הצד השחור של היבוא המקביל

היבואנים המקבילים שקונים סטוקים גדולים, שוב ושוב, עושים זאת כמקור פרנסה עיקרי ומקפידים על יבוא חוקי, תשלום מכס ולרוב גם מתן אחריות ושירות. עם זאת, בשולי הענף פועלים המבריחים הקטנים, שקונים פה ושם עשרות חתיכות ומגניבים אותם לישראל בדרכים פתלתלות. גם אם זהו מוצר אחד, אם

הרשת מלאה בפורומים שממליצים איך לעשות את זה בלי להיתפס, וגם קטינים וחיילים מחליפים שם טיפים וחוויות. אבל יש גם מי שהפכו את העניין לקריירה צדדית קטנה, וחלקם נעזרים בחנויות בחו"ל שנעתרות בקלות לכל בקשה, כמו לשלוח מוצר ללא אריזה או לכמה שמות שונים.

ב', צלם מתל אביב, השלים בשנה האחרונה הכנסה ביבוא המקביל הפיראטי. "כשהתחיל הסיפור של האייפון הבנתי שיש בזה כסף, וקניתי אייפונים בחנויות רגילות בחו"ל", הוא מספר. "חבר שלי הדריך סטודנטים יהודים שהגיעו לארץ. סיפרנו להם סיפור קורע לב על חבר שהסתבך כלכלית, ביקשנו עזרה וחילקנו לכל אחד אייפון. כל אחד מהם נכנס לארץ עם מכשיר אחד, ואת הקופסאות שלחנו בדואר. פרסמתי באינטרנט, ובתוך שבוע לא נשאר כלום. קנינו כל אייפון ב־200 דולר ומכרנו ב־4,000 שקל - אחלה כסף. הבאנו דגם מתקדם של נוקיה, וגם זה פשוט עף. בסוף הפסקתי, חששתי להיתפס. אם יחרימו לי את הסחורה אני אפסיד המון כסף".

במכס מכירים את ניסיונות ההברחה, הן בנמל התעופה והן בדואר. "בשנתיים האחרונות הניסיונות לייבא באמצעות האינטרנט ולהבריח בדואר תפסו תאוצה", מספר אברהם אברמוביץ', מנהל תחום תהליך שחרור והערכת סיכונים במכס. "מכיוון שהיום הדואר הוא סיכון גדול מבעבר, אני משקיע שם יותר משאבים. בין השאר פיתחנו תוכנת ניהול סיכונים עם מערכת פרופיילינג ממוחשבת, שמונחית על ידי סימנים מחשידים שאנחנו מזינים לתוכה". בדוברות המכס מסכמים: "אנחנו מכירים היטב את ערוצי הפעולה של המבריחים, אבל בסופו של דבר זו מלחמת מוחות בינינו לבינם".