ראיון בלעדי: אני, אווטאר
ג'ון לנדאו, המפיק של אווטאר וטיטאניק, חושף את הנוסחה שהופכת סרט יקר לשובר קופות מטורף
ביקור במשרדים האפרוריים, השקטים מדי, של לייטסטורם אנטרטיינמנט בלוס אנג'לס עלול להטעות. קשה לנחש שמדובר בחברה שעשתה שניים מהסרטים המצליחים בהיסטוריה, שמאות מיליונים ברחבי העולם עמדו בתור כדי לראות.
השומר המשועמם בלובי מופתע לשמוע שאני מגיעה לפגישה עם ג'ון לנדאו. הוא מרים אליו טלפון, ממלמל משהו ומתחיל לצחוק. "תמיד הוא עושה לי את זה", הוא אומר בעודו מלווה אותי ואת הצלם במעלית. "כל פעם שאני אומר לו שהגיעו אנשים הוא משחק אותה נבהל. הוא אומר שאין סיכוי שיש לו פגישה עכשיו ושאבדוק שוב בלוח הזמנים שלו. ואז, אחרי כמה שניות, הוא צוחק שהצליח שוב לעבוד עליי".
ג'ון לנדאו יחגוג השנה יום הולדת 50. הוא שמנמן ומזוקן. בעשור האחרון היה יד ימינו של הבמאי ג'יימס קמרון, המנהל בפועל של לייטסטורם אנטרטיינמנט והמפיק של "טיטאניק" ו"אווטאר".
לנדאו מקבל אותנו כמו בסלון ביתו. שערו סתור ושרוכי נעליו פרומים. הוא נראה כמו ילד שנרדם לשינה ארוכה והתעורר 40 שנה מאוחר מדי. מדי פעם הטלפון שלו רוטט. הוא רוכן לעבר נעליו ושולף את המכשיר מהגרב. "אני חייב לקבל את השיחה הזו", הוא אומר בהתנצלות, ובתום השיחה מחזיר את המכשיר לגרב.
"סם וורת'ינגטון, השחקן הראשי, אמר שלאווטאר יש את הנשמה שלו" צילום: MCT
הבדחנות הזו, היעדר הפוזה המוחלטת, אינה עניין של מה בכך כשהיא מגיעה ממפיק בסדר גודל כזה, ועוד אחד שיש לו אוסקר בבית. בעוד שכל כוכב הוליוודי מדרג ג' ומעלה מגיע לראיונות עם מאפר, סוכן, שתי יחצניות ואגו במשקל, לנדאו שומר על היעדר מוחלט של פורמליות. לפגישה הוא מגיע לבדו ומדבר בחופשיות רבה, לרוב כשידיו משולבות מאחורי עורפו. אותה אי־פורמליות מאפיינת את המשרד כולו. אין פקידות, אין מזכירות ואין עוזרות אישיות. לנדאו מציע מים, לנדאו מארח, לנדאו מוביל ממקום למקום.
חדר ההפקה שהראיון מתקיים בו סמוך לחדר שבו יושבים מנהל ההפקה של החברה והמהנדס הראשי. כשאני שואלת את לנדאו איך אפשר לאסוף את עצמך אחרי ארבע שנים של הפקת סרט ולהתחיל שוב בהפקת סרט חדש, הוא מרים את קולו ושואל "אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים כי אנחנו מתלהבים מזה, נכון, חבר'ה?". "ברור", הם עונים מהחדר הסמוך, "אנחנו מתלהבים ואנחנו אוהבים את ג'ון לנדאו". לנדאו מחייך. אחר כך, כשאני שואלת אותם מה היו שואלים את לנדאו במקומי, שלושתם - כולל לנדאו מהחדר השני - עונים בו־זמנית: "מתי מגיעה ההעלאה בשכר". "זה מה שעובד אצלנו", אומר לנדאו, "כולם מכירים את כולם מצוין".
