סנגוריו של תדמור: "זה לא הגיוני לשלוח אותו לעבודות שירות גם אם 'מגיע לו'"
מנגד טענה עו"ד אפרת ברזילי מפרקליטות המדינה כי "יש נוכחות של אנשים שעוצמתם רבה להתעלם מהחוק, ללכת בדרך של עשיית דין עצמי, לקבל עליהם את החוק כאילו הם יודעים מה טוב ומה נכון"
בבית המשפט העליון התקיים הבוקר (א') דיון הטיעונים לעונש בעניינו של דב תדמור שהורשע בפרשת דסק"ש. בסוף פברואר הפך בית המשפט העליון
בכתב האישום שהוגש ב-1999 לבית משפט השלום בתל אביב, נטען כי הנאשמים הטעו את ציבור המשקיעים, וכי פעלו במשותף להסתרת הדו"חות הכספיים של שלוש החברות הפרטיות ישקר, להבים ותפרון מן הציבור. ב-2002 הורשעו הנאשמים בבית משפט השלום בתל אביב ב-18 עבירות של הגשת דו"חות כספיים חסרים והטעיית משקיעים.
על תדמור נגזרו אז 6 חודשי עבודות שירות, 12 חודשי מאסר על תנאי ו-700 אלף שקל קנס. על כהן, בוק ואשל נגזרו 12 חודשי מאסר על תנאי ו-450 אלף שקל קנס כל אחד. על דסק"ש נגזר קנס של 800 אלף שקל. בדיון שהתקיים הבוקר השמיעו הצדדים את טענותיהם לשאלת קבלת העונש שנגזר בבית המשפט המחוזי בדעת המיעוט של השופטת יהודית שיצר.
התובעת שהגישה את הערעור לעליון, עו"ד אפרת ברזילי מהמחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה טענה בפני השופטים איילה פרוקצ'יה, סלים ג'ובראן ודוד חשין, כי ישנו חשש גדול שעונש מקל מדי על רקע הנסיבות הקיימות הוא עונש שיביא איתו מסר מוטעה. "אין הבנה לחומרת המעשים שנעשו, אין קבלת אחריות במובן המתבקש. חלק מהנאשמים סברו שמדובר בעניין טכני, וחלק הסתתרו מאחורי טענות משפטיות אחרות שלהבנתנו לא היה להן מקום. כל אלה משליכים על חלוף הזמן", טענה התובעת, והוסיפה: "העונש צריך לבטא את מהות המעשים, חומרתם והצורך להרתיע מפניהם. העונש צריך לתת ביטוי כלשהו לחומרת העבירות, באופן מחושב ומכוון כפי שקבע בית המשפט, מעשים שכל כולם הטעיה של משקיע סביר מתוך כוונה לעשות כן והצגת מצב מוטעה פעם אחרי פעם לרשויות הפיקוח. הנאשמים הגישו ביודעין דוחות חסרים, להתנהגותם יש נורמות פסולות. אלמלא היינו מצויים עכשיו זמן רב אחרי מועד סיום העבירות, העונש הראוי למעשים שביצעו הנאשמים היה עונש מאסר בפועל לתקופה של ממש. זו הדרך הראויה להתייחס לעבירות צווארון לבן, זו הדרך הראויה להתייחס לעבירות ניירות ערך".
לגבי נסיבותיהם האישיות של הנאשמים, אמרה עו"ד ברזילי: "יש נוכחות של אנשים שעוצמתם רבה להתעלם מהחוק, ללכת בדרך של עשיית דין עצמי, לקבל עליהם את החוק כאילו הם יודעים מה טוב ומה נכון והם הולכים בדרך המופרכת והתעלמות מזה שמדובר בדרך לא חוקית, פעם אחר פעם במשך 5 שנים. חלק מהנסיבות האישיות חריגות וחלקן לא כל כך חריגות. הנאשמים בעבירות כאלה לעיתים קרובות הם אנשים מבוגרים ולעיתים הם חולים במחלות רבות. לפני בתי המשפט עמדו עשייתם החיובית של הנאשם ותרומתם במשך השנים, איננו חולקים על הדברים האלה, הם הובאו בחשבון בבית המשפט".
השופטת איילה פרוקצ'יה שאלה את התובעת: "מה ההתייחסות שלכם לטענה שבמהלך השנים, כל המשיבים נמנעו במניעה עצמית מלכהן כדירקטוריונים, איזה משקל צריך לתת לעובדה הזאת ביחס לפסילה לגבי העתיד? ברזילי ענתה: "איש מהנאשמים לא מנע את עצמו מכהונה כי הוא חשב שהוא לא ראוי. אנחנו דורשים עונש שיבטא את הצורך הציבורי המשמעותי הציבורי והסטיגמה של העבירות האלה. ככל שהדברים נשחקים בחלוף הזמן לא ראוי שהם ייעלמו כלא היו".
עורכת הדין רונית אמיר-יניב המייצגת את תדמור ביחד עם עו"ד יגאל ארנון, אמרה: "יש שורה ארוכה של נתונים שהשופטת שיצר לא ידעה ולא יכלה לדעת כשהיא כתבה את דעת המיעוט שלה. היא לא יכלה לדעת שהיום אני אעמוד ואדבר כשהוא היום יהיה בן 83, היא לא יכלה לדעת כשמדובר באדם חולה מאוד, במחלות לב קשות, באי ספיקת כליות כרוניות, מדובר בחשש לסרטן הערמונית, מדובר בשורה של בעיות שמהוות סכנה לחייו. אני אתעכב על מצבו הבריאות הנפשי. קרתה לתדמור טרגדיה אישית של אשתו, היא נהרגה מול עיניו בפגיעה של רכבת, שיצר לא יכלה לדעת את זה. היא לא יכלה לדעת שחוץ מאשר טראומה ברורה, דכאון עמוק, העדר שינה, אובדן מסוים של טעם לחיים של הרצון לחיות, מי שהלכה איתו כל אורך הדרך במשפט. היא לא יכלה לדעת שזה יביא לביטויים רפואיים שיש להם משמעות".
עוד אמרה אמיר-ינוב: "המעשים האלה ארעו לפני 20 שנה. במשך 12 שנים התנהלה חקירת רשות ניירות ערך, במשך 12 שנים סבל תדמור עינוי דין עקב התמשכות המשפט. במשך 6 השנים האחרונות, תדמור היה אדם זכאי, לפני שלושה שבועות הוא שוב מורשע, תדמור הוא אדם מבוגר מאוד, הוא זקן, בן 81, יליד 1929, שלא כמו אדם צעיר בגיל זה יש משמעות ל- 5-6 חודשי עבודות שירות. גם אם העבירה חמורה לא מגיע לו לגלות חלק ניכר בעבודות שירות, אין לו עוד 12 שנים להחזיר לעצמו. מדובר באדם בן 81 שזה לא הגיוני במצב זה לשלוח אותו לעבודות שירות, גם אם "מגיע לו". עוד נטען לטובת תדמור: "הוא לא נטל לכיסו, כאן המאשימה לא טענה ממילא לא הוכיחה שצמחה לו טובת הנאה ישירה. לא נגרם שום נזק לציבור משקיעים".
קבלו ישירות למייל שלכם את החדשות האחרונות בתחום המשפט. לחצו להרשמה
