תקציר מנהלים: ראיון עבודה מהיר עם אריק רייכמן
אריק רייכמן, 72, עזב את תנובה לפני שנתיים בדיוק, לאחר שניצח על מהלך הפרטתה ההיסטורי והשליטה בחברה הועברה מהתנועה הקיבוצית לקרן אייפקס. שימש מנכ"ל תנובה במשך 12 שנה, מרגע שהסתיימה פרשת הסיליקון בחלב ב־1996 ועד להפרטה. מאז הפרישה הוא משמש יושב ראש בשתי חברות, דליה אנרגיה והמשביר לחקלאי
1. אתה עדיין בקשר עם מנכ"לית אייפקס, זהבית כהן?
"אנחנו לא ברוגז ואין נתק. פעם בשנה אנחנו שותים קפה, אבל אני לא היועץ שלהם והם לא חייבים לשמוע לדעתי. יש לי מה להגיד על צורת הניהול שלהם, אבל אני לא רוצה להתייחס לכך, כי אני לא רוצה לעמוד מול אייפקס ולהגיד 'הם ככה ואנחנו היינו ככה'.
"בזמנו זהבית הציעה לי תפקיד מסוים, שלדעתה היה תפקיד מפתח, אבל הבנתי שלא אוכל לתפקד בצורה יעילה במערכת שיש לה בעלים חדשים עם רצונות משלהם ושזה לא יעבוד. זה אף פעם לא עובד".
2. כשאתה מסתכל היום על תנובה אתה אוהב את מה שאתה רואה?
"זהבית ואני באים מעולמות שונים ומייצגים תפיסות שונות. אני מוקיר אותה, אבל אנחנו לא משדרים על אותם גלי ניהול. בתקופה שעוד הייתי בתנובה היא גילתה מצוינות, ואני אומר חד־משמעית שבלי זהבית לא הייתי יכול להגשים את מה שרציתי. על מה שקרה אחרי זה כבר ידברו בדורות הבאים; עוד מוקדם לשפוט. ההסתכלות של חברה אסטרטגית שונה מההסתכלות של חברה פיננסית כמו אייפקס, וזה אומר הכל".
3. כשאתה אומר 'מצוינות', אתה בכוונה מדגיש את התקופה שבה עוד היית בתנובה ולא את השנתיים שעברו מאז?
"נכון. אני לא רוצה להיכנס לזה. אני גם לא רוצה לתת להם יותר מחמאות ממה שמגיע".
4. מזמינים אותך לאירועים כמו הרמת כוסית לחג?
"לא. אני חושב שזה חלק מהתרבות של אייפקס. אני לא אומר שזו תרבות רעה, אבל זו חברה שכבר קנתה חברות ב־40 מיליארד דולר ואין שם סנטימנטים. אם מישהו יזמין אותי יכול להיות שאקפוץ, אבל לא הייתי שם עד עכשיו. שבוע אחרי שהם רכשו את החברה ניתקתי את עצמי ולא חזרתי מאז לא למשרדים ולא למחלבות, אפילו לא פעם אחת. אני מודע למה שקורה בתנובה, אני מעורב רגשית, אבל בלי יכולת להשפיע".
5. מדוע בחרתם באייפקס אף שהצעתה של אפריקה ישראל היתה גבוהה יותר?
"אייפקס היו הכי רציניים. אפריקה ישראל הציעו מחיר גבוה ב־20 מיליון דולר מזה של אייפקס, ואולי היו מוכנים לתת עוד יותר, אבל ראינו שהם לא מתייחסים לפרויקט ברצינות. הם לא בדקו את החברה כמו שצריך, לא למדו את הנושא, לא גילו נוכחות. היה להם קל לגייס כסף ובגלל זה הם הציעו את המחיר הכי גבוה, אבל ראינו שהכל נעשה כלאחר יד. זה עשה רושם לא רציני, ולי היה חשוב שמי שייקח את תנובה יהיה רציני.
"כבר אז צפיתי שיהיו בעיות עם לב לבייב. בצורת ההתנהלות מולנו ב־2006 אפשר היה כבר לזהות את סימני הנפילה שלו ב־2009, כי הוא בטח השקיע בצורה הזו גם במקומות אחרים".
6. מה דעתך על התחרות ששטראוס הציבה לתנובה?
"שטראוס היא חברת מופת, ולדעתי האיש הכי מבריק בתעשיית המזון בארץ הוא מיכאל שטראוס. הוא עשה מהלך מבריק כשאיגף את תנובה מלמעלה, התחבר עם דנונה ובא עם הגלידות והיוגורטים המתוחכמים. הוא פשוט הלך לפינה שתנובה עוד לא הגיעה אליה, וזו הרי כל החוכמה במהלכי איגוף: לתקוף את הנקודה החלשה של המתחרה. אבל הייתי אומר שעל ידי יצירת המותג יופלה הצלחנו לאזן את התוצאה. יופלה היא ההצלחה השיווקית הגדולה ביותר של העשור בתחום המזון, לדעתי, אם לא יותר מזה. בכל תחומי החלב האחרים תנובה מובילה בגדול, חוץ מאחד: שטראוס קנו את יטבתה והצליחו להביס אותנו בנושא השוקו. הם גם הקדימו אותנו ביציאה לחו"ל ואני משבח אותם על זה".
7. אתה מכהן היום כיושב ראש בשתי חברות, דליה אנרגיה והמשביר לחקלאי. זה ממלא את זמנך?
"מאז שהשתחררתי מהתפקיד בתנובה נוצר לי המון זמן פנוי, ומי שיגיד לך שזו לא בעיה - משקר. בדצמבר חתמה דליה על הסכם לרכישת גז מקידוח תמר, העסק מתגלגל ואנחנו מחפשים שותפים, אבל אני מפנה את עיקר הבמה למנכ"ל איתן מאיר ולבעלים. אני לא רוצה להפריע לאנשים לעבוד, ולא מעוניין לבלות את הזמן שלי במקום שאין לי בו ערך מוסף. מעמדי דומה גם בחברת המשביר לחקלאי שבשליטת משפחת גאון. לכן אני מניח שאקח עוד משהו שיתאים לכישורים שלי כדי למלא יותר את זמני ולא להשחית אותו לריק. אחרי הכל, הזמן זה הדבר הכי יקר בחיים".
לכתבות נוספות במוסף "כלכליסט" לחצו כאן