$
דני רובינשטיין

הכלכלה הפלסטינית: לומדים בין הצמיגים

ביישוב בדואי בדרך ירושלים־יריחו נבנה בית ספר קטן ו"ירוק" - עשוי כולו מצמיגים וחול

דני רובינשטיין 07:3516.11.09

ביום חמישי לפני שבועיים הגיעה למאהל קטן, עלוב למראה, של שבט הג'הלין על כביש ירושלים־יריחו שיירה יוצאת דופן. היו בה אנשי סגל דיפלומטי, פקידי או"ם, בכירים ממשרד החינוך הפלסטיני, ראשי עיריות ערביות מהסביבה ושיח'ים בדואים, ובראשם אברהים אבו־דהוק, מוכתר הג'הלין. הם באו להשתתף

בטקס חגיגי של פתיחת בית ספר קטן, חאן אל־אחמר שמו, שבו ארבע כיתות לימוד ראשונות ו־50 תלמידים. מה יש לנכבדים אלה, בחליפות ועניבות, לחגוג באחד המקומות העניים והמוזנחים ביותר בגדה?

 

הסיבה היא אופן בנייתו של בית הספר הקטן. המבנה כולו עשוי מצמיגים משומשים של מכוניות. אין בו מלט ובטון, אין בקירותיו בלוקים או אבנים, ואין ברזל - רק צמיגים. את הפרויקט הירוק יזם ארגון איטלקי בשם "ונטו די טרה" הפעיל בשימור הסביבה, שכבר ניסה טכנולוגיה דומה בכמה מקומות בעולם, בעיקר בדרום אמריקה, ואנשיו הגיעו די במקרה למאהל של הג'הלין על כביש יריחו.

 

מחמם בחורף ומקרר בקיץ

 

מדובר בפרויקט זול מאוד. הצמיגים המשומשים נאספו במגרשים ריקים, או שעלו פרוטות. צעירי השבט הניחו אותם זה על גבי זה ומילאו באבנים ובעפר עד שנוצרו קירות איתנים. אחר כך טייחו את הקירות בבוץ (טין) עשוי מחול הסביבה. בקתות עשויות מטין דומה, ללא צמיגים, היו בעבר תופעה נפוצה בכל המזרח הערבי וגם בארץ, ובתקשורת הערבית מרבים לדווח שבעזה חזרו לבנות בטין כי אסור להכניס לרצועה חומרי בניין רגילים.

 

לבנייה הירוקה של בית הספר בג'הלין אין בהכרח רקע פוליטי, אלא ניסיון להשתמש בחומרים זולים המצויים בסביבה. המהנדס האיטלקי וחבריו אומרים שהבנייה הזאת מאוד יעילה. הצמיגים יוצרים שכבת בידוד המחממת את החדרים בחורף ומקררת בקיץ - וזה מתאים לאקלים באזור המדבר היורד לים המלח. מעט הגשם שיורד פה אינו מזיק לקירות הבוץ.

 

שבט הג'הלין הגיע ב־1948 מסביבות ערד לצפון מדבר יהודה שהיה בשטח ירדן. משפחות אחדות של הג'הלין נשארו באזור באר שבע ויש מהם המתגוררים בעיירה הבדואית הגדולה רהט - אולם הרוב המשיך במסורת הנדידה בשטח שבין אבו־דיס ומעלה אדומים (חאן אל־אחמר). יש להם עדרי צאן, כבשים ועזים ומעט גמלים, ויש מהם שנטו את אוהליהם במורדות נבי סמואל מצפון לירושלים. הם עניים מאוד ומרגישים נרדפים. הבנייה הישראלית הנמרצת באזור, ובראשה העיר מעלה אדומים וההתנחלויות קידר וכפר אדומים, עם אזור התעשייה מישור אדומים ומתקני צה"ל, צמצמו מאוד את שטחי המחיה שלהם. גירשו אותם ממקום למקום, וגם עכשיו כל מבני הפח וגדרות הצאן הפזורים במדבר היורד ליריחו נבנו ללא רישיון וצפויים להריסה. יש מהם שעובדים במפעלים בסביבה ובמעלה אדומים, אבל אין להם רשות להיכנס לירושלים.

 

היכרות ראשונה של הבדואים עם הירוקים

 

לכל בני הג'הלין יש תעודות פליט מטעם האו"ם, ולפיכך צריכה סוכנות הסעד והתעסוקה (אונר"א) לספק להם חינוך יסודי. קבעו להם את בית הספר של האו"ם במחנה הפליטים עקבת ג'אבר שמצפון ליריחו, ובמשך שנים אלה שרצו ללמוד ירדו ליריחו. מנהלת בית הספר חנאן עווד מרמאללה אומרת שהנסיעה ליריחו נהפכה לבלתי אפשרית. אין גישה מסודרת מהמאהלים לכביש הראשי, ילדים נפגעו בתאונות דרכים, והמשטרה לא מרשה למכוניות לעצור בשולי הכביש לאסוף ולהוריד את הילדים. כך בא הרעיון לבנות בית ספר קטן במקום. משרד החינוך הפלסטיני נתן אישורים מתאימים וסידר הסעות למנהלת ולמורות מרמאללה. על פי השיחות עם הבדואים, נראה שאין להם מושג ירוק על תנועת הירוקים - אבל יש להם בית ספר ירוק מצמיגים, כנראה ראשון מסוגו בעולם.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x