החוצפה של לב לבייב

ראיתם איך אפריקהיוצאת להתקפה? פתאום זו שטות לבקש מלב לבייב להזרים יותר ממיליארד שקל, כי הוא בכלל לא יכול. וכמובן, אסור שאפריקה תאבד את השליטה באפי פיתוחכי הקשרים של לבייב ברוסיה הכרחיים להשבחת הנכסים שלה שם. פתאום רועי ורמוס הוא סתם אחד שמחפש כותרות.

כן, האסטרטגיה משתנה יממה אחרי הפרסומים על יועץ אסטרטגי חדש ללבייב, מושיק תאומים מגיתם. תשעה מעשרה עיתונאים, שיתבקשו לנתח את הראשית של גלובס, יסבירו שככה מתנהלת הסברה תקשורתית: מקשרים בעל תפקיד מרכזי עם עיתונאי שמציג את הדברים כאילו נאמרו לגוף שלישי. טשטוש עקבות בגרוש.

ככה זה עובד. זה המיתווה הבסיסי של מעבר להתקפה. אין לנו כוונה לנתח את המקורות לפרסום הערב. יש לנו בעיה בסיסית מאד עם האסטרטגיה.

לאפריקה אין זכות לגיטימית לעבור להתקפה, לא כלכלית ובטח שלא מוסרית. מדובר בגוף נכה, עם משקולת כבדה, שמתיימר לעלות ולהשיב מלחמה. כמו שחקן כדורסל עם שתי ידיים קשורות ורגל תותבת, שמנסה לקלוע בחזרה. אין סיכוי.

כי לא רועי ורמוס הוא זה שלקח הלוואות בסכום עתק של 7.4 מיליארד שקל. ורמוס הוא זה שנמצא שם כדי להציל את מה שאפשר מכספי הפנסיה שלנו, לפני שאלה יילכו לאיבוד בפרויקטים הכושלים ברוסיה, או בבניין הטיימס מנקר העיניים, אבל הריק להחריד בניו-יורק.

ורמוס נמצא שם, במקום שהבעלים והמנהלים של חברות הביטוח הגדולות בוחרים לשתוק משום מה. כך יאיר המבורגר שקולו לא נשמע, כך יונל כהן שהחליף את איזי כהן במגדל ושכל יום שחולף בלי התבטאות שלו לגבי העניין מעורר דאגה גדולה בדבר כוונותיו, ואפילו בעלי השליטה בכלל ביטוח ובמנורה, נוחי דנקנר וארי קלמן, והמנכ"לים שלהם. כולם שותקים. ורמוס נשאר לבדו לנהל את המלחמה, אבוי לו אם יוותר על שקל.

אבל לאפריקה, וכנראה שגם ליועצים שלה, יש חוצפה לעבור להתקפה. לקרוא ולא להאמין. יש ללבייב מספיק נקודות לנופף בהם, מפעל החינוך האדיר ליהודי רוסיה, הזרמות הכספים שלו בעבר לאפריקה. יכול להיות שהיום אין לו מיליארד שקל להזרים (מי יודע את האמת?). אבל זה לא עניינה של החוסכת מאשדוד. היא צריכה לקבל את הריבית והקרן עבור קופת הגמל הקטנה שלה, שקנתה את האג"ח שלו.

לא נעים לעמוד במיגננה ולהדוף את המכות שנוחתות מכל עבר, ושמי שנשלחים לספוג אותם הם כהן ונדב גרינשפון.

אבל אין אופציה אחרת. במצב של לבייב, האפשרות היחידה שלו היה לעמוד ולהדוף את המהלומות, ובשקט בשקט לנסות להגיע להסכם פשרה גם אם בדרך זה יכאב. וסביר להניח שגם לרדת מ-51%. מבחינה ציבורית, מבחינה מהותית ומבחינה מוסרית - התקפה לא באה בחשבון. לא כשאתה חייב שבעה וחצי מיליארד שקל לאזרחי המדינה. ואם להעמיד תנאים, אולי באמת בית המשפט הוא הפתרון.