הדואר בא היום? זכות הקניין של הנושים גוברת על זכות החייב לפרטיות
המנהל המיוחד של נכסי אלי רייפמן הצליח לאתר נכסים מוסתרים באמצעות יירוט דברי הדואר שלו, תוך שימוש בפקודת פשיטת הרגל. אף שהדבר טרם נוסה, עורכי דין מאמינים שבית המשפט יאשר ליירט גם דואר אלקטרוני של חייבים
במהלך אסיפת הנושים הראשונה של איש העסקים אלי רייפמן, שנערכה לפני כשבועיים, דיווח המנהל המיוחד של נכסיו עו"ד איתן ארז, כי הצליח לאתר
"העובדה שחלק מהנכסים התגלו באמצעות היירוט מלמדת שהחייב לא התנהג בשקיפות, ולכן עובדת הסתרת הנכסים חשובה לצורך הכרעות הנושים לגבי עצם ניהול הנאמנות", אומרת עו"ד רנה שבלת, מומחית לפירוקים וכינוסים, שמספרת שהיא עצמה עשתה בעבר שימוש באפשרות היירוט. "העובדה שארז סיפר לנושים על הדרך שבה הגיע לנכסים, נעשתה במידה הדרושה לתפקידו", הוסיפה.
הסעיף שבו עשה ארז שימוש לצורך יירוט הדואר של רייפמן הוא סעיף 58 לפקודת פשיטת הרגל, שמאפשר לבקש צו להעברת דואר החייב לתקופה שלא עולה על שלושה חודשים. לדברי גורם בכיר במשרד כונס הנכסים הראשי, מדובר בהליך שמיושם לעתים רחוקות, שכן אחת הבעיות המרכזיות בשימוש בו היא החשש לפגיעה בפרטיות. ההליך מתאפשר בזכות כתב הוויתור על סודיות שעליו חותם החייב מראש, ומאפשר לכונס לקבל כל מידע או מסמכים על אודותיו.
כשקיים חשש ממשי
לארז לא מדובר בהליך חדש. להפך, ככל הנראה הוא הראשון שעשה בו שימוש, כאשר בשנת 2002 הגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה בעניינו של יהודה סולמי, שחובותיו עמדו על יותר מ־13 מיליון שקל. השופטת יהודית שיצר אישרה את בקשתו, תוך שהיא מציינת כי לא מצאה כל אזכור קודם לבקשה כזו בפסיקה הישראלית.
בהחלטתה דנה שיצר בצורך להתמודד עם העובדה שהסעיף פוגע באופן משמעותי בזכות החייב לפרטיות אל מול חובתו של הכונס לאסוף מידע שאמור לשמור על האינטרס הקנייני של הנושים. במקרה הספציפי שהובא לפניה קבעה השופטת כי בקשתו של ארז היא יוזמה ראויה ונכונה, מאחר שקיים חשש ממשי שהחייב מסתיר נכסים או מנסה להבריחם, אך הוסיפה כי מתן סעד גורף להעברת דברי הדואר ללא כל הבחנה הוא סעד חמור, וכי אין ספק שפתיחת דואר פרטי ומכתבים בעלי אופי אישי אינה יכולה לעמוד במבחן החוקתיות. לכן קבעה שיצר כי מכתבים כאלה יועברו לחייב מבלי שנפתחו.
אלא שבהחלטתה העלתה שיצר סוגיה מעניינת נוספת, כשפקפקה במידת התועלת שבהפניית דברי דואר פיזיים בעידן שבו מרבית התקשורת כלל לא נעשית באמצעות הדואר הרגיל אלא באמצעות הדואר האלקטרוני. שיצר אף ציינה כי העובדה שחייב לא מקבל דואר תתגלה במהרה ותסוכל על ידיו, ולכן יעדיף לעשות שימוש באמצעים אלטרנטיביים, עובדה שמחייבת את המחוקק לבחון מחדש את האפקטיביות של הסעיף.
אמצעים אלטרנטיביים
בשבע השנים שחלפו מאז קביעתה של השופט לא עשה המחוקק שינוי כלשהו בסעיף, ומבדיקה שערך "כלכליסט" עולה כי בקשה ליירוט תכתובת אלקטרונית מעולם לא הוגשה לבית המשפט. גורם בכיר במשרד כונס הנכסים הראשי אמר בתגובה לשאלת "כלכליסט", כי דואר אלקטרוני אינו שונה לכאורה מדואר רגיל, וכי אף שהפקודה לא עברה תיקון, להערכתו בית המשפט יכול לאשר גם בקשה כזו.
הגורם הבכיר הוסיף, עם זאת, כי מבחינה פרקטית, מעקב אחרי דואר אלקטרוני דורש שעות מרובות עם תוצאות לא ודאיות, שכן חייב יכול להחזיק כתובות אלקטרוניות רבות שביניהן הוא יכול לנתב. הגורם גם אישר כי חדירה למחשב מרחוק היא אפשרית בהתאם לפקודה והתבצעה כבר בעבר, אבל אך ורק במקרים שבהם לחייב רקע פלילי, אלא שלדבריו אין ספק כי היא אפשרית גם במקרים אחרים.
"לדעתי, הפקודה חלה גם על אימיילים", מסכימה עו"ד גילה אורגל, מנהלת מחלקת פירוקים וכינוסים במשרד עורכי הדין בלטר, גוט, אלוני, אורגל. "כמובן שבכל מקרה צריך להדגיש שהכונס והנאמן מחויבים לשמור על פרטיותו של החייב ולא לגלות את כל המידע שיש בידיהם, אלא רק מה שרלבנטי. אי אפשר לבקש גישה לאימיילים של כל חייב, אלא רק כאשר יש חשד או מידע שמתקבל מנושים, שערכו למשל חקירות פרטיות, או מגורם אנונימי אחר, כי קיים רכוש שהוסתר". אורגל, שעבדה בעבר במשרד הכנ"ר, מדגישה כי במקרים שבהם חייבים נקלעו לקשיים כלכליים קטנים, בית המשפט לא נוטה לאשר יירוט דואר, "אבל חייבים שיש להם נכסים חובקי עולם כמו רייפמן, בוודאי שיש סיבה לגביהם".
האפeטיביות יורדת
ראוי לציין כי במקרה של רייפמן אישר בית המשפט לארז ליירט את הדואר למשך שלושה חודשים, שהם הגבול העליון שמאפשרת הפקודה, אך עורכי דין בתחום טוענים כי גם כאשר בקשות יירוט מאושרות, בית המשפט אינו נוטה לאשרן לפרק זמן כה ארוך.
"אחרי שלושה חודשים החייב עלול לגלות את העובדה שהדואר שלו מופנה לכתובת אחרת, גם אם המכתבים מוחזרים אליו לאחר שנפתחו ונסגרו מחדש", מסבירה אורגל. "לדעתי, מדובר בתקופה ארוכה שמאבדת מהאפקטיביות שלה". להערכתה, "אימיילים חשופים יותר ולכן הגישה לנאמן או לחוקר היא קלה יותר, אבל גם שם החייב יכול לקחת זאת בחשבון ולהודיע למקורביו שלא ישלחו מידע בדרך הזאת, ובזה זה נגמר. זה תלוי כמובן במידת התחכום של החייב".
"בית המשפט נוטה לאשר בקשות ליירוט דואר כאשר יש סימנים שהחייב מסתיר רכוש", מוסיפה שבלת. "מדובר בשיקול דעתו של בית המשפט. אני לא מכירה מקרה שבו ביקשו ליירט אימיילים, אבל זה בהחלט יהיה מעניין מה יחליט בית המשפט כאשר מישהו יבקש זאת. לדעתי, ההגנה על הפרטיות במקרה הזה זהה לדואר רגיל, והגיוני שמלבד יירוט אימיילים ניתן גם לבקש אישור לחדירה מרחוק למחשב החייב. אם המשטרה כבר ביצעה פעולות כאלה לחייבים שמעורבים בחקירות פליליות, זה אפשרי גם במקרים של פשיטת רגל רגילה".
