הכלכלה הפלסטינית: חשיבותו של ישו לכלכלה המקומית

בסוף השבוע (7 בינואר) יחול חג המולד האורתודוקסי, כשבועיים לאחר חג המולד הקתולי, ואווירת החג מורגשת היטב במזרח ירושלים. המוני תיירים גודשים את סמטאות העיר העתיקה. מאות אוטובוסים חוסמים את כל הרחובות המובילים לאתרים הקדושים. עדיין אין סיכומים מדויקים של מספר התיירים המגיעים לעיר לכבוד חגי המולד, אבל האומדנים מדברים על קרוב ל־100 אלף. כל עולי הרגל הנוצרים הבאים ארצה מבקרים, כמובן, בירושלים וממשיכים לשטחי הרשות הפלסטינית, לבית לחם וליריחו. אין, למעשה, לרשות הפלסטינית תיירות אחרת - כמו תיירות נופש - אלא אך ורק תיירות של צליינים, רובם המכריע נוצרים. יש גם מעט מוסלמים, בעיקר מהמזרח, ממלזיה ומאינדונזיה.

שנת 2008 היתה שנת שיא בתיירות לישראל בכל הזמנים, גם לפלסטינים - כ־3 מיליון תיירים. 2009 התחילה גרוע, בגלל המשבר הכלכלי בעולם ובגלל מבצע עופרת יצוקה בעזה. ההמשך היה טוב יותר, וכאשר יסכמו את שנת התיירות 2009 המספר יהיה דומה לזה שבשנה הקודמת.

כ־1.2 מיליון מתוכם, כלומר כ־40%, מוגדרים צליינים, אולם נתון זה אינו מדויק. לישראל באים, בדרכונים זרים, גם ישראלים לשעבר, צעירי מבצע "תגלית" וחרדים שבאים לישיבות. אלה רשומים בחלק מהסטטיסטיקות כתיירים, אבל קשה להגדירם כך. לפיכך, נראה ששיעור התיירות הצליינית לישראל גבוה יותר ומתקרב ל־70%.

צליינים נוצריים בטקס טבילה בירדן צילום: עמית מגל

מנתב"ג לגליל ולירושלים

המסלול המקובל לצליינים הוא נחיתה בנמל התעופה בן גוריון, לינה של שלושה לילות בגליל (בטבריה, נצרת, עכו וחיפה) וארבעה לילות בירושלים, מהם יום בבית לחם, יום ביריחו, ים המלח ומצדה ויום וחצי בעיר העתיקה. יש המצרפים יומיים בירדן, ויש המעדיפים את המלונות הזולים יותר בבית לחם. המעבר לרשות הפלסטינית בבית לחם קל היום. סקר של מרכז פרס מצא שזמן המעבר של אוטובוס תיירים במסוף קבר רחל הוא כ־3 דקות.

מחיר ממוצע של חבילת תיור כזו הוא כ־1,200 יורו למערב־אירופים, או 1,500 דולר לאמריקאי. התיירים ממזרח אירופה משלמים כ־1,000 יורו.

השנה נמשך השינוי באופי התיירים הנוצרים, והוא בולט מאוד. את מקומם של האמריקאים, האנגלים, הצרפתים והגרמנים תופסים יותר ויותר רוסים, פולנים, ספרדים, יוונים, רומנים ותושבי יוגוסלביה לשעבר. כמו כן עולה בהדרגה מספר התיירים מהמזרח הרחוק, בעיקר מקוריאה. היפנים אינם באים, כנראה בגלל מיעוט הקהילות הנוצריות שם. ארצות הברית עדיין בראש הרשימה כארץ מוצא של התיירים. רוסיה הגיעה למקום השני.

שוק מוגבל אך יציב

התיירות הנוצרית שונה במהותה מתיירות הנופש. הצליין מבוגר יותר, מוציא פחות כסף, בא תמיד בקבוצה, במסגרת הקהילה שאליה הוא שייך. העלייה לרגל לארץ הקודש גם פחות רגישה לאירועים ביטחוניים מתיירות הנופש. לצליין הרי אין חלופה, כמו נסיעה לרודוס או טורקיה. הבעיה ששוק התיירות הנוצרית מוגבל יחסית לפוטנציאל הענק של תיירות הנופש.

סמי אבו דיה, בעל רשת המלונות, סוכנות הנסיעות וחברת האוטובוסים הפלסטינית הגדולה ביותר, אומר שהתייר־צליין הנוצרי ממזרח אירופה אמנם עני יותר, אך פחות מורגל בנסיעות ומתלהב מאוד מהביקור בארץ הקודש. הוא אינו מפונק כמו האמריקאי, מתלונן פחות וקונה הרבה מזכרות. תעשיית הצלבים מעץ הזית, חרוזי התפילה, תמונות פסלוני המולד וסמלים נוצריים אחרים, שמרכזה בבית לחם, ממש פורחת בשנים האחרונות.

אנשי התיירות של מזרח ירושלים הופתעו בשבוע שעבר כאשר שמעו מפי ראש העירייה ניר ברקת על חזון של מיליוני תיירים נוספים בעיר. לדבריהם, התשתיות עלובות, התיירים ייתקעו יומיים בפקקים בשער הגיא, ועוד יומיים יבלו בחיפוש חניה בעיר.