פרשנות: כשהאש מתלהטת, כולם תמימים

הסערה סביב המשפט המתנהל בעניין קריסתה של קווי אשראי בשנת 1997 התלהטה בשבועות האחרונים על רקע הראיון שהעניק יובל רן, הבעלים של קווי אשראי, ל"כלכליסט" והציפייה להחלטת השופט אבי זמיר מאתמול. פתאום כשהאש בפרשה מתלהטת מחדש, כולם נהיים תמימים.

הוד גיל מסביר כי אמנם הכיר את יובל רן באמצע שנות התשעים, אולם טוען בתביעה שהגיש ביום חמישי כי המסמך שעליו הוא חתם לכאורה, הקושר אותו לפעילות עסקית עם רן, הנו פרי זיופו של רן.

צביקה לבנת, שרכש בשנת 1997 חלק מאחזקותיה של קווי אשראי בקבוצת אקוויטל (באמצעות חברת י.ח.ק) המחזיקה בישראמקו, טוען היום בשיחה עם "כלכליסט" כי אינו זוכר כל פרט בנוגע לעסקה המדוברת.

חיים צוף, הרשום כבעלים בקבוצת ישראמקו, טוען בבית המשפט בתל אביב כי הוא בכלל תושב הולנד וזו הסיבה שלא ניתן היה להשיג אותו בשש השנים האחרונות כדי להגיש לו כתב תביעה בפרשה.

לפני כעשור פנו המפרקים של קווי אשראי למשטרת ישראל בבקשה שתסייע בחקירה. ראש היחידה הארצית לחקירות הונאה דאז מירי גולן לא חשבה שלחקירה כזו יש עניין לציבור והחליטה כלל לא לפתוח בחקירה בנושא. בשביל מה לה להיכנס לזה?

ראש אגף החקירות במשטרה דאז משה מזרחי הבהיר בזמנו למפרקים כי קריסת החברה הנה בתחום טיפולה של רשות ניירות ערך. ביורוקרטיה במיטבה.

רשות ני"ע לא הביעה עניין לחקור את הפרשה. זה הרי מסובך מדי עבורה.

יובל רן, שמילא פיו מים במשך שנים, טוען כי לא הוא האיש הרע בסיפור הזה. הוא סתם ברח מהארץ עם חובות של מיליונים וחי את חייו השלווים ביוסטון ארה"ב.

בשורה התחתונה, 13 שנה אחרי קריסת קווי אשראי, עדיין אין כלפי מי להפנות אצבע מאשימה בפרשה. כולם תמימים. כולם טהורים.