ביום ראשון ינחת לנדאו בישראל לביקור בן שבוע. הוא הוזמן לדבר בכנס שעורכת חברת מטריקס ב־14 במרץ (ראו מסגרת) ומחכה מאוד לביקור. "הוריי יהודים וחובבי ישראל", הוא מספר, "אבל טרם זכיתי לבקר אצלכם. אני שמח שנוצרה הזדמנות".
בלוקבסטרים בע"מ
לייטסטורם אנטרטיינמנט, חברת ההפקות הקטנה שאחראית על שניים משוברי הקופות הגדולים בכל הזמנים, "טיטאניק" ו"אווטאר", היא תופעה יוצאת דופן אפילו בהוליווד.
"כולם הימרו שהסרט הזה יהיה אסון". טיטאניק צילום: MCT
היא הוקמה ב־1990 בידי ג'יימס קמרון, כבר אז במאי־כוכב, והמפיק לארי קזנהוף, והלכה על סיכונים גדולים מהרגע הראשון. עוד לפני שהחלו לעבוד על סרט הבכורה של החברה, קמרון וקזנהוף החליטו לדלג על גיוס הכספים המסורתי באותה תקופה - מחברות המימון הגדולות שאחראיות לרוב הסרטים המסחריים בהוליווד - ולגייס כסף דווקא מכמה משקיעים פרטיים. בתמורה, המשקיעים קיבלו את הזכויות להפצת הסרטים של החברה באזורים שונים בעולם. 100% מהזכויות לסרט עצמו, כולל כל המוצרים הנלווים, נשארו בידי לייטסטורם אנטרטיינמנט. היום השיטה הזו טריוויאלית בהוליווד; באותן שנים היא היתה נדירה מאוד.
קמרון וקזנהוף הצליח לגייס מאות מיליוני דולרים, בלי לאבד אחוז אחד של שליטה. מבנה המימון המיוחד חסך להם פערי תיווך אדירים, וחשוב מכל, אפשר להם חירות יצירתית מלאה. זה השתלם מיד. "שליחות קטלנית 2", הסרט הראשון שעשו, הכניס יותר ממיליארד דולר. 500 מיליון הגיעו מהכנסות מרחבי העולם, שמהם החברה קיבלה רק נתח זעום, אך 500 מיליון נוספים הגיעו ממוצרים נלווים, שהפכו את החברה לעשירה מאוד. בהמשך קזנהוף עזב את החברה והותיר את קמרון כבעלים יחיד, ופוקס המאה ה־20 הצטרפה כמשקיעה אסטרטגית. לנדאו נכנס לחברה באמצע שנות התשעים, רגע לפני התחלת העבודה על "טיטאניק", ומאז מופקד על העבודה היומיומית בחברה.
ג'ון לנדאו צילום: מארק ברי
סטארט־אפ הוליוודי
הביטחון העצום, המגלומני ממש, שגרם לקמרון לחתור תחת חברות ענק ומודלים עסקיים שפעלו עשרות שנים, מאפיין את החברה עד היום. כך גם הנטייה לחרוג מתקציבים באופן פרוע.
אני שואלת את לנדאו איך חברה שמתמחה בשוברי קופות מתנהלת. "ללייטסטורם יש קצב מאוד מיוחד", אומר לנדאו. "יש לנו רק 12 עובדים במשרה מלאה, שעובדים שנים בחברה", הוא אומר. "והחברה נותרת עם בערך אותו מספר של עובדים לאורך כל התקופות הארוכות שבין הפרויקטים. במהלך העבודה על סרט המספר מתנפח במהירות. במהלך העבודה על 'אווטאר', למשל, מספר העובדים זינק תוך שנה ל־3,000 עובדים, ואז הצטמצם שוב למינימום האפשרי".
במידה רבה, הוא מסביר, שיטת העבודה של החברה דומה לקבוצת מייסדים קטנה שמקימה סטארט־אפ, עושה עליו אקזיט ומתכנסת שוב להקים סטארט־אפ חדש. "בכל פעם שמתחילים לעבוד על סרט חדש אנחנו למעשה מקימים חברה חדשה מאפס", הוא אומר, "בעיקר כשמדובר בסרט חדש שהוא לא חלק מסדרה. הרי אף פעם עוד לא פיתחת ומכרת את הסרט הזה, ואתה צריך בזמן קצר לעשות את הכל. צריך לחפש ולשכור אלפי אנשים, לפתח את הטכנולוגיה ולעבוד במקביל גם על איך מוכרים את זה לשוק. ההבדל היחיד לעומת סטארט־אפ הוא שעם סרט חדש אין לך אף פעם מספיק זמן. לנו יש לפעמים חודשים בלבד לעשות את מה שחברות סטארט־אפ עושות בדרך כלל במשך שנים".
שיטת העבודה הזו, כמו בכל סטארט־אפ, יוצרת תקופות לחץ אדירות. כדי לא לאבד את האנרגיות קמרון מקפיד להוציא את החברה לחופשות ארוכות, בתשלום כמובן, בין פרויקטים. כמה ארוכות? עד שעולה רעיון טוב מספיק. לפעמים זה לוקח שנה, במקרים אחרים - כמו אחרי "טיטאניק" והסרט הכושל "סולאריס" - זה יכול גם לקחת בין ארבע לשבע שנים. בזמן הזה הצוות, כולל קמרון עצמו, מתמקד במנוחה ובתחביבים. אחרי "טיטאניק", למשל, קמרון, שתמיד אהב לצלול, נעשה אובססיבי ממש לעניין. לאחרונה אף טען שחוויותיו מתחת למים וסוג היצורים שראה שם הם שנתנו לו את ההשראה לעולם החזותי העשיר של "אווטאר".
סוכני הטאלנטים של הוליווד יודעים שאין טעם לשלוח תסריטים לחברה. כדי לא לבזבז אנרגיות לשווא, לייטסטורם אנטרטיינמנט מתעקשת לעשות פרויקטים מעטים ככל האפשר, רק כאלה שיש בהם בשורה חזותית ניכרת, ובכל מקרה, כמדיניות ברזל, לא יותר מסרט אחד בשנה. זה עושה חיים קשים לתסריטאים: לא משנה כמה מדהים התסריט שכתבת, אם החברה נכנסה לפרויקט גדול, הוא ייאלץ לחכות בסבלנות לתורו, מי יודע כמה שנים.
לנדאו וקמרון עם גלובוס הזהב צילום: אי פי אי
ההתעקשות הזו על מיקוד ללא פשרות הפך אותה לחברת בוטיק - לאורך 20 שנה הפיקה עשרה סרטים בלבד - אבל עשתה לה רק טוב לסטטיסטיקות. היא אחת מהחברות הרווחיות ביותר בהוליווד, אם לא הרווחית מכולן. "שליחות קטלנית 2", "שקרים אמיתיים", "טיטאניק" ו"אווטאר" היו כולם לקלאסיקות והכניסו בממוצע בין פי 3 לפי 25 לעומת כל סרט ממוצע של אולפן גדול.
ארבעה מהסרטים שהפיקה נכנסו לרשימת מאה הסרטים המכניסים בהיסטוריה, כולל שני המקומות הראשונים, ששייכים ל"אווטאר" ול"טיטאניק". בדרך זכתה ב־19 אוסקרים, כולל שלושה ממש מהשבוע על הצילום, העיצוב האמנותי והאפקטים המיוחדים, ובשני פרסי גלובוס הזהב.
במעבדה של "אווטאר"
אם קמרון הוא המנכ"ל שמתווה את החזון והמדיניות, לנדאו הוא סמנכ"ל התפעול, שמוציא את החלום אל הפועל. "התפקיד שלי הוא לגרום לדברים לקרות. זה התפקיד של מפיק טוב. הוא צריך להבין את הסיפור, את הדמויות, את המוזיקה, את הוויז'ואל, את השיווק, ולגרום לסרט לצאת בסוף". את החיבור שלו לקמרון הוא מתאר ככמעט טלפתיה. "אני חושב שיש לי יכולת לייצר את מה שיש לו בראש ולתקשר את זה לאנשים. לפעמים אני טועה, אבל לרוב אני צודק. אם אני מצליח להניע את המערכת, וזה כמו שקמרון רצה את זה, זו מערכת יחסים טובה מבחינת שנינו".
לנדאו הוא גם האיש שאחראי לכל המוצרים הנלווים - ממשחקי המחשב והאייפון ועד הקמפיינים המושקעים. העבודה על כל אלה, הוא מספר, התחילה ממש באמצע תהליך העבודה על הסרט. "העובדה שהכל נעשה במקום אחד, ובמקביל לסרט, אפשרה לנו לעשות משחקים שהם לא רק טייק־אוף של הסרט, אלא ממש הרחבות והשלמות שלו", הוא אומר.
לתעשיית הסרטים נכנס בגיל 22. "ההורים שלי ניסו לשכנע אותי לעסוק במחשבים", הוא מספר. "אבל ילדים אף פעם לא מקשיבים להורים שלהם, ולי היתה תשוקה לתעשייה הזו. לא העזתי לדמיין שאגיע לאן שהגעתי, אבל הייתי נחוש לנסות. בגיל 22 התחלתי כסוג של נער שליח - אחד ששולחים אותו להביא דברים מפה ומשם, והרווחתי 100 דולר לשבוע.
טכנולוגיה מיוחדת איפשרה להפוך הבעות אנושיות למידע דיגיטלי צילום: MCT
"מה שאני תמיד אומר לאחרים היום, זה שאם נותנים לך הזדמנות - קח אותה. גם אם זה לא בדיוק מה שרצית. בזכות העבודה הזו קיבלתי הזדמנות לעבוד במשרד הפקות בעזרה בתיוקים. עשיתי את זה, אבל כשתייקתי גם קראתי את המסמכים. זה היה שיעור מאלף. למדתי המון על איך באמת עובדת הוליווד מבפנים.
"שנתיים אחרי שנכנסתי לתחום, קיבלתי הזדמנות ראשונה להיות אחראי על פוסט פרודקשן (כל הליכי ההפקה אחרי תום הצילומים) בסרט שנקרא 'Beat Street'. ואז דברים התחילו לזוז מהר. שנה אחרי קיבלתי את ההפקה של 'מותק הילדים התכווצו', ושנה אחריה, בגיל 27, פנה אליי וורן בייטי והציע לי לעשות את הסרט 'דיק טרייסי'. לפני גיל 30 מינו אותי לסגן נשיא האחראי על הפקות סרטים באחת החברות הגדולות בהוליווד, פוקס המאה ה־20". לנדאו מילא את התפקיד במשך חמש שנים, עד שפגש, במהלך עבודה משותפת על הסרט "שקרים אמיתיים", את הבמאי קמרון. "היתה לנו כימיה מיידית", הוא מספר. באמצע שנות התשעים עזב את התפקיד הבכיר בפוקס ועבר לחברה של קמרון, לייטסטורם אנטרטיינמנט.
זה היה צעד אמיץ. הסרט הראשון שעשו יחד היה "טיטאניק". "אחרי תקופה קצרה הבנתי שזו היתה טעות גדולה, והסרט הזה יהרוג לי את הקריירה", הוא מספר. "תפקידו של המפיק, בין היתר, הוא לדאוג שהכל יפעל לפי התוכנית: שלא נחרוג מהזמן ומהתקציב שנקבע וששום דבר לא יפתיע אותנו בדרך.
