יתרות המט"ח בישראל: 7,500 דולר לכל אזרח - מהגבוהות בעולם
יתרות המט"ח לנפש בארץ עברו את אלה של יפן, אוסטרליה, ברזיל וקנדה, אבל בבנק ישראל מסרבים להסביר כיצד הן נקבעות. החדשות הטובות: השקיפות כאן גבוהה יותר מבסין וברוסיה
בדומה לבנק ישראל, כל בנק מרכזי בכל מדינה מחזיק ביתרות מטבע חוץ. כתבי "כלכליסט" בדקו מי מנהל את עתודות המט"ח בכמה מדינות גדולות בעולם, איך נקבע בהן אופן ניהול העתודות ומה מידת השקיפות הננקטת בתחום זה.
בישראל, הדיון על היקף היתרות הנדרש מתקיים ב"פורום המצומצם" של הנהלת בנק ישראל ובסוף הנגיד מחליט לבד, בדומה לתהליך קבלת ההחלטות בעניין הריבית. את מדיניות ההשקעה של תיק היתרות קובעת ועדה מיוחדת בראשות הנגיד. הפיקוח על מדיניות ההשקעות נעשה על ידי מבקרת הפנים של בנק ישראל ורואה חשבון חיצוני, שאינו מוסמך לבדוק את טיב ההחלטות. ביקורת ציבורית במובן המקובל על דרך השקעת היתרות אינה קיימת.
כמה מט"ח מחזיקים בנקים מרכזיים ברחבי העולם?
סין: זהירות וחוסר שקיפות
סין היא המדינה בעלת עתודות מטבע החוץ הגדולות בעולם, ומאגרי המט"ח שלה הגיעו ביוני לסכום שיא של 2.13 טריליון דולר. ערימת הכסף העצומה הזאת מהווה, לדעת שלטונות סין, את רשת הביטחון של המדינה בפני משברים פיננסיים.
רוב העתודות האלה מנוהלות על ידי הבנק העממי של סין - הבנק המרכזי במדינה - שכמו רוב הגופים המשלתיים בסין אינו מצטיין בשקיפות יתר. הבנק מפרסם את סכום העתודות שברשותו, אך אינו מפרט את אפיקי ההשקעה.
לפי הערכות שונות, הבנק המרכזי מחזיק כמעט מחצית מהעתודות שלו באיגרות חוב ממשלתיות אמריקאיות, ומנהיגי סין הביעו חשש ממצב הכלכלה האמריקאית ומיציבות הדולר לנוכח השקעה עצומה זו. סין היא בעלת החוב הגדולה ביותר של ארה"ב. לפי נתוני משרד האוצר האמריקאי, סין החזיקה בסוף מאי ב־801 מיליארד דולר של אג"ח אמריקאי. הסכום ככל הנראה עלה עוד יותר מאז.
הבנק המרכזי וממשלת סין אינם מדווחים לציבור על ההשקעות שלהם, ואינם מחויבים לכך על פי חוק. הבנק המרכזי גם אינו גוף עצמאי אלא משרד הכפוף למועצת המדינה, הקבינט הסיני, כך שההחלטות על מדיניות המט"ח מתקבלות על ידי ההנהגה הפוליטית של סין.
ב־2007 הקימה סין קרן השקעות ממשלתית והפנתה אליה חלק מעתודות המט"ח שלה, כ־200 מיליארד דולר, כדי להשקיע באפיקים בעלי סיכון רב יותר ותשואה גדולה יותר. בעקבות דיווח על הפסד של 2.1% על השקעות הקרן ב־2008, קראו כלכלנים רבים במדינה לממשלה לחזור להשקעות שמרניות יותר.
יפן: שר האוצר מחליט הכל
עד לאחרונה נחשב הבנק המרכזי של יפן לעשיר בעולם, מאחר שהחזיק עתודות מט"ח העולות על טריליון דולר, אך הסינים הצליחו לעקוף את ארץ השמש העולה. מאחר שכלכלת יפן מוטית יצוא, הבנק המרכזי מעוניין לשמור על שער נמוך ככל הניתן של היין לעומת הדולר והיורו, והצעדים הננקטים מותאמים למדיניות זו. בביקורת של הבנק העולמי