הפתרונות של אינוסנטיב

אינוסנטיב ממעטת לספר על פתרונות שנמצאו דרך אתרה, משום שרוב הרעיונות נמכרים כסודות מסחריים. הפתרונות שהיא כן מוכנה לחשוף מגיעים בעיקר מהעולם הפילנתרופי.

פתרון אחד כזה הוא מלכודת יתושים שמופעלת באור השמש. מארק בנט, מנכ"ל חברת סאנלייט סולאר, פרסם את האתגר באינוסנטיב

הפותרים, טום וניית'ן קרואר, אב ובנו, קראו על היתושים המפיצים את המחלה ומצאו שאלה נמשכים לטמפרטורת גוף האדם בשינה, ריח גופו והלחות מהזיעה המתנדפת באוויר. הם ויתרו על חומרים כימיים שמושכים יתושים ועל תאים פוטואלקטריים שממירים אור שמש לחשמל, ופיתחו מלכודת שבתוכה גוש שעוות פראפין, שספגה חום שמש בשעות היום ופולטת אותו בשעות הלילה, ופיסת בד, שמוצמדת לגוף במהלך היום וסופגת זיעה, שהיא המושכת את היתושים אל המלכודת - שם הם מתים מהתייבשות. החומרים עולים 5 דולרים, וההרכבה עולה 1.25 דולרים.

אדריאן מול, שפעל במשך עשור בארגוני עזרה ופיתוח בינלאומיים באסיה ואפריקה, הוא מתחרה קבוע באינוסנטיב ומומחה למציאת פתרונות לארגונים חברתיים. לפני כמה שנים הוא היה מעורב בהקמת מתקן פשוט העשוי חביות, שטיהר מי נהר בסומליה. אולם סכסוכים מקומיים, גניבות וסירוב הקהילה לממן את תחזוקת המתקנים ושמירתם הכשילו את הפרויקט. כשמול נאלץ לעזוב את המקום מסיבות ביטחוניות, הוא ניגש לאסוף את המסננים, ואיש מיליציה מקומי ביקש לקבל אחד במתנה. מול, שהיה מיואש מכישלון הפרויקט, השיב לו בכעס שהוא יצטרך לשלם 10 דולרים על המסנן, סכום נכבד עבורו. החמוש שילם. כמה שעות אחר כך עבר מול ליד ביתו של האיש וגילה שאשתו הקימה עסק למכירת מים נקיים. עוד כמה שעות עברו, ותושבים נוספים פנו למול וביקשו לרכוש מסננים.

"החוויה פקחה את עיניי", כתב מול בבלוג של אינוסנטיב. "קרב יריות פורץ בעיירה סביב מערכת מים חינמית שממומנת על ידי תורמים, אבל האנשים הללו משלמים בשמחה סכומים נכבדים עבור פתרון בבעלות פרטית. כך נולד הרעיון של שימוש ביזמות לפתרון כמה מהבעיות היותר בוערות של העולם, וזה בדיוק סוג התובנות שאינוסנטיב מצליח להפיץ היטב".

תאגיד פרוקטר אנד גמבל חיפש דרך ליידע את צרכני חומר ניקוי הכלים שלו כמה חומר ניקוי צריך לשים. הכימאית האיטלקיה ג'ורג'יה סגרגטה פיתחה במעבדה הביתית שלה צבע שהופך את מי השטיפה לכחולים כשיש בהם די חומר ניקוי, וזכתה ב־30 אלף דולר.

ארגון המחקר הרפואי הרווארד קטליסט, שחוקר את מחלת הסוכרת סוג 1 (סוכרת נעורים), הציב אתגר בפני הפותרים של אינוסנטיב. אבל כדי להשתחרר מהקונספציות המקובעות וממה שספרדלין מכנה "תרבות אנטי־שיתוף" שקיימת באקדמיה ובמוסדות מחקר, הרווארד קטליסט לא מבקש מהפותרים פתרונות ותרופות למחלה, אלא בעיות ושאלות שטרם עלו במחקר הרפואי הנרחב בנושא, שאותן ינסו החוקרים לפתור. הרעיונות המוצלחים ביותר יזכו את הוגיהם בפרסים של 2,500–10,000 דולר.