אופרת סבון: בית המשפט דחה בקשת זכייני "סבון של פעם" למנוע מרשת ללין לפתוח חנות בקניון
הזוג ירקוני טען שמדובר בתנאי בסיסי שבלעדיו לא היו פותחים את הסניף, וכיח החברות בעלות הזכויות במכרז לא התנגדו לדרישתם בטיוטת ההסכם. השופט דחה את טענתם וקבע כי התובעים לא הצליחו להוכיח שמדובר בשתי חנויות שפעילותן המסחרית זהה
בית המשפט המחוזי מרכז דחה בקשה לצו מניעה זמני, שהוגשה על ידי זכיינים של רשת החנויות "סבון של פעם" שביקשו למנוע את כניסתה של חנות מתחרה מרשת ללין למרכז BIG במחלף פולג בנתניה.
גלעד ומיכל ירקוני, הזכיינים של סבון של פעם, טענו בדיונים בבית המשפט שהם חתמו על
הזוג ירקוני טען שמדובר בתנאי בסיסי שבלעדיו לא היו פותחים את הסניף. שלושת החברות לא הגיבו לסעיף הזה, והסכם סופי לא נחתם בין הצדדים, אך הזוג ירקוני טען כי השתיקה כמוה כהסכמה. השופט יעקב אברהם דחה את טענתם, וקבע כי אין הרבה סיכוי לטענה שטיוטת החוזה היא מסמך מחייב.
ללין, חברה בת של רשת החנויות פוקס, טענה באמצעות עוה"ד חיים פיצ'ון ואורן הלפרין, כי התחייבות ביג היתה מצומצמת לחנות בעלת מטרה זהה - ממכר סבונים, ואילו ללין פועלת במגוון רחב של תחומים, שמכירת סבונים לא עולה על 20% מהם. כמו כן טענה ללין, כי גם אם הייתה התחייבות מסוג זה של ביג, הרי שמדובר בהסדר כובל האסור לפי חוק ההגבלים העסקיים.
השופט קיבל את טענת ללין וקבע כי ל"סבון של פעם" אין בלעדיות בהסכם (שכלל לא נחתם), אלא רק התחייבות להימנע מפתיחת חנות שמטרת השכירות שלה זהה למטרת השכירות של ללין.
בשלב זה השופט לא סבר שהזוג ירקוני הצליח להוכיח שמדובר בשתי חנויות שפעילותן המסחרית זהה. "ממכר מוצרי סבון אינו מהווה עיקר עיסוקה של ללין, ועל כן לא שוכנעתי כי מדובר בחנויות שמטרת שכירתן זהה", כתב השופט.
מדובר בדיון בצו מניעה זמני אך התיק העיקרי טרם הוכרע, וייתכן שבעלת הזכויות הנוכחית במתחם, נצבא אחזקות, עוד תצטרך לפצות את סבון של פעם בהמשך.
