"התרבות האמריקאית, שבה כסף זה אלוהים, השתלטה עלינו"
מולטי-מיליונר שבז לכסף, קיבוצניק לשעבר שחתום על 14 אקזיטים, פרופסור למתמטיקה שמתמחה בתורת המשחקים ומלמד ניהול - יאיר טאומן, איש של ניגודים מסעירים, נכנס לתפקיד דקאן בית הספר למינהל עסקים הקפיטליסטי ביותר במזרח התיכון
את הכותרות שבישרו בתחילת החודש על מינויו של "המיליונר יאיר טאומן" לדקאן בית הספר למינהל עסקים במרכז הבינתחומי הרצליה, פרופ' יאיר טאומן מאוד לא אהב. "לדעתי זו בושה וחרפה", הוא אומר. "טוב שלא כתבו מה צבע הנעליים שלי. מה זה רלבנטי כמה מיליונים יש לי?".
אבל היום מעריצים כסף. פרופסורים כבר לא מעניינים אף אחד.
"בתרבות האמריקאית כסף זה אלוהים. שם שואלים: 'אם אתה כזה טוב, אז למה אתה לא כזה עשיר?'. אצלנו תמיד שמחתי שזה עדיין לא ככה, אבל אני חושש שהתרבות האמריקאית השתלטה גם עלינו. בסין או בתאילנד לא היו כותבים בעיתון שהמיליונר התמנה לדקאן אלא שהפרופסור התמנה לדקאן".
פרופ' יאיר טאומן צילום: רמי זרנגר אנשים פה מעריצים טייקונים רק מפני שהם עשו כסף.
"זה נכון, לצערי, אבל לפחות לא בסביבה שלי. אני יכול גם להעיד על עצמי שיש לי הערצה רק לאנשי רוח, לגאוני מחשבה".
ולאנשי עסקים?
"לאנשי עסקים יש לי הערכה, בייחוד אם הם תורמים לחברה, אבל אני לא מעריץ אותם".
חולצה כחולה ושעון זול
טאומן (62) הוא עוף מוזר, הן בעולם העסקים שבו עשה את הונו, הן בעולם האקדמיה - שממנו בא, ואליו חזר לאחר הצלחותיו העסקיות. יליד קיבוץ גבעת ברנר שגדל בקיבוץ נגבה, טאומן מתייצב לראיון כשהוא לבוש בחולצה כחולה פשוטה ועונד שעון יד זול שאינו עומד בסטנדרטים של רוב החברים במילייה העסקי בארץ. בזווית פיו מתעקל חיוך תמים, כמעט ילדותי, ואת ראשו מעטרת רעמת שיער מרשימה. דבר בחזותו של האיש, שנראה כי לא ענב עניבה מימיו, אינו מרמז על המיליונים הרבים שגרף לכיסו ב־14 אקזיטים בשני העשורים האחרונים.
טאומן, פרופ' למתמטיקה שמתמחה בתורת המשחקים, טוען שהתגלגל לעולם העסקים ולמיליונים הגדולים כמעט במקרה, רק בגלל האתגר האינטלקטואלי שסקרן אותו בשנים שבהן התעייף מהישיבה במשרדים האפורים של מחלקות המתמטיקה והכלכלה באוניברסיטאות השונות שבהן עבד בארץ ובחו"ל. תורת המשחקים עוסקת בניתוח מצבי קונפליקט בעזרת מודלים מתמטיים, ומנסה לנבא כיצד יפעלו כל השחקנים הרלבנטיים בזירה במצבים שונים. את כישוריו בתחום הזה הפנה טאומן לעולם העסקים, בחן עשרות חברות והחליט באילו מהן להשקיע. בראשית שנות התשעים הוביל קבוצת משקיעים בשוק ההון, ונחל הצלחות כמעט מיידיות. את מרב הונו עשה כעשור אחר כך בהשקעה בחברת האינטרנט הבריטית QXL, שנמכרה לפני כשנתיים לענקית המדיה הדרום־אפריקאית נאספרס תמורת 1.9 מיליארד דולר.
החלטתו של טאומן, בשלב הזה של חייו, לקחת על עצמו תפקיד ניהולי עתיר־אדמיניסטרציה כתפקידו של הדקאן מעוררת תמיהה. הוסיפו לכך את העובדה שבית ספר אריסון למינהל עסקים במרכז הבינתחומי הרצליה - מוסד פרטי שגובה שכר לימוד גבוה מתלמידיו ומדגיש הישגיות אמריקאית - נראה רחוק רעיונית מטאומן, וסימן השאלה רק גדל.
הרבה אנשים הופתעו כשלקחת על עצמך את התפקיד.
"כן, זו היתה הפתעה מאוד גדולה גם בשבילי. בעבר הציעו לי וסירבתי, אבל אוריאל רייכמן (מייסד המרכז הבינתחומי) יכול להיות בולדוזר. הוא התחיל לנגן לי על נימי השליחות הציונית ובאיזשהו שלב נשברתי".
אתה חושב שאילמלא היית שֵם מוכר בעיתונות הכלכלית, שהרבה סטודנטים למינהל עסקים קוראים אותה, רייכמן היה נלחם כל כך לשכנע אותך להצטרף?
"אני משוכנע שכן. השיחות הראשוניות בינינו התחילו עוד לפני האקזיט של QXL".
מה עשית עד לפני שבועיים?
"אני פרופסור גם באוניברסיטת מדינת ניו יורק. יש לי שם דוקטורנטים שאני מנחה שלושה חודשים בכל שנה. חוץ מזה עסקתי במחקר".
ישבת בבית וחקרת?
"בוודאי".
טקס סיום בבית ספר למינהל עסקים של הרווארד צילום: בלומברג
אז אם אתה אוהב את המחקר הטהור, בשביל מה אתה צריך את כאב הראש של הדקאנות?
"עם יד הלב? ציונות. אני רוצה לתת מעצמי".
אתה אומר ציונות, אבל אתה הולך ללמד בפקולטה הכי קפיטליסטית במזרח התיכון.
"יכול להיות, אבל אני הולך להטמיע שם מחקר. חוץ מזה, האמת היא שאף אחד אחר לא פנה אליי. יכול להיות שאם היה פונה אליי יזם אחר עם הצעה ציונית אחרת, הייתי הולך".
אבל ציונות קיימת גם בתל אביב, שבאוניברסיטה שלה היית מרצה במשך שנים.
"אתה צודק. יכולתי ככל הנראה להיות דקאן שם, אבל מצב התקציבים באוניברסיטת תל אביב ירוד מאוד. פה, לעומת זאת, אתה מתעסק עם בנייה פרופר. בית הספר הזה יכול להיות מספר אחת בישראל. אין פה מגבלות ביורוקרטיות, ולכן אני יכול לעשות פה שינוי. שם לא".
אז בעצם אתה קיבוצניק שנהפך לקפיטליסט?
"באמת גדלתי על ברכי השומר הצעיר, אבל חברים שלי יגידו לך שגם אז לא הייתי סטנדרטי ולא בלעתי כל מה שאמרו לי. מבחינת ערכים החברה הקיבוצית היא נהדרת, אבל רוב הקיבוצים שעבדו בצורה לא קפיטליסטית נמחקו. אתה חייב להתאים את עצמך למציאות. היום אני בעד תחרות ובעד יוזמה חופשית אבל נגד קפיטליזם חזירי".
תטיף לסטודנטים של רייכמן נגד קפיטליזם חזירי?
"מי אמר שברייכמן יש קפיטליזם חזירי?".
האם העושר בישראל לא מרוכז בידי מעט מדי קבוצות?
"בהחלט יכול להיות, אבל אני לא מכיר את הפרטים".
"לא כולם ביל גייטס"
את השם יאיר טאומן שמעתי לראשונה לפני שמונה שנים באוניברסיטת תל אביב, בשיחה אקראית עם עוזרת ההוראה שלו שהרעיפה עליו סופרלטיבים. "גאון. צנוע. מורה בחסד", אמרה. אני חושב שהוסיפה גם "חתיך". מי שישבו בשיעוריו - בהם ראש עיריית שדרות אלי מויאל וחבר הכנסת לשעבר אבשלום וילן, שטאומן נטע בו את אהבת השחמט - מספרים שטאומן הוא קודם כל מורה מצוין. הכיתות בשיעוריו היו מלאות תמיד, אבל הן היו מפוצצות במיוחד בקורסים שהעביר בתורת המשחקים. כוחו העיקרי של התחום הוא ביכולת לקשר בו את המתמטיקה לחיי המעשה - המשפחה, הפוליטיקה, הצבא ואפילו תוכניות ריאליטי בטלוויזיה. שומעיו של טאומן מספרים כי התמוגגו כשהיה מפליג בדוגמאות מחיי היומיום.
"אני בעד יוזמה חופשית אבל נגד קפיטליזם חזירי" צילום: רמי זרנגר
גם בראיון עם "מוסף כלכליסט" שמח טאומן להדגים את קסמה של תורת המשחקים, ומיהר לשלוף דוגמה שיכולה לעניין כל אחד ואחת. "אני יכול להוכיח לך מתמטית שמי שמחזר אחר בן הזוג שלו יקבל את השידוך הרצוי ביותר מבחינתו, בעוד שמי שמחוזר יקבל את התוצאה הפחות טובה מבחינתו", הוא אומר. "כלומר ניתן לקבוע מבחינה מתמטית אילו שידוכים יחזיקו מעמד ואילו נידונו לכישלון. אלגוריתם השידוך הזה מיושם גם בשדות אחרים, כמו תעסוקה. בארצות הברית בתי חולים מגייסים רופאים שסיימו לימודי רפואה לפי האלגוריתם הזה בדיוק, ואני שומע שבישראל זוהי הדרך שמשמשת לגיוס מתמחים שסיימו לימודי משפטים. אבל האלגוריתם הזה הוא לא סתם אלגוריתם. הוא מוביל למסקנה מעשית, והיא: אם אתה רוצה שידוך טוב, צא ותחזר. אתה רוצה עבודה טובה? צא וחפש, אל תחכה להצעה".
אז מבחינתך אולי עדיף היה שלא להיענות להצעה של רייכמן.
"הסנדלר הולך יחף. אני טוב בלתת עצות", טאומן אומר ומתפוצץ מצחוק.
ובכל מקרה, בדוגמה שלך אתה מניח שההעדפות של אנשים שונים בדבר שידוכים הן זהות. מה אם אני חושב שזוגיות אידיאלית היא כזו שבה אני אוהב יותר מאשר נאהב, ומישהו אחר מעדיף להיות נאהב יותר מאוהב?
"אתה צודק. זו דוגמה מעניינת, אבל לדעתי אפשר לבנות מודל גם לכך. הביקורת המרכזית על תורת המשחקים היא שמדובר בתחום לוגי שמשרת הנחות בסיס מסוימות, ואידיאולוגיות שונות יכולות להוביל לתוצאות שונות".
אחד המבקרים האלה הוא אריאל רובינשטיין, חתן פרס ישראל לכלכלה.
"אריאל רובינשטיין הוא אדם מוכשר מאוד. הוא בכלל טוען שאדם חכם לא צריך את תורת המשחקים כדי להצליח. אני מסכים שאדם חכם יכול לעשות הכל לבד, אבל לשאר האנשים זה עשוי לעזור".
רובינשטיין גם טוען שאותו "אדם חכם" לא צריך MBA. אתה אומר שלשאר זה יכול לעזור.
"נכון. לא כולם ביל גייטס".
תורת המשחקים עזרה לך בהשקעותיך, למשל במקרה של QXL?
"יכול להיות שגם בלי תורת המשחקים היינו מצליחים, אבל היא בהחלט עזרה לנו".
היום מתפתח תחום שנקרא אלגו־טריידינג, שבו החלטות מסחר מבוססות על מודלים מתמטיים. קיבלת הצעות להשקיע?
"אני מלמד באוניברסיטת מדינת ניו יורק, ופעם הזמנו את המתמטיקאי ג'יימס סימונס (מייסד קרן מדליון, שמובילה בעולם בתחום האלגו־טריידינג) לדבר איתנו. הוא השיג תוצאות מדהימות לאורך 30 שנה, אבל הוא נדיר. אחרים נחלו מפלות קשות. בעבר דיברו איתי כל מיני חברות, אבל לא נכנסתי לזה".
משפחה מתמטית
כשטאומן מדבר על רצונו לתרום לחברה, הוא מדגיש שאחד הנושאים הקרובים ביותר ללבו הוא תחום החינוך, ובעיקר החינוך למתמטיקה. במשפחתו שלו מדובר בעניין כמעט תורשתי - אמו היתה מורה למתמטיקה, אחותו פרופסור למתמטיקה בארצות הברית, ולאשתו ולשלוש בנותיהם יש תארים במתמטיקה (הבן הצעיר עומד לפני גיוס). עד היום טאומן אף חושב שאחותו המאומצת נשלחה מהבית בשל העובדה שלא הצטיינה בתחום.
אבל כשהוא מסתכל מסביב, טאומן מודאג מאוד מההידרדרות בהישגי התלמידים הישראלים במבחני המתמטיקה העולמיים. "אני חייב לומר לך שאני בשוק מזה", הוא אומר. "במקום להקטין כיתות ולהגדיל תקציבים, עושים בדיוק להפך. כשהייתי סטודנט לתואר ראשון לימדתי במכינה 25 תלמידים שלא סיימו תיכון. חוץ משניים, כולם קיבלו בבגרות ציון גבוה מ־95, ושישה מהם בחרו ללמוד מתמטיקה באוניברסיטה. זה מוכיח שבעזרת הוראה נכונה אפשר להתגבר על הפחד של רבים ממתמטיקה ולהגיע להישגים טובים. הכל שאלה של גישה והשקעה".
לימודים לתואר שני, לא ראשון
טאומן מודע לכך שבתפקידו החדש ייאלץ להתמודד עם הביקורת הרווחת בשנים האחרונות על לימודי מינהל עסקים. רבים טוענים כיום, במיוחד לאחר המשבר העולמי של 2008, שהלימודים הללו מקדמים אחידות מחשבתית, שלא מדובר בתחום אקדמי אמיתי אלא בעירוב של נושאים ושאפשר ללמוד הכל תוך כדי עבודה.
"ישנה אכן בעיה בחלק מבתי הספר שמנסים לעשות 'שטאנץ' מהלימודים", מסכים טאומן, "אבל אני משתדל להדגיש חדשנות ויצירתיות. אם אצליח ללמד את הסטודנטים אסטרטגיה, למשל, זה יותר ממה שהם ילמדו בכל עבודה. אני גם מתכוון להחדיר ללימודים את הצד המדעי, להפוך את זה לבית ספר למינהל עסקים אקדמי. מי שאומר שמינהל עסקים זו לא אקדמיה, לא יודע על מה הוא מדבר. יש בלימודים האלה הרבה מגוון. שיווק שונה ממימון, ומימון שונה מהתנהגות ארגונית - ששונה מאוד מתורת המשחקים".
ובכל זאת, יש טענות שתואר במינהל עסקים הוא תואר בינוני, ושמי שרוצה ללמוד אסטרטגיה עדיף שילך ללמוד משהו מאתגר יותר, כמו מתמטיקה.
"מתמטיקה היא אכן תחום מאתגר, ואני מאוד ממליץ ללמוד תואר ראשון בדיסציפלינה כלשהי ולאו דווקא במינהל עסקים. אבל בארץ המציאות שונה, הסטודנטים מגיעים אחרי צבא ורוצים ללמוד את העולם, ומהר".
לילדיך היית ממליץ ללמוד תואר ראשון במינהל עסקים?
"לילדים שלי הייתי ממליץ ללמוד דיסציפלינה בתואר הראשון".
ותואר שני במינהל עסקים כן היית ממליץ?
"בהחלט".
אבל אתה לא למדת מינהל עסקים.
"נכון. גם לא למדתי כלכלה ואני מלמד כלכלה. אני מתמטיקאי. אלמלא המתמטיקה, לא בטוח שהייתי באקדמיה. אני לא רואה בעיה בכך שאדם עם רקע מחקרי ויכולת ניהולית ינהל את הפקולטה".
אז אולי לא צריך ללמוד מינהל עסקים גם כדי לנהל ארגון?
"יכול להיות, אבל הרבה אנשים לא יודעים מה יעשו בעתיד, ופה אתה מקבל בשנתיים תמצית של רזי המקצוע. זה שיש אנשים שלא צריכים ללמוד בשביל להצליח - זה ברור.
נשיא המרכז הבינתחומי אוריאל רייכמן. "בולדוזר" צילום: עמית שעל
"רייכמן רוצה להקים תוכניות דוקטורט בניהול, ובשביל זה אתה חייב לעודד מחקר רציני. זו אחת ממטרותיי המיידיות בתפקיד. חוץ מזה, אני מתכוון להדגיש את חשיבות עבודת הצוות. מ־14 האקזיטים שעשיתי עם שותפיי (המתמטיקאי פרופ' אברהם נוימן ומהנדס החשמל זהר גילון) למדתי כמה זה חשוב. לדעתי לא הייתי מצליח לעשות שום דבר לבד".
איך ייראו התוכניות למינהל עסקים בעוד 20 שנה?
"הן יהיו יותר מחקריות ומפוקסות, ודרישות המחקר יהיו גבוהות".
"האיש חשוב מהרעיון"
את הונו הגדול עשה כאמור טאומן בשורת אקזיטים בשני העשורים האחרונים. השיטה בכל המקרים היתה זהה: איתור חברות מבטיחות בראשית דרכן או ברגעי משבר, השקעה גדולה בהן עם קבוצת משקיעים, ומכירה מהירה של המניות בתוך כמה שנים ברווח גדול. בכל זאת, כשהוא נשאל אם היתה במשך השנים השקעה טובה שהוא פספס, הוא לא מהסס לפני שהוא יורה את התשובה. "ב־1991, כשחיפשנו השקעה ראשונה, היתה אנליסטית שהמליצה לנו על חברה בשם סיסקו, אבל לא הכרנו אותה", הוא צוחק. "במקום זאת החלטנו להשקיע בחברת לננט, שהקימו האחים זיסאפל. גם שם רשמנו אקזיט טוב, אבל לא כמו שהיינו רושמים בסיסקו".
את QXL מכרתם בסוף 2007, רגע לפני המפולת. היה לכם מזל?
"להפך, לפי ההערכה שלי מכרנו בזול. אם לא היינו מוכרים לנאספרס (החברה הדרום־אפריקאית שרכשה את QXL תמורת 1.9 מיליארד דולר), QXL היתה לדעתי שווה היום הרבה יותר. הם נכנסו חזק למזרח אירופה והולך להם מעולה".
אתה עדיין מחפש חברות להשקעה?
"אני זמין להצעות, אבל את רובן אני דוחה. מה שהכי חשוב לי תמיד זה מי מוביל את החברה, וכשאני בוחן השקעה, הדבר הראשון שאני מסתכל עליו זה מי האיש המוביל. רק אחר כך אני מסתכל על המוצר. בגליליאו, לדוגמה, לא ממש התלהבנו מהמוצר הראשון שהם פיתחו, אבל אביגדור וילנץ מאוד הרשים אותנו אז החלטנו להשקיע. בסופו של דבר, הניחוש שלנו הוכיח את עצמו. המוצר אמנם נכשל, אבל וילנץ עשה סוויץ' והצליח בגדול.
"באופן דומה, אם ישראל אומן יבוא ויאמר שהוא רוצה לפתור בעיה במתמטיקה והוא צריך מימון, אתן לו אותו גם אם אהיה בטוח שהוא לא יפתור את הבעיה. אני אתן לו את המימון כי אני מאמין באיש, ומאמין שגם אם הוא לא יפתור את הבעיה - משהו אחר ייצא מהעבודה שלו".
החברים ברפת מפרגנים
דרך ארוכה עשה טאומן מהקיבוץ שבו נולד וגדל עד לבית רחב הידיים שבו הוא מתגורר בשיכון דן בתל אביב ולמסדרונות המרכז הבינתחומי של רייכמן. אבל לבו, הוא אומר, עדיין נמצא בקיבוץ עם החברים מפעם. "אני עדיין מבקר בקיבוץ לעתים קרובות", הוא אומר. "יש לי שם חברים, כאלה שעדיין עובדים ברפת".
נעזרים ביכולותיך באסיפות הקיבוץ כדי לדעת אילו החלטות לקבל?
"לא, לא".
הם אומרים שירדת לתרבות רעה?
"אם הם אומרים - אז לא מולי", טאומן צוחק.
הרווחת הרבה כסף, אבל על ידי מה שאנשים בקיבוץ עשויים לכנות "עסקי אוויר". זה לא שבנית חברה כמו ישקר.
"אני יודע שלא יצרתי משהו, אף על פי שמס הכנסה והמדינה הרוויחו מהעניין הזה הרבה מאוד כסף. לא המצאתי את הגלגל, זה נכון. פשוט ניתחתי, יחד עם שותפיי, סיטואציה יותר טוב ממישהו אחר".
אתה אומר שאתה לא מעריץ כסף, אבל העובדה היא שיש לך הרבה ממנו. זה מקרי?
"לפעמים אתה יכול למצוא אותי משחק שח ברחוב. לא מזמן ישבתי כמה שעות בניו יורק או בבוסטון ושיחקתי בעבור שני דולרים. מה שמעניין אותי זה התהליך והאתגר. במקרה שלי ההצלחה באתגר פשוט הובילה אותי להרוויח הרבה כסף. אבל כסף הוא בעיניי דבר קטן מאוד, שולי. אני לא צריך אותו. אני בכלל תורם את רובו. אני גם אדם נטול אגו. כמה שהאגו שלך קטן יותר, טוב לך יותר בחיים".
אתה מבין שאתה חריג בעולם העסקים?
"כן, אני אחר. תראה את החולצה שלי ואת השעון ב־80 דולר שקניתי לפני שנים. לפעמים כשאני מלמד בבתי ספר בחו"ל אני רואה את הדרך שבה אנשים מתלבשים ולא מבין את זה".
ויש לך ביקורת על אורח החיים הראוותני?
"לא, כל אחד והשיקולים שלו. אני לא מבין את זה שעונד שעון יקר, אבל בטח יש כאלה שרואים אותי משחק שחמט ברחוב ואומרים לעצמם, 'מי זה המשוגע הזה?'".
לכתבות נוספות במוסף "כלכליסט" לחצו כאן
