השקעה פוליטית

כלכלה ופוליטיקה מאז ומעולם נכרכו אחת בשנייה. לא חסרות דוגמאות בהיסטוריה האנושית כיצד החלטות פוליטיות נבעו משיקולים כלכליים. מבחינה של ההיסטוריה האנושית, עד היום כל משבר כלכלי נפתר בצורה זו או אחרת על ידי סכסוך פוליטי דהיינו מלחמה. כך היה במלחמת העולם הראשונה, השנייה וגם משבר הנפט העולמי הוביל למלחמת הכוכבים בין ארה"ב לברה"מ לשעבר.

יש הגורסים כי אחת הסיבות למלחמת המפרץ השנייה הינה שיקולים כלכליים. מצד שני, בוודאי לא חסרות החלטות כלכליות המונעות משיקולים פוליטיים. דוגמא מהשבועות האחרונים ניתן למצוא בהחלטתו של נשיא ארה"ב ברק אובמה להקשיח עמדות מול וול סטריט בכלל והבנקים בפרט ימים ספורים לאחר מפלתה של מפלגתו בבחירות לסנאט של מדינת מסצ'וסטס.

יחד עם זאת, היום אנו נמצאים בעולם על פרשת דרכים פוליטית-כלכלית לא פשוטה בכל הקשור לאיחוד האירופי וטיפולו במשבר של יוון. ראשית, אציין כי להערכתי היורו נולד בחטא שכן האיחוד כביכול של כלכלת היבשת האירופית בא לפני איחוד משפטי פולטי. לא כך הוא סדר הטבע הדבר משול להולדת ילד לפני שנולדים ההורים.

כיום אירופה נמצאת בין הפטיש לסדן. מצד אחד הפחד של מדינות אירופה העשירות מכדור שלג שיתגלגל ברחבי גוש היורו ויביא לנפילת מדינות נוספות כגון פורטוגל, ספרד וכדומה. מצד שני, סיוע ליוון בניגוד לאמנת גוש האירו ממשיכה לשים טריז בכלכלה האירופאית המאוחדת לכאורה ותמשיך לעודד ממשלות של מדינות במצב כלכלי בעייתי להגדיל סיכונים.

למעשה, ניתן להתבונן על הבעיה הנוכחית ביוון כקונפליקט של בעיית הסוכן. ניקח את יוון כדוגמא. ראש ממשלת יוון משול למנכ"ל של חברה המצוי במסלול של חדלות פירעון. מבחינתו של ראש ממשלת יוון הוא נאמן בראש ובראשונה לבעלי המניות שלו (אלו שמצביעים עבורו בבחירות...). מצד שני, על ממשלת יוון מופעלים לחצים מצד בעלי החוב בעיקר בעלי החוב העתידיים (החברות באיחוד האירופי). ראש ממשלת יוון מתמרן בין הלחצים השונים אך כפי הנראה שהלחצים מבית הם אלו אשר יכתיבו את הפעילות בשטח שכן בתוך עמו הוא חי.

ייתכן כי המשבר ביוון הינו רק קדימון למדינות נוספות בגוש היורו. הקונפליקט בין האיחוד הכלכלי המלאכותי בין מדינות האיחוד לבין הצרכים הפוליטיים השונים של המדינות סביר כי יובילו להתנגשות. מלחמות בעידן המודרני תופסות תצורה שונה ולאו דווקא גשמית. במלחמת הכוכבים בין ארה"ב לבריה"מ שנערכה בשנות ה-80 לא נורה כדור אחד אך שני הצדדים הרוויחו מבחינה כלכלית (לפחות לתקופת כהונתו של רייגן). בהחלט ייתכן כי נראה קרע באירופה אשר יוביל לשינוי גיאו-פוליטי או כלכלי-מבני באירופה במהלך השנים הקרובות.

מבחינתנו כאנשי השקעות, המשמעות של התהליכים הללו הינה פתיחת המרווחים באגרות החוב של הממשלות השונות בגוש היורו. השוק הפיננסי העולמי פחות רגיש לצרכים פוליטיים ולכן אין מניעה שנראה בשנים הקרובות שונות הולכת וגדלה בתמחור אגרות חוב של מדינות שונות בגוש היורו ואף של מדינות בעלות דירוג אשראי זהה. נוסיף את העובדה כי הריבית בגוש היורו הינה נמוכה ולפיכך היחס סיכון-סיכוי באג"ח ממשלות אירופאיות לטווח הארוך איננו מצדיק את ההשקעה באפיקים אלו. אוסיף ואציין כי כל תזוזה במרווחים של אג"ח ממשלתיות יש להן השלכה גם על אג"ח של חברות.