איך האבק מגיע לכל מקום, גם כשסוגרים הכל?

נועה מהוד השרון שואלת:

איך האבק מגיע לכל מקום, גם כשסוגרים הכל?

נועה שלום רב,

כשאת אומרת "סוגרים הכל", את בטח לא מתכוונת לאטימה מוחלטת. פה ושם בדרך כלל נשארים חורים, ותאמיני או לא, דרך החורים האלה בדיוק מגיע האבק.

מקובל, אפילו בקרב מדענים, לטעון שאבק מורכב בעיקר מעור אדם מת. אין צורך להיכנס לחרדה. עור מת הוא רק אחד משלל החומרים המלבבים שמרכיבים את אבק הבית. ההרכב המדויק משתנה בקיצוניות בהתאם לתנאי הסביבה - אבק של קיץ אינו אבק של חורף ואבק של דירת רווקים אינו אבק של זוג עם שלושה ילדים וחתול - אבל בין המרכיבים הנפוצים ניתן למנות אדמה, חול, אבן, חומרי בניין, שיירי מזון, אבקנים וחלקי צמחים, סיבי בד ונייר, שערות של בני אדם וחיות אחרות ולא מעט חלקי גוויות ופירורי צואה של חרקים ופרוקי רגליים זעירים אחרים. ועור מת, כמובן.

האבק נכנס דרך החורים צילום: shutterstock

הגוף שלנו מוקף כל הזמן בעשרות שכבות של תאי עור מתים. התאים הללו מרכיבים את השכבה הקרנית של העור, שאחראית - בין השאר - לעמידות שלנו בפני מים ולהתקמטות כפות הידיים והרגליים באמבטיה. אם תהית פעם מדוע רוב מוצרי העור אינם עמידים במים, התשובה היא שפשוט חסרה להם השכבה הקרנית. בכל מקרה, את השכבה הזו אנו מחליפים ללא הרף. כל הזמן מגיעים אליה תאים מתים חדשים מהצד הפנימי של העור, והתאים המתים הישנים נפרדים מאיתנו ונושרים מהצד החיצוני. בדרך כלל הם נושרים בתור חלקיקי אבק זעירים. כשאנחנו משירים חתיכות גדולות יותר אנחנו אומרים שמתקלף לנו העור.

הקצב הטבעי שבו אנו משירים עור מת שונה מאד מאדם לאדם ומחוקר לחוקר, אבל אפילו ההשערות הזהירות ביותר עומדות על משהו כמו מיליגרם של עור מת לדקה, שזה בערך גרם וחצי ביממה, שזה יותר מחצי קילו בשנה. וחצי קילו של אבק זה הרבה מאד אבק. כל העור המת הזה מפרנס אוכלוסיות שלמות של יצורים זערוריים, בהם קרדית האבק הידועה לשמצה, שניזונה מתאי העור שאנו משירים ומפרישה בתמורה חומר צואתי שנהפך לחלק מאבק הבית. אנשים עם אלרגיה לאבק בעצם אלרגיים לחלבון שנמצא בצואת הקרדית.

כדי שכל החומרים השונים והמגוונים האלה יוכלו להיקרא אבק, הם חייבים לעמוד בשני תנאים. ראשית, הם חייבים להיות מוצקים. טיפות זעירות של נוזל אינן נחשבות לאבק, וגזים בכלל לא באים בחשבון. ושנית, הם חייבים להגיע בגושים קטנים מאד. חלקיקים. ההגדרה הנפוצה היא קוטר של חצי מילימטר ומטה. כמה בדיוק למטה זה נושא לוויכח, אבל חלקיקי אבק בגודל של אלפיות מילימטר הן עניין שבשגרה, ולא חסרים מדענים שמכתירים אפילו חלקיקים בגודל מיליוניות מילימטר בתואר הנכסף. וכשאנחנו מדברים על כאלו ממדים, כח המשיכה משחק תפקיד שולי בלבד. זרמי אוויר קלים ביותר יכולים לסחוף איתם אינספור חלקיקי אבק.

בהתאמה, האוויר בסביבתנו תמיד שופע אבק. קל לראות את זה בחדר מוחשך, כשמביטים בקרן שמש ישירה שבוקעת מבעד לתריסים, או סתם מול פנס חזק. המוני חלקיקים זעירים צפים להם באוויר, ואלה רק החלקיקים הגדולים. אז גם אם תסגרי את כל התריסים ואת כל החלונות - אוויר עדיין נכנס לבית. ואם הוא לא עובר דרך מסנן עדין במיוחד, הוא סוחב איתו גם אבק. למעשה, בחללים סגורים נוצרים יותר כיסים של אוויר נייח, והכיסים האלה הם בדיוק הדבר שמאפשר לאבק לשקוע ולהצטבר.

ברגע שחלקיק אבק מתקרב מאד למשהו, מגוון של כוחות אוחזים בו ומצמידים אותו למשהו הזה, ואם משב של רוח לא יעיף אותו הוא יישאר שם עד שתגיעי עם המטלית. אותם כוחות פועלים גם כשחלקיקי אבק מתקרבים אחד לשני, וכך האבק מצטבר. ואם יש בו מספיק מבנים סיביים (שערות, סיבי בד, רגלי חרקים וכדומה), הוא נהפך לתלתלי האבק הצומחים בחדווה מאחורי ספות ומקררים.

הפתרון המעשי היחיד, נועה יקירתי, הוא ללמוד לחיות עם זה. בהצלחה. 

שאלות לבלדד השוחי: askbildad@calcalist.co.il

לכתבות נוספות במוסף "כלכליסט" לחצו כאן