גליון הערכה: חקר ביצועים שבועי

דג'נרס מוכיחה שהעקשנות משתלמת

אמריקה התאהבה עד מעל הראש באלן דג'נרס. מרגע שהצטרפה כשופטת ל"אמריקן איידול", הרייטינג זינק בכמעט 9%, מגזיני הבידור שופכים מחמאות וכולם מדברים על ה"הברקה". יש מי שכבר הכתיר אותה ליורשת של סיימון קאוול, המלך הבלתי מעורער של התוכנית בשמונה עונותיה הקודמות. ההתלהבות הזו אינה עניין טריוויאלי. באמצע שנות התשעים, אחרי שיצאה מהארון והסיטקום שלה גסס, היה נראה שהיא גמרה את הסוס. שתי תוכניות חדשות וכושלות חיזקו את התחושה הזו, אבל העקשנות והחריצות של דג'נרס לא נתנו לה ליפול. היא ויתרה על הפריים טיים ולקחה תוכנית בוקר יומית ודלוחה ב־NBC. לאט וביסודיות בנתה לה קהל של צופים, ובעיקר צופות, נאמנים, צברה פרסים וחיסלה כמעט את כל המתחרות. עכשיו, כשעקרות הבית כבר מחבקות את הלסבית המצחיקולה, היא פנתה לכבוש את כל השאר, ובאחת התוכניות הפופולריות בעולם. זה לא ייקח יום ולא יומיים, אבל לדג'נרס יש סבלנות.

אורן הוברמן

אל גור צילום: MCT

גור מתמקד בירוקים

אל גור בלחץ: הרוחות הסוערות בוושינגטון מאיימות על תהילתו. דונלד טראמפ, קצת יותר עשיר ממנו ולא פחות מפורסם, כבר הציע השבוע לשלול מגור את הנובל שלו, כי הרי איך ייתכן שבעיצומה של ההתחממות הגלובלית החיים בבירת ארצות הברית משותקים בעקבות שלג כבד. אז גור החליט כנראה לחפש מקורות הכנסה חלופיים ולהעלות הילוך באיתור השקעות לקרן הירוקה שלו. ואיפה כדאי לעשות את זה אם לא במוקד ההתחממות הגלובלית, הלא היא ישראל? הרי בסוף גם גור יודע, שעם כל הכבוד לירוק - העיקר זה הירוקים.

סופי שולמן

דוד חודק צילום: עמית שעל

חודק משאיר את גושן בחוץ

מתברר שגם לרגולטורים נחוץ מבוגר אחראי, אם לא כדי לשמור על הציבור אז לפחות כדי שלא יירו לעצמם ברגליים. תראו את יו"ר רשות ניירות ערך זהר גושן. הוא עקב מהצד אחרי העבודה של ועדת חודק להסדרת שוק האג"ח, ובמקום לנהל עמה דיאלוג, בחר בביקורת פומבית. דוד חודק שמע, ולא טרח לשתף את גושן בגיבוש המסקנות. זה הרי אבסורד. עם המפקח על הבנקים רוני חזקיהו, לעומת זאת, חודק נפגש, ואפילו אימץ כמה מהצעותיו. השבוע הגיש חודק את הדו"ח, והראה לגושן כמה גדולה היתה הטעות שלו: המפקח על שוק ההון עודד שריג הודיע כי יאמץ חלקים נרחבים מהמלצות הוועדה. גושן יכול רק להמשיך לקטר עליה בתקשורת.

גולן פרידנפלד

דב תדמור צילום: גיא אסיאג

תדמור הוא השורה התחתונה

אחד היתרונות הגדולים בסחבת המשפטית בישראל הוא שעד שמגיעים לקו הגמר, אף אחד כבר לא זוכר איך הכל התחיל. בית המשפט העליון הרשיע השבוע את דב תדמור, המנכ"ל לשעבר של דיסקונט השקעות, בעבירות על חוק ניירות ערך. 16 שנה, שלוש ערכאות ושורה של שופטים מכובדים נדרשו כדי להתמודד עם סוגיה פשוטה – אי־עמידה בכללי הדיווח של חברה בורסאית. כל הפרשנויות המשפטיות על השלכות פסק הדין שוכחות עובדה פשוטה אחת: תדמור לא סתם בחר להתעלם מחובת הדיווח, אלא עשה זאת לאחר שביקש את רשותה של רשות ניירות ערך - ובקשתו נדחתה. במילים אחרות, הוא ביטל בזלזול את ההנחיות המפורשות שקיבל. זו יוהרה וחוצפה שמעטים במשק היו מעזים להפגין, ואם זו לא כוונה פלילית - אז מה כן.

גלית חמי

דן מרידור צילום: יותם פרום

מרידור חושף את השיטה

ארקדי גאידמק שכר את שירותיו של עו"ד דן מרידור תמורת 600 אלף דולר והבטיח לו בונוס של 5 מיליון דולר אם יביא לביטול כתב אישום נגדו. זו פרקטיקה מקובלת בתחומי הפוליטיקה, הכלכלה והמשפט בישראל: קניית מהוגנות וגישה. מרידור אינו, איך לומר, אחד הפרקליטים המזהירים והאפקטיביים בסביבה. אבל גאידמק לא שלף ארנק שמן בעבור ייצוג משפטי, אלא כדי לרכוש אייקון מרכזי במסדר שלטון החוק, שר משפטים לשעבר, חבר קרוב של ביניש. הפעם הדיל לא עבד, והוא מתברר כעת בלשכת עורכי הדין. במקרים אחרים, כשהדיל מצליח ולא ברור מי קנה את מי ובאיזה מחיר, השאלות נותרות פתוחות ומטרידות.

משה גורלי

ג'קי בן זקן צילום: גדי קבלו

בן זקן יורד ליגה

עד השבוע הכיר ג'קי בן זקן את הצד המלטף של הביזנס. גם כשהעסקים צלעו, הוא נהנה מיחס אוהד במילייה הרלבנטי וברוב כלי התקשורת. הרי איך אפשר להתנגד לסיפור על הזינוק המטאורי של הצעיר מאשדוד. אבל בשבועות האחרונים המגמה התהפכה, בעיקר סביב החבירה של בן זקן לחיים לייבוביץ' והזכייה של הצמד ברישיון לקידוח הנפט מד אשדוד. הזכייה עוררה לא מעט תהיות, ובמקביל זומן השבוע בן זקן לחקירה ברשות המסים, בחשד להעלמות מס. בן זקן בטוח שיש קשר בין הדברים, ואפילו רמז שמאחורי החקירה מסתתרת בחישה של קובי מימון, המתחרה מישראמקו. יהיו הסיבות אשר יהיו, בן זקן נתן בעצמו את ההצדקה הכי גדולה לשינוי המגמה: בהתנהלות שלו השבוע הוא נראה כמו עסקן כדורגל, לא כמו איש עסקים רציני.

גולן חזני

הבכירים מוצאים סיבה להעלאה

אחד אחד הם יעלו בסך בשבועות הקרובים: הנתונים על שכר הבכירים בחברות הבורסאיות. שם ירדוף שם ומיליון ירדוף מיליון במצעד של ניתוק מהעולם האמיתי. תנו לנו לנחש שאצל 500 הראשונים ברשימה המשבר הכלכלי הוא לא יותר מזיכרון עמום מעידן אחר. לחבורה השבעה שבצמרת תמיד יש סיבה לקחת עוד קצת. החברה משגשגת? צריך לתגמל את מי שהביא אותה לשם. העסק מדשדש? צריך לעודד את הראש לעבוד טוב יותר. הבורסה נפלה ואיתה האופציות? צריך לפצות את הבכירים. וכשא' מאשר לב' את הסכם השכר הנדיב בידיעה שמחר ב' יאשר לו את שלו, ברור שכך זה יימשך עד קץ הימים. ואין פוצה פה ומצפצף.

עידן גרינבאום

ניקולא סרקוזי צילום: בלומברג

סרקוזי מזוע-זע

כשניקולא סרקוזי מגנה את חיסולו של מחמוד אל־מבחוח בדובאי הוא עושה זאת מהפוזיציה - האינטרסים הכלכליים והפוליטיים של צרפת במזרח התיכון ובמפרץ מדברים מגרונו. גם שורת המקהלה שהתייצבה במטה האיחוד האירופי בבריסל לא היתה מפתיעה. כל התנים והצבועים, שמנסים להעניק לנו שיעור בתורת המוסר, מייללים כי מישהו הפריע להם בעסקים־כרגיל עם השייחים. בסדר. שמענו ולא פרצנו בבכי. שטיפת המוח של צילומי המחסלים בכל רשתות השידור לא יכולה להסתיר את העובדה הפשוטה, החותכת: איש רע, שהתמחה באספקת נשק קטלני לטרוריסטים, מצא את מותו. אם מישהו אומר שזה לא מוסרי - נחיה עם זה. ובהשאלה צנועה מ"הצו הקטגורי" של קאנט, אולי צריך לשאול את סרקוזי ושות': האם, בקבלכם את כלל הצביעות, תרצו שהצביעות תהיה חוק כללי? במילים פשוטות יותר: האם אתם מוכנים שכולם יהיו צבועים כמוכם?

יואל אסתרון