בלעדי ל"כלכליסט": בעקבות המעבר לפנסיה צוברת - 8 קבוצות מתמודדות במכרז הפנסיות של אנשי הקבע

היועץ הכספי לרמטכ"ל, תא"ל מהרן פרוזנפר, פרסם אתמול את מכרז הפנסיה לאנשי הקבע בו צפויות להתמודד שמונה חברות ביטוח גדולות. זאת בעקבות המעבר לפנסיה צוברת בשנת 2004. ההערכה היא כי כל שנה יצברו אנשי הקבע בפנסיה הצוברת סכום כולל של 300 מיליון שקל. כיום עומד שיעור החוסכים לפנסיה צוברת על כ־40% מכלל אנשי הקבע, והיתר נמצאים עדיין במסלול של פנסיה תקציבית.

לפי הסדר הפנסיה החדש, יפקידו משרתי הקבע את כספם בקופת גמל, ובמקביל ירכוש הצבא עבורם ביטוח חיים לשארים, כדי להשיג כיסוי דומה לזה שנותנת קרן פנסיה. במקביל להפקדות בקופת הגמל יוכלו משרתי הקבע להעביר כספים לקרנות פנסיה כדי ליהנות מהשקעות באג"ח הייעודיות שמנפיקה להן הממשלה.

בהסדר הפנסיה הצבאי לא תתקיים הגדרה של נכות זמנית או חלקית; המדינה תכסה אוטומטית כל נכות כאילו היא בשיעור של 100%, עד סיום חוזה הקבע או עד חזרה מלאה לשירות.

פרוזנפר, החולש על תקציב של כ־50 מיליארד שקל, נכנס לתפקידו לפני כשנתיים. הוא מופקד על ההתייעלות שהכתיבה ועדת ברודט ועל יישום דו"ח מקינזי מהשנה שעברה. חלקו השני של הדו"ח, שיוגש ב־2011, עתיד לעורר סערה בגלל נושאו: כוח אדם בצה"ל. חברת הייעוץ הבינלאומית אמורה להיות הגורם האובייקטיבי בוויכוח הניטש בנושא בין צה"ל לבין האוצר. על רקע המתקפות הגוברות על בזבוזים בצה"ל, פרוזנפר נכנס בטבעיות לעמדת התגוננות במהלך ראיון ל"כלכליסט".

"תהליכי ההתייעלות שקורים בצה"ל אינם קורים בשום מקום אחר במגזר הציבורי", הוא אומר, "אבל יש פער בין צה"ל לבין ארגונים אחרים, שלאנשים קשה להפנים. שואלים אותי מדי פעם למה צריך כל כך הרבה חיילים. אני עונה שבשגרה זאת שאלה נכונה, אבל התפקיד של צה"ל הוא או להתכונן למלחמה או להילחם בפועל, ואז, בתקופה קצרה, להפעיל את כל האמצעים. ברור שברגיעה לא צריך את כל המאסה הזו".

זה אומר שגמרתם להתייעל?

"בגוף גדול תמיד יהיה מקום להתייעל, אבל צריך לראות כמה נותר לנו להתייעל לעומת כמה שכבר התייעלנו. בחומש האחרון נעשתה עבודה אדירה. אנחנו מפטרים אנשים עד גיל 39. בשום ארגון ציבורי אין את זה. פיטרנו 3,000 איש בין 2003 ל־2007 ואנחנו עדיין מפטרים. כיום לא כל איש קבע ממשיך לקבע ארוך עם משכורות גבוהות. הוספנו צעירים שעולים פחות, הפחתנו את מספר האזרחים עובדי צה"ל והורדנו ב־75% את ימי המילואים.

"ביטלנו את האקדמיזציה של הנגדים. פעם כל מי שרצה תוספת שכר עשה תואר וקיבל. היום רק מי שלומד מקצוע שמשרת אותו בשירות הצבאי מקבל. זה חסך 200 מיליון שקל בשנה. אם היו מטמיעים את התוכנית הזאת במגזר הציבורי, היו חוסכים מיליארדים".

מדוע נמשכת הביקורת דווקא מצד משרד האוצר, שמכיר את העובדות?

"העובדות שונות מהתפיסה וממה שמייחסים לנו. משרתי קבע שאינם לוחמים מרוויחים 20% פחות מעמיתיהם בשירות הציבורי. אצל לוחמים הפער נמוך יותר, אבל עדיין יותר מ־10%".

באוצר מספרים כי קשה להתווכח עם פרוזנפר, שמגיע לישיבות חמוש בנתונים ומצגות. עם זאת, אומר בכיר במשרד, הצבא מתייעל בעיקר בשוליים, ולא במקומות הכואבים באמת כמו בקריה או בהעלאת גיל הפרישה שעשויה לחסוך 400 מיליון שקל בשנה.

"גיל הפרישה נמצא כבר היום במגמת עלייה", משיב פרוזנפר, "אבל אני לא בטוח שאם היינו מעלים אותו עוד, היה נחסך הרבה כסף. יש תהליך מסודר עם האוצר בעניין, ובקרוב נגיע למסקנות. זה נושא כל כך מהותי לקיום הצבא, שאי אפשר לקבל בעניינו החלטות ברגע".

אתה מתאר התייעלות מתמשכת, אבל ועדת ברודט לא חשבה כך.

"גם ועדת ברודט אמרה שיש ב־50 מיליארד השקלים של תקציב הצבא סעיפים שעדיין לא נמצאה הדרך לייעל. צה"ל מתעסק בהתייעלות הרבה לפני ועדת ברודט, אבל זה נכון שהכותרות והשפה התעצמו בשנתיים האחרונות".

שילמתם למקינזי 12 מיליון שקל, ובסוף רבות מההמלצות של השלב הראשון, בהן לבטל הזמנת אוטובוסים כפולים, מובנות מאליהן.

"לא תמיד קל באמצע העשייה לראות הכל. היה חשוב שתבוא חברה ותבדוק אותנו מכל הכיוונים. היה חשוב גם לקבל איתותים על נקודות החוזק. בנושא האחזקה, למשל, מקינזי מצאה דברים שבהם היא שמה אותנו בשורה אחת עם צבאות אחרים בעולם. האם זה היה שווה את המחיר? נראה בסוף".