע תמיכה באליהו, ובכלל נדמה היה שדבריו היו סוג של קונצנזוס בין באי הערב.