מנהל מחלקה בבית החולים הדסה יפצה מנותח ב-300 אלף שקל
המטופל שביצע הסרת משקפיים בלייזר טען: לא ניתנו לי הסברים מתאימים ולא הובהרו האלטרנטיבות לטיפול
13:3931.01.10
בית משפט השלום בירושלים חייב בשבוע שעבר את פרופ' יוסף פרוכט, מנהל יחידת הקרנית בבית החולים הדסה בירושלים, ואת בית החולים לפצות מטופל בסכום של 300 אלף שקל בעקבות ניתוח להסרת משקפיים שגרם לקשיים בתפקוד הכללי של המטופל. הפרופ' ובית החולים ישלמו למנותח גם 60 אלף שקל בגין
המטופל, בעלה של אחות בבית חולים הדסה, עבר בשנת 1999 ניתוח לייזר המיועד להסרת משקפיים, בעקבות ההליך הוא סובל מנכות רפואית בשל יובש קשה בעיניו, כאבים ויובש בעיניים, נזקק לעזרת בני המשפחה בפעולות פשוטות וממעט לסייע במשק הבית בשל הקושי לצאת מהבית.
התובע טען באמצעות עו"ד אתי ליבמן-עפאים ממשרד כהן, וילצ'יק, קמחי, כי הניתוח בוצע על אף קיומן של אינדיקציות לחוסר התאמתו לניתוח כזה, מבלי שניתנו לו הסברים מתאימים ומבלי שהובהרו לו האלטרנטיבות ובהן האפשרות שלא לעבור את הניתוח. עיקר הטענות התרכזו בכך שלא הובהרו למטופל הסיבוכים האפשריים במידה והניתוח לא יצליח. כתוצאה מביצוע הניתוח שכשל, כך נטען, נגרמו למטופל נזקים כבדים, תוך שנותרה לו נכות לצמיתות.
פרופ' פרוכט ובית החולים טענו, כי המטופל קיבל את כל המידע אודות הניתוח, הוסברו לו הסיכונים והוא אף חתם על טפסי הסכמה מתאימים, שגם בהם מפורט כל המידע הדרוש.
התובע הוא בעל תואר שני להנדסת אלקטרוניקה בטכניון ומשמש כיום מורה למתמטיקה ופיזיקה בתיכון. בין הפרופ' למטופל התקיימו שלוש פגישות במהלכן הוסברו לו הסיכונים. הרופא הסביר כי אחוזי ההצלחה בהליך הם 99%, ולשאלת אשתו מה ייחשב כחוסר הצלחה הם נענו כי מדובר באנשים שנאלצים לעבור ניתוח נוסף. לטענתו, הוא חתם על טופס הסכמה לפני הכניסה לניתוח לאחר שנתנו לו כדור הרגעה וכלל לא קרא את שהיה כתוב בו. הוא הסביר במהלך עדותו כי כל אירוע החתימה לא נעשה בנחת והייתה תחושה של מהירות ובהילות", ורק בדיעבד נודע לו כי חתם על טופס הסכמה לניתוח.
פרופ' פרוכט נשאל בעדותו לגבי החתימה, והשיב כי המטופל קיבל את הטופס הרבה זמן לפני קבלת טבליות הואליום, קרא אותו ואישר את הסכמתו לביצוע הניתוח בחתימתו. הפרופ' ציין, כי מדובר באדם אינטיליגנטי ומשכיל, לווה באשתו שהיא אחות העובדת בהדסה שעולם הרפואה אינו זר לה ולכן אין לקבל את טענתו כי לא הבין את משמעות החתימה על טופס ההסכמה.
השופט ארנון דראל קבע בפסק הדין כי המנותח לא נתן למעשה הסכמה מדעת לניתוח שעבר. בקשר לחתימה על טופס ההסכמה כתב השופט, כי "אני סבור כי מקום שבו הטופס נחתם בצורה חפוזה, בסמוך לניתוח, לאחר שניתן כדור הרגעה, נשללת מהמנותח הזכות לתת הסכמה אמיתית לניתוח", השופט הוסיף, כי "במקום לערוך את פרוצדורת החתימה וההסבר לתהליך מובנה, שבו מבין החולה במה מדובר ואז מסכים, יצרו הנתבעים זילות של כל התהליך ולמעשה נחתם הטופס למראית עין בלבד". בהתייחסות לטענה כי אשתו של המנותח היא אחות במקצועה, כתב השופט כי "איני סבור כי די בכך כדי להצדיק התייחסות לא רצינית של הנתבעים לחתימה על טופס ההסכמה".
מבית חולים הדסה נמסר בתגובה, כי "מדובר באירוע משנת 1999, מאז חלו שינויים מהותיים בתחום ניתוחי הלזיק ובמיוחד בנושא ההסברים למטופלים, וטפסי ההסכמה לניתוח. אנו לומדים את פסק הדין ושוקלים באם לערער עליו".
