בתקופת הצנע אמא היתה אומרת: "אפשר למצוא פתרון לכל דבר"

איזי בורוביץ', מבעלי אל על ויו"ר נתיבי איילון

בן 69, נשוי, אב לשלושה וסב לשישה, גר בתל אביב

"נולדנו, אחי התאום דדי ואני, ב־1941 בתל אביב. הוריי טובה ואלכסנדר עלו לישראל ב־1920 מפולין, והכירו פה. אמא בעצם גידלה אותנו - היתה חלוקה ברורה מי מנהל את המשפחה ומי מביא את הכסף. אבא היה שכיר, ובמשך שנים ניהל מאפיות בקריית גת ובאופקים. מדי יום הוא היה נוסע מתל אביב דרומה באוטובוסים, בכבישים משובשים. אני זוכר אותו עומד בתחנה בצניעות, מחזיק את התיק, ממתין לאוטובוס. הפשטות, הענייניות, חוסר ההתנשאות שלו ושל אמי הם התרומה הגדולה שקיבלתי מהם - אדם לא צריך חפצים יוקרתיים או דירות גדולות, רק לחיות חיים פשוטים וענייניים. גדלנו על כך שמה שחשוב באמת זו המשפחה. אבי, למשל, היה עושה בכל שבת סיבוב ביקורים אצל כל האחים והאחיות שלו.

1945. טובה בורוביץ' עם התאומים איזי (משמאל) ודדי, בדרך ליום הולדת 4 בגן. תל אביב

"בתקופת הצנע, בהתמודדות עם המחסור במזון, למדנו מההורים שאפשר להסתדר לבד, ואמא היתה אומרת שאפשר למצוא פתרון לכל דבר. גידלנו בחצר ארנבות - את יודעת מה זה לרוץ אחרי ארנבות ולתפוס אחת כל פעם? - היה לנו גם שובך יונים, היו תרנגולות וביצים, גידלנו עגבניות, לא חיכינו לעזרה אף פעם. הבנו שלא צריך להיות תלוי במדינה בכל דבר, עדיף להיות עצמאי. פעם נסענו לירושלים, לקרובים של הוריי, והבאנו איתנו ביצים. בדרך המשטרה עצרה מכוניות כדי לראות אם לא מבריחים אוכל, ואמי מספרת שאמרתי לשוטר: 'אני לא אספר לך שיש לנו ביצים באוטו'.

"כשאני מספר שהייתי על אלטלנה אף אחד לא מאמין לי, אבל אחרי הקרב האונייה עוד עמדה במשך שנתיים בחוף, והיינו באים ומשחקים עליה...

"עד גיל 14 למדנו בבית חינוך לילדי עובדים בתל אביב, שנה מתחת לירון לונדון, שנתיים מתחת לאריק איינשטיין, שנה מעל דניאל ברנבוים, שהיה מנגן בפסנתר לפני הארוחות. יום בשבוע היה מוקדש לעבודה - למדנו חקלאות, נגרות, תפירה ובישול. בכל יום כיתה אחרת הכינה את ארוחת הצהריים לכל בית הספר. עד היום בעצם אני עושה הכל בבית. בית הספר חינך לעצמאות, אפילו כשיצאנו למחנות 'ימייה' שלושה שבועות עשינו הכל לבד. אחר כך המשכתי לכדורי, שהשפיע עליי מאוד ושבו למדתי את החשיבות של חשיבה עצמאית, חברות ולהתייחס לאנשים כבני אדם. למדתי שם שבמקלחת כולם אותו דבר, כולם שווים, ושאל תעשה למישהו מה שאתה לא רוצה שיעשו לך. למדנו לעבוד יחד, כ'אנחנו' ולא כ'אני', ותמיד הייתי בביחד הזה - בבית הספר, בתנועה, בכדורי, בצבא. בעולם העסקי התחרות היא נון־סטופ, אבל אני משמר את הערכים האלה. הרעיון של לעבוד בקבוצה, לחיות עם אנשים, זה העיקר, ומי שלא מתנהג כך מייצג קצת התנשאות, אחת הבעיות שקיימות בניהול. בארקיע הייתי אוסף את העובדים כדי לנתח תוצאות של כל רבעון ולשתף אותם. באל על, בגלל התרבות הארגונית, לא הצלחתי לעשות את זה".