עלייה וקוץ בה
את הרפורמה במס השכילו לנצל לא רק בעלי מקצועות חופשיים בעלי ניצוץ ציוני, אלא גם בעלי ממון יהודים, שתכנון מס בראש סדר העדיפויות שלהם
זו בדיוק הסיבה שאת חדר הדיונים מילאו כל השחקנים המרכזיים הקשורים לכסף ולפיננסים במשק, וכל אחד ניסה לנגוס עוד קצת ברפורמה, כלומר לכופף אותה לכיוונו. נציגי הבנקים הגדולים היו שם - כי כל מיליארדר צריך גם חשבון בנק. נציגי לשכת רואי החשבון היו שם - כי כל מיליארדר צריך מישהו שיתחמן עבורו את רשויות המס. אפילו נציגי משרד מבקר המדינה הגיעו לדיון וטענו במפורש: "בצד המטרות הטובות שהחוק מביא איתו, הוא יאפשר בקלות יתרה תכנוני מס ואפילו ניצול לרעה".
השיקולים הלאומיים משניים
ואכן, כפי שנחשף היום ב"כלכליסט", את הרפורמה הממשלתית השכילו לנצל לא רק שורה של בעלי מקצועות חופשיים ברחבי העולם בעלי קצת ניצוץ ציוני, אלא גם שורה ארוכה של בעלי ממון יהודים, שהדבר הראשון שעומד בראש סדר העדיפויות שלהם הוא תכנון מס. את הצד הזה של חוק האוליגרכים היטיבה לבטא נוכחותו של עו"ד פיני רובין, שגם השתתף בדיון.
רובין, המייצג בישראל בין היתר את בעלת השליטה בבנק הפועלים, שרי אריסון, מייצג ככל הנראה גם שורה ארוכה של תושבי חוץ מולטי־מיליונרים, שמחזיקים בנאמנויות בסדרי גודל של מאות מיליוני דולרים. רובין, שהצטייד במשרד הלובינג של בוריס קרסני כדי שלא יהיה מחויב לחשוף את לקוחותיו המבוססים בכנסת לאור היום, נלחם ברשות המסים על מנת להשיג בעבורם עוד הטבות. נלחם, והצליח. מלבד הצעת החוק שאושרה, הצליח רובין להגיע, דרך מגעים חשאיים עם רשות המסים, גם להסכמה על שורת הטבות מיסוי הנוגעות מתן פטור ממסים למוטבי הנאמנויות בעתיד.
מקלט מס לעשירי העם היהודי
האמת? אם יוזמי הרפורמה היו שמים את האמת על השולחן ומצהירים בריש גלי שמטרתה להפוך את ישראל למקלט מס מחוכם ליהודים בלבד, אולי לא היינו אומרים כלום. שכן מה רע בלחמוס הררי דולרים מהגויים (באמצעות הימנעות מתשלומי מס בחו"ל) ולהביא לישראל את עשירי העם היהודי?
אבל ברשות המסים ובמשרד הקליטה התנערו בשעתו מן הטענות הללו, ואמרו כל העת כי מדובר בצעד שנועד להביא לישראל עשרות, אם לא מאות תושבי חוץ מן השורה, ששיקולי המס כיום משמשים חסם בפני רצונם העז לעשות עלייה. גם הטענות שלפיהן מדובר באפליה בוטה כלפי תושבי חוץ שכבר עלו לישראל בעבר לא סייעו. הטיעון הציוני הערכי היה הטיעון העיקרי שבו השתמשו יוזמי הרפורמה כדי להדוף את עמדת עורכי הדין של משרד המשפטים, את עמדת היועצים המשפטיים של הכנסת, וכן את עמדת משרד מבקר המדינה, שניסו להצביע על המלך ולצעוק שהוא לא רק עירום, אלא גם עשיר כקורח.