"אבל פישלתי בענק. נסחפתי עם ג'ים. במהלך הצילומים רק חישבנו כמה כסף אנחנו הולכים להפסיד. כולם דיברו על זה שהסרט הזה יהיה אסון. התקציב, שהיה ענק ממילא, זינק מ־100 מיליון ל־200 מיליון, והפך בבת אחת לסרט היקר ביותר להכנה בהיסטוריה. ותאמיני לי שהמשקיעים לא ראו בזה הישג גדול. ואז גם איחרנו את מועד ההשקה. עסקנו בלהתנצל כל היום. מרוב מבוכה ג'ים הסכים לוותר על המשכורת שלו ועל כל הכנסה עתידית מהסרט, רק לצאת מהסיוט הזה בשלום". קמרון עצמו, שהציג ביטחון רב לאורך כל הדרך, הבין רק לקראת סוף הצילומים של טיטאניק שככל הנראה הצלחה גדולה לא תהיה כאן. "פתאום הבנתי שעשיתי סרט בנות שנמשך יותר משלוש שעות, שבו כולם מתים בסוף. מה לעזאזל חשבתי?", סיפר בראיון.
לנדאו: "אני זוכר שבמהלך הפוסט־פרודקשן ג'ים ואני פגשנו את רופרט מרדוק, בעל השליטה באולפני פוקס והמממן העיקרי של 'טיטאניק', במקרה במסדרון. אז כבר חרגנו בהכל - בהוצאות, בלוחות הזמנים. ג'ים אמר לו 'אני מניח שאנחנו לא שני האנשים הכי חביבים עליך בימים אלה'. אבל רופרט לא מצמץ. הוא אמר 'אתה יודע מה, אני אגיד לך אחרי שהסרט ייצא'.
חשבתי שזו תשובה מעולה. הוא לא התייחס לנקודת הזמן ההיא, אלא אל מה שאנחנו יודעים לעשות. הוא אמר, הימרנו עליכם, תראו לנו למה אתם מסוגלים. בואו נראה את הסרט ואז נדבר".
המזל, כידוע, האיר פנים לכל השלושה. ההצלחה בקופות היתה מסחררת, והסרט גרף 11 אוסקרים. קמרון קיבל מפוקס, למרות הכל, צ'ק על סך 10 מיליון דולר, ומאוחר יותר עוד עשרות מיליונים רבים, לנדאו קיבל אוסקר על "הסרט הטוב ביותר", ומרדוק, רוכב על גלי ההצלחה, הוציא את ניוז קורפ לבורסה וגייס כמעט 3 מיליארד דולר.
רופרט מרדוק. "ג'ים אמר לו 'אני מניח שאנחנו לא שני האנשים הכי חביבים עליך בימים אלה'. אבל רופרט לא מצמץ. הוא אמר 'אתה יודע מה, אני אגיד לך אחרי שהסרט ייצא'. צילום: בלומברג
הרגע שבו האולם רעד
הקשר המיוחד שנוצר עם מרדוק הוא גם שאיפשר, במידה רבה, את הניסוי המופרע שהיה אז "אווטאר". "לג'ים היה חלום מגיל 20 לעשות סרט ריאליסטי מאוד שמרחש בעולם אחר, ולעשות אותו בתלת־ממד. לא היתה אז טכנולוגיית המחשוב שאפשרה לייצר עולם כזה, לא היו מצלמות תלת־ממד שאפשר לעבוד איתן, ולאף קולנוע באמריקה לא היה מקרן שמתאים לזה. כולם אמרו לנו שזה חסר סיכוי", הוא מספר. "בכל זאת, ביקשנו מפוקס שנת ניסיון וכמה מיליונים לצורכי מחקר ופיתוח כדי לברר איך בכלל עושים סרט כזה. הם לקחו את הסיכון. השנה התארכה לשנה וחצי, והמיליונים צמחו גם הם, אבל הם נתנו לנו לעבוד".
קמרון שכנע את סוני לפתח את המצלמה התלת־ממדית ואז שכנע את בעלי בתי הקולנוע לשלב את המקרנים החדשים אצלם. "כשהגיעה השעה להפוך את זה למציאות, מרדוק נתן לנו אור ירוק לסרט. הוא כמעט בן 80 ועדיין מתלהב מאוד מטכנולוגיות חדשות. הוא מת על זה. כשהוא ראה את הסרט בהתחלה התגובה שלו היתה 'אנחנו לא יודעים מה זה יעשה בקופות, אבל ידברו עלינו כמי שעשו את הסרט הזה'".
עלות ההפקה של "אווטאר" היתה אמורה להגיע עד ל־200 מיליון דולר. בפועל, טוענות השמועות, הסכום הסופי נע בין 250 מיליון דולר ל־400 מיליון. קמרון ולנדאו, על כל פנים, מסרבים בתקיפות לחשוף מספרים.
כשהתקציב הכפיל את עצמו, לא חשבתם לרגע שהפעם אולי לא יהיה לכם מזל?
"ברור שעניין התקציב היה שם כל הזמן. לא משנה כמה הצלחת בסרטים הקודמים, אין דבר כזה שחברת הפקות לא תהיה מודאגת ממצב התקציב של הסרט עד שהוא יוצא. אנשים שאלו אותי כל הזמן אם אני לחוץ. זה היה לפני הסרט, והייתי חייב לשקול היטב את התשובה שלי. אז אמרתי, כן, אני במתח אם הסרט יחזיר את ההשקעה שלו. אבל אני מאמין בו ויודע שיש לנו ביד סרט טוב. אם אתה לא מודאג, סימן שלא אכפת לך. אכפת לי מדי מכדי שלא אהיה במתח".
ובתקציב אסטרונומי כזה, יכולתם להגשים ממש את כל מה שחלמתם עליו?
"לא משנה מה התקציב שלך, לעשות סרט זה תהליך של פשרות. אני מקווה שמה שאנחנו טובים בו זה אף פעם לא לתת לפשרות בדרך לגרום לסרט להיראות כפשרה. היתה למשל סצינה שהאווטארים תקפו את הבסיס ונכנסו פנימה. צילמנו אותה אבל לא סיימנו. זו היתה הוצאה גדולה יחסית, וראינו שלעומת מה שהיא תורמת לסרט, זה לא כדאי. אז חתכנו אותה החוצה".
אי אפשר לומר שקמרון ולנדאו חסכו בדרך. ההכנות לסרט כללו גם הרפתקאות בשטח עבור צוות השחקנים. קמרון רצה שיכירו עד כמה שאפשר את חוויית הג'ונגל, בעיקר משום שאף סצינה בסרט לא צולמה מחוץ לאולפן הכחול. כל הצוות הוטס להוואי, נשלח לטרקים ביערות ובג'ונגלים וחי בתנאי מחנה במשך שבועות ארוכים.
בנוסף נשכרו לפרויקט פרופסורים מובילים לשפות, למוזיקה, לביולוגיה ולאסטרונומיה, שיצרו יחד שפה בעלת אוצר מילים גדול וכללי דקדוק, וספר בן 350 עמודים שכלל תיאור מדעי מפורט מאוד של העולם הבדוי שהומצא לטובת הסרט.
ואז הסרט יצא, בחששות גדולים של כל המעורבים, והיה להצלחה אדירה. נכון לרגע פרסום הכתבה, עומדות ההכנסות מהסרט ברחבי העולם על כ־2.5 מיליארד דולר.
מתי ידעת שהסרט עומד להצליח?
"אחד הרגעים המרגשים ביותר היה לשבת באולם קולנוע בחושך ולראות איך הקהל מגיב כשהוא רואה את הסרט לראשונה, ומוחא כפיים בסוף בלי לדעת שאני שם. כשעשיתי את זה בטרום בכורה האולם רעד ממש. סיטואציה נוספת שאני זוכר ממהלך העשייה של הסרט, חוץ מהפרמיירה, הוא אותו רגע שבו הראיתי לסם וורת'ינגטון (המשחק את התפקיד הראשי של ג'ייק סאלי בסרט - ג"ש) סצינה גמורה שלו כאווטאר. ישבנו בחדר ההקרנה, רק אני והוא. סם הסתכל על המסך ואני הסתכלתי עליו. הייתי מתוח מהתגובה שלו. פתאום הוא גיחך ולא ידעתי איך לפרש את הגיחוך הזה. ואז הוא אמר לי, ג'ון, זה גיחוך טוב. זה אני, לדמות הזו יש את הנשמה שלי. רק אז רווח לי".
מצד שנים, בשביל לעשות סיפור מרגש לא הייתם צריכים לחכות עשר שנים שתגיע הטכנולוגיה המתאימה.
"אני לא מאמין שאנשים באו לראות את הסרט בגלל הטכנולוגיה. זה בסופו של דבר הסיפור והדמויות שאתה יוצר,
לזה אנשים מגיבים. כשאמא שלי ראתה את 'אווטאר' היא ממש התלהבה מהנושא. התלת־ממד ממש לא עשה עליה רושם".
ובכל זאת, היתה לא מעט ביקורת על העלילה. אמרו שהיא מלאת חורים.
"וזה ממש פגע בנו בקופות, הא?"
בסופו של דבר זה הסיפור והדמויות שאתה יוצר צילום: אי פי אי
"רצינו לעשות סרט פרובוקטיבי"
באיזה סרט אתה גאה יותר, "אווטאר" או "טיטאניק"?
"יש לי הרבה יותר סיפוק מ'אווטאר'. ב'טיטאניק' השתמשנו בפתרונות קיימים כדי לפתור את הבעיות שלנו. ב'אווטאר' היינו צריכים להמציא את הפתרונות בעצמנו".
התמכרת למעקב אחרי המכירות?
"אני עוקב בסקרנות אחרי הדו"חות והעדכונים שאנחנו מקבלים. אני לא יכול להגיד שאני חי לפיהם, אבל אנחנו יודעים מה קורה. בכל אופן, המכירות בקופות אומרות לנו יותר מהמספרים. זה אומר לנו שאנחנו מתקשרים עם הקהל, שאנשים מבינים את המסרים שלנו. זה תגמול גדול".
לא מעט ביקורות טענו שהסרט אנטי־קפיטליסטי ואפילו אנטי־אמריקאי.
"רצינו ליצור סרט פרובוקטיבי, שיהיה מטאפורה לדרך שבה אנחנו חיים את החיים שלנו - איך אנחנו מתייחסים לאנשים, לפלנטה, האם אנו מבינים שההחלטות שאנחנו עושים משפיעות על העולם ועל האנשים סביבנו. רצינו להעביר מסר של 'אל תשפוט אדם לפי החיצוניות שלו'. אני חושב שהסרט פותח עיניים. הוא לא אומר איך להתנהג ומה לעשות, אבל הוא גורם לפתוח את הראש, ואני מאמין שזה יניע חלק מהאנשים לעשות את ההחלטות הנכונות".
אני מראה ללנדאו תמונות מההפגנה בבילעין, נגד גדר ההפרדה, שבה פלסטינים ופעילי שמאל התחפשו לדמויות "אווטאר" כמחאה נגד הכיבוש. הוא אומר שהתמונות מוכרות לו. "זה היה עוד סימן שהסרט נגע באנשים ותרבויות ברחבי העולם ושהם מבינים אותו".
"מדהים שבכל מקום הסרט מתקבל אחרת. בסין למשל הם רואים את ההרים המרחפים וחושבים על ההרים הצהובים בדרום סין. בברזיל להרים אין שום משמעות, אבל הם מתחברים לאמזונס וליערות הגשם ולמשמעות שיש להם בחייהם. בספרד הם מתחברים להיסטוריה ולקשר עם אמריקה הלטינית, על כל מה שמשתמע מכך".
"זה כמו להסתכל על אמנות", הוא מסביר. "זה מזכיר לי את הסיפור על שלושת העיוורים שממששים פיל, וכל אחד נוגע באיבר אחר שלו ומגבש דעה אחרת לגמרי על החיה. אחד נוגע בחדק וחושב שזו החיה הכי חלקה. אחד נוגע ברגל ומדמיין גזע עץ, והשלישי מחזיק את הזנב וחושב על מברשת. אנשים רואים את הסרט מהפרספקטיבה שלהם, ומתחברים אליו מהמקום שבו זה נוגע להם".
המדינה שבה "אווטאר" עורר את הסערה הגדולה ביותר היתה סין. בינואר, קצת אחרי שהסרט עלה לאוויר ושבר במהירות את כל שיאי מכירות הסרטים במדינה אי פעם, החליטה הממשלה להפסיק את הקרנתו ברוב בתי הקולנוע. במקומו הועלה סרט בהפקה מקומית על הביוגרפיה של קונפוציוס. העילה הרשמית להורדת הסרט היתה שהוא חורג מכמות הסרטים הזרים שמותר להציג במדינה בשנה; באופן לא רשמי, נטען כי ממשלת סין חוששת כי הסרט יחדיר רעיונות להתקוממות אצל הקהל. כעת אפשר לצפות בסין בעיקר בגרסה הדו־ממדית של הסרט. "בסין הממשלה דחקה אותנו לדו־ממד, אבל אנשים עדיין מגיעים", אומר לנדאו. "הם באים כי הם רוצים להיחשף לאידיאלים אחרים. הסרט מצליח שם מאוד".
מתחילים לעבוד על "אווטאר 2"
עכשיו, כשכל תעשיית הקולנוע מביטה על החברה בהערצה, שואלים כולם מה הדבר הגדול הבא שקמרון עובד עליו. "יש לנו כמה פרויקטים שנמצאים במצב לא רע ומחכים לצאת, וגם 'אווטאר 2' הוא משהו שאנחנו בהחלט רוצים לעשות", אומר לנדאו. "עדיין נשארו לנו דברים לסגור מול פוקס בתחום הזה. האם נראה עוד דברים לפני כן? אני לא יודע. קודם כל אנחנו מתכננים לצאת לחופשה, ובתחילת אפריל נתכנס ונראה לאן הולכים".
בינתיים פורסם שקמרון, שהיה גם התסריטאי של "אווטאר", עובד על כתיבת רומן שהוא מעין אפוס המתאר את הרקע ל"אווטאר", ואמור גם לסתום כמה חורים בעלילה. לנדאו אמר לאחרונה כי הוא מקווה שהספר ייצא עד סוף 2010. אבל עכשיו, בתחילת מרץ, הוא עדיין אינו בשל לתשובות מחייבות לגבי אף אחת מהתוכניות. "חשבנו שנוכל להתחיל להחליט בינואר, אחרי שהסרט ייצא", הוא אומר, "אבל היינו עסוקים מאוד. מי ידע שנהיה בכל האירועים האלה של הפרסים?".
יש לך עוד חלומות גדולים להגשים?
"בסופו של דבר, יום אחד אני רוצה להסתכל אחורה ולהגיד - היתה לי קריירה נהדרת בתעשיית הקולנוע, ועכשיו אני רק מבלה עם אשתי והילדים, ואם יהיה לי מזל, גם עם הנכדים. זכיתי לחיות את החלום כמה פעמים ברצף. כשוורן בייטי הציע לי לבוא לעבוד על 'דיק טרייסי' כשהייתי בן 27 זה היה חלום מבחינתי. אחר כך המחשבה שאהיה חלק משני הסרטים הכי מצליחים בהיסטוריה של כל הזמנים - גם זה חלום. לפעמים אני עדיין חושב על זה במושגים של 'תצבטו אותי, תעירו אותי, אני בטח אתעורר מחר ואמצא את עצמי שוב בדירת שני החדרים שלי'".
לכתבות נוספות במוסף "כלכליסט" לחצו כאן
