למה הדורבנות של הדרבן מפוספסים?

למה הדרבנות של הדרבן מפוספסים?

לירון, תל אביב

ראשית, לירון היקרה,

אלו "דָּרבַּנוֹת" בדל"ת קמוצה. הקמץ קטן, והעורכים הלשוניים של "כלכליסט", מבטיחים לי שההגייה היא אכן בתנועת "אוֹ", אז בסך הכל מדובר בשגיאת כתיב קטנה ונפוצה מאוד. גוגל מוצא הרבה יותר "דורבנות" מאשר "דרבנות", ואפילו במקורותינו מופיעים שלל איותים והצעות הגייה למילה הזו - עד וכולל "דרבונות" עם בי"ת רפויה. בשמה של החיה, לעומת זאת, אין מקום למשחקים. " דַּרבָּן" כותבים והוגים עם פתח בדל"ת, בתנועת "אה", כמו "סרטן". לא נעים, אני יודע, אבל זה המצב. מעתה אמרי (וכתבי) "דרבן".

כשמשהו מאיים על הדרבן, הוא פורש את קוציו ומרעיד אותם, ומניפת הקוצים גורמת לו להיראות גדול יותר צילום: shutterstock

הדרבן הוא חיה מרתקת, ולא רק מבחינת האיות. אם את חושבת שהקוצים שלו מעניינים, חכי שתשמעי על חיי המין הקיצוניים שלו הכוללים נקבות שתלטניות ומקלחות שתן נמרצות. וכן, יש לו קוצים גם שם, אבל לזה כבר מגיעה תשובה נפרדת. את שאלת דווקא על הפסים. ובזמן שיש הרבה סוגי דרבנים, אני משער ששאלתך מתייחסת ספציפית לדרבן המצוי, שכמשתמע משמו אכן מצוי במקומותינו, גם אם פחות ופחות לאחרונה.

אז למה פסים? התשובה הקצרה היא שהם מושכים תשומת לב, בדיוק כפי שהם משכו את תשומת הלב שלך. הקוצים אינם רק נשק קטלני, אלא גם, ואולי בעיקר, נשק הרתעתי. כשמשהו מאיים על הדרבן, הוא פורש את קוציו ומרעיד אותם, ומניפת הקוצים גורמת לו להיראות גדול יותר. משום שהדרבן פעיל בעיקר בלילה, וצבעו הטבעי כהה, הפסים הלבנים מונעים מהמניפה להיבלע ברקע. הפספוס הייחודי הזה גם עוזר להרחיק טורפים פוטנציאליים, שעם הזמן לומדים לקשר אותו עם ניסיונות עבר כואבים. כדי להשלים את אפקט ההרתעה, אחוריו של הדרבן מצמיחים קוצים קצרים יותר וחלולים (ונטולי פסים) שמשמיעים קול קרקוש עליז כשהם פוגעים זה בזה ובקרקע. קצת כמו הקול שמשמיע הנחש העכסן.

כל הרעידות הללו בדרך כלל גורמות לכמה קוצים לנשור אל הקרקע, והנשירה הספונטנית הזו היא המקור לקוצים

שחובבי הטבע מוצאים בשטח, וכנראה גם לשמועה כאילו הדרבן מסוגל לירות את קוציו. האמת היא שהקוצים פשוט לא מחוברים חזק במיוחד, כדי שאם הם ינעצו במשהו הדרבן עדיין יוכל לברוח ולהשאיר את המשהו הזה הרחק מאחוריו - יחד עם הקוצים. לדרבן לא אכפת, הוא יצמיח חדשים. הקוצים הם בסך הכל השיער שלו.

טקטיקת ההישרדות של הדרבן פשוטה: הוא עושה כמיטב יכולתו להודיע לכולם שהוא פה, ושהוא גדול ודוקרני. הוא לא מנסה להפתיע אף אחד והוא מבקש שאף אחד לא יפתיע אותו בחזרה. כשזה לא עוזר, הוא בדרך־כלל משתדל לנוס. מהירות הריצה שלו מאוד לא מרשימה, אבל כשרודפים אחריו הוא יודע לעצור בפתאומיות ולזכות את הרודף הנחוש בחוטם מלא קוצים. וכשזה לא מספיק, הוא יודע גם להתנפל על אויביו בהילוך אחורי. לא חסרים מקרים של אריות שמתו בייסורים כתוצאה מהתקפה של דרבן, ורוב הטורפים פשוט מוותרים מראש ברגע שהם רואים את הפסים.

כמובן שכל זה לא עוזר לדרבן המסכן נגד האויב הנורא ביותר שלו - זה שהולך על שתיים. בשרו של הדרבן נחשב למעדן, מחלקיו השונים מכינים תרופות מסורתיות, וגם אם הוא שורד את הציד המכוון תמיד הוא יכול להידרס באחד הכבישים שחוצים את שטח המחיה שלו. עד לאחרונה נתנה רשות שמורות הטבע היתרים גורפים לציד דרבנים. היום נותנים היתרי ציד רק במקומות שבהם הדרבנים מזיקים לחקלאות. כשבלדד היה ילד, אפשר היה למצוא פה ושם קוצים של דרבנים, ובלדד היה אוסף אותם בשקיקה. היום הקוצים נעשים נדירים יותר ויותר.

אז אם אתם פוגשים חקלאי זועם עם רובה, נסו לדבר על לבו. הדרבנים אינם מזיקים נוראיים כל כך, ואולי שווה להקריב פה ושם כמה בטטות לטובת עוד כמה פסים.

שאלות לבלדד השוחי: askbildad@calcalist.co.il