חזקיהו: "לא מסרנו לשרי אריסון את כל המידע בפרשת דני דנקנר"
המפקח על הבנקים הוסיף בנוגע לפרשת ההדחה בבנק הפועלים: "הבנק לא היה בסכנת יציבות, אך אם לא היו ננקטות פעולות על ידי הפיקוח הוא היה עלול להגיע לבעיית יציבות". בנוגע לאופן החלפתו של המנכ"ל צבי זיו בחודש מרץ אמר חזקיהו: "כל חוקי הממשל התאגידי נפרצו"
פרשת ההדחה של יו"ר בנק הפועלים: "לא מסרנו לשרי אריסון את כל המידע בפרשת דני דנקנר", כך אמר היום המפקח על הבנקים, רוני חזקיהו, במסיבת עיתונאים עם פירסום סקירתו השנתית לשנת 2008 על מערכת הבנקאות בישראל.
כשנשאל המפקח האם הדחת דנקנר בוצעה בשל חשש ליציבות הבנק, השיב: "הבנק לא היה בסכנת יציבות, אך אם לא היו ננקטות פעולות על ידי הפיקוח הוא היה עלול להגיע לבעיית יציבות".
חזקיהו הוסיף בנוגע לפרשת דנקנר כי "יש לנו את הגיבוי מהנגיד ומהציבור לשמור על יציבות המערכת הבנקאית. החוק אינו דורש ששיקול הדעת של המפקח יעמוד לדיון ציבורי".
.
לדבריו, "אירוע בנק הפועלים היה אירוע מכונן. במסגרת האירוע הפיקוח יצר כמה אמירות לגבי התנהלות של בנקים תחת גרעיני שליטה. פעלנו כפי שפעלנו ולכן התוצאות בעתיד יהיו חיוביות".
המפקח תקף בחריפות את התנהלות הבנק בעת החלפתו של המנכ"ל צבי זיו בציון קינן בחודש מרץ: "כל חוקי הממשל התאגידי נפרצו. המנכ"ל פוטר-התפוטר יומיים לפני פרסום הדו"ח השנתי והדירקטוריון נדרש לדיון של כמה דקות בלבד. לא עמדה לנגד עינינו דמות ספציפית של מנכ"ל אלא דרשנו שיתבצעו תהליכים אמיתיים בדירקטוריון במינוי מנכ"ל".
"היציבות מילאה תפקיד מכריע"
"יחסית למערכות בנקאות אחרות בעולם הפגינה מערכת הבנקאות הישראלית בשנה קשה זו עמידות טובה לטלטלות בשווקים הפיננסיים העולמיים וכן להשלכותיהן הריאליות. יציבותה של המערכת הבנקאית מילאה תפקיד מכריע בשמירה על חוסנו של המשק הישראלי בעת הזאת", כך כותב חזקיהו בסקירה המתפרשת על פני 188 עמודים.
עם זאת, חזקיהו מציין כי הביצועים והתוצאות העסקיות של חמש הקבוצות הבנקאיות הגדולות בישראל (בנק הפועלים, בנק לאומי, בנק דיסקונט, בנק מזרחי טפחות והבנק הבינלאומי הראשון) הושפעו לרעה מהחשיפה למוסדות פיננסיים זרים שהיו במוקד המשבר, מירידת ערך של נכסים ומפגיעה בכושר ההחזר של חלק מהלווים. "כך, בניגוד לרמות הגבוהות של הרווח והרווחיות בשנים הקודמות, הציגו הבנקים השנה רווח ורווחיות נמוכים מאוד", כותב המפקח. במסיבת העיתונאים הוסיף חזקיהו: "תשואות להון ברמה דו ספרתית גבוהה יהיו נדירות במערכת הבנקאית".
חזקיהו כותב בדברי הפתיחה שלו לסקירה כי "עוד לפני פרוץ המשבר הבהרתי לתאגידים הבנקאיים כי ראוי שיאמצו מתווה עולה של הלימות הון, שיוביל אותם עד סוף שנת 2009 ליחס הון של 12% לפחות. המערכת הבנקאית קיבלה על עצמה עמידה ביעד זה, תחילה מתוך הכרה בחשיבותה של מדיניות הון זהירה, ובהמשך - על רקע לקחים ראשונים מהמשבר העולמי".
מדיניות זו הביאה את יחס הלימות ההון הממוצע במערכת הבנקאות בסוף 2008 לרמה של כ-11.2% - היחס הגבוה שנרשם בה מאז 1992. "יחד עם זאת", מציין המפקח, "הלימות ההון של המערכת הבנקאית בישראל עדיין נמוכה בהשוואה למדינות מערביות אחרות. על כן ימשיך הפיקוח על הבנקים לפעול לחיזוק הלימות ההון - בעיקר לגידולו של ההון הראשוני, שהוא נדבך מרכזי בשמירת יציבותה של המערכת הבנקאית והמשק הישראלי כולו".
חזקיהו הקדיש פרק נרחב בסקירתו לפעילות הפיקוח על הבנקים ב-2008: "התמורות בכלכלה העולמית הדגישו את הצורך בהידוק הפיקוח השוטף על תאגידים בנקאיים. המבנה הריכוזי של מערכת הבנקאות הישראלית הכתיב פעילות פיקוח אינטנסיבית. השנה התמקד הפיקוח על הבנקים בעיקר בבחינת פעילותם של התאגידים הבנקאיים בחו"ל, ונקט צעדים להקטנת חשיפתם למוקדי הסיכון העיקריים שזוהו".
סך כל הנכסים בחמש הקבוצות הבנקאיות הגדולות במשק עמד בסוף 2008 על 1.075 טריליון שקל. מתוך זה, חלקה של קבוצת לאומי היה הגדול ביותר – 28.9%. חלקה של קבוצת הפועלים היה השני בגודלו – 28.5%. חלקה של קבוצת דיסקונט – 17.0%, קבוצת מזרחי טפחות – 10.6% וקבוצת הבינלאומי – 9.2%. הריכוזיות בבנקים, על פי מדד הרפינדל-הירשמן (מדד H), עמדה בסוף 2008 על אותה רמה כמו בסוף 2007 – 0.20. תמונה דומה, של אי-שינוי בריכוזיות המערכת במהלך 2008, מתקבלת ממדד CR2, המודד את מתח השוק של שני הבנקים הגדולים בסך האשראי השקלי הלא-צמוד ושעמד בסוף 2008 על כ-58%. .
המפקח מתייחס בסקירה גם לפרשת מכירת נכסי ה-MBS (נכסים מגובי משכנתאות) של בנק הפועלים במהלך 2008: "כבר ברבע הראשון של השנה ניכרה השפעת המשבר על רווחי קבוצת בנק הפועלים: זו מימשה בהפסד של 3.1 מיליארד שקל את תיק ניירות הערך המגובים במשכנתאות והושפעה מהפרשה לירידת ערך בעלת אופי אחר מזמני בגין ניירות ערך מסוג SIV וכן מירידת ערכם של ניירות ערך המגובים בנכסים אחרים. החלטת דירקטוריון הבנק לממש את החזקותיו בסניף בניו יורק התקבלה כפועל יוצא של הנחיות המפקח על הבנקים, שדרש לשקלל את החזקות הבנק במרבית תיק ה-MBS לצורך חישוב הלימות ההון בשיעור כפול – דבר שהעמיד בספק את המשך הכדאיות של החזקת תיק ההשקעות".
הסקירה נכתבה בידי כלכלני יחידת המחקר בפיקוח על הבנקים: פרופ' דוד רוטנברג, מיכל זילברברג, דוד מרזוק, שאול פרל ודניאל רוזנמן.
