מי קובע מהי תושבותו של הסלב?
אין צורך להתייחס לנושא התושבות בקנאות, ולמשוך בשיערו של כל מי שרוצה לעזוב. אם אותם סלבריטאים לא רוצים להיות פה, אין כלל מיסויי שיוכל למנוע את עזיבתם – וטוב שכך
אפילו המקפידים ביותר מבינינו ודאי יסכימו כי במשטר דמוקרטי רצוי שאדם יוכל לקבוע בעצמו היכן הוא רוצה לחיות. נכון שבעניין זה שמור לחוקי המס מקום של כבוד, אבל לעיתים נדמה כי התפקיד אינו מובן כהלכה.
ההחלטה על תושבותו של הסלברטאי ולמען האמת של כל נישום באשר הוא נתונה אך ורק בידיו. חוקי המס צריכים לקבוע באופן ברור ופשוט כיצד עליו לנהוג על מנת שיוכל להגשים את החלטתו ברמת ודאות נאותה. חוקי המס גם יכולים לעודד את הכוונת החלטתו למקום שמשרת באופן מיטבי את האינטרס של מדינת ישראל. הם יכולים לעשות זאת על ידי קביעת חוקי מס שיתחרו בהצלחה במשטרי מס זרים, והם יכולים לעשות זאת על ידי כינון מערך חוקים פשוט וברור.
גם לסלבריטאים מותר לתכנן מס. האמת, הם לא שונים מכולנו, וזכותם לעשות שימוש בהוראות החוק על מנת להפחית את תשלומי המס. אל תתנו לאף אחד להטעות אתכם. כשנישום מחליט אם לפעול ולחיות בישראל או לעשות זאת בחו"ל, הוא לא עושה את זה כי הוא יודע לספור ימים בשנה, או לעמוד בהוראה זו או אחרת של החוק. קודם הוא מקבל את ההחלטה היכן ברצונו להיות ולאחר מכן, הוא מתאים את המסגרת כך שתעמוד בדרישות החוק.
אני חושב שכולנו נסכים שלא צריך לאלץ את הנישומים לחיות בפחד ובעמימות, מקום שבו הם אינם יכולים לצפות בצורה סבירה את עמדת רשות המסים ביחס למעמדם. מה שפורסם על בר רפאלי ומורן אטיאס רלוונטי גם לרבים וטובים אחרים שאינם סלבריטאים.
תיקון החוק בשנת 2008 הותיר את מבחן מרכז החיים כמבחן יחידי המאפשר לנישום לחדול מלהיות תושב ישראל, השינוי היחידי שנערך עוסק בכך שתושב החפץ לעזוב יודע כיצד עליו לנהוג על מנת לעמוד בכללים. הבהרת הכללים גם מאפשרת לרשות המסים להימנע מלהשקיע אין סוף משאבים בסוגיות שממילא אין גביית מס בצידן.
מי שמסיים 4 שנים בחו"ל, מתוכן שנתיים מעל 183 יום ושנתיים נוספות כשמרכז חיו בחו"ל, כבר אינו תושב ישראל - נקודה !! אין מה לעשות, מדינת ישראל רוצה להיות חברה בארגון ה-OECD, מדינת ישראל רוצה להתחרות בכלכלות מפותחות ולעמוד בשורה אחת עימן. והאמת, מדינת ישראל אטרקטיבית, מי שחושב אחרת שיעשה את השיקולים שלו.
אנחנו לא צריכים להתייחס לנושא התושבות בקנאות, אנחנו לא צריכים למשוך בשיערו של כל הרוצה לעזוב וודאי שלא לתפוס את רגלו של כל מי שמעז לדרוך פה. נקודות התפר בין הכניסה במועד הכניסה ובמועד היציאה, הן הנקודות שבהן החיכוך גבוה ביותר, ותפוקת המס מהעיסוק בנקודות אלה היא הקטנה ביותר.
המבחן הוא ברור ומקנה ודאות, אבל אל תתנו לאף אחד לבלבל אתכם - המהות לא שונתה. הקושי בשאלת התושבות לא נובע ממבחן כזה או אחר הקבוע בחוק, הקושי הוא לגרום לאנשים לרצות להיות פה. ואם הם לא רוצים להיות פה, אין כלל מיסויי שיוכל למנוע את עזיבתם – והאמת, טוב שכך.
הכותב הינו רו"ח ומשפטן, עד לאחרונה סמנכ"ל בכיר לעניינים מקצועיים ברשות המסים ואחראי על רפורמת המס לעולים ותושבים חוזרים. gidi@bar-zakay.co.il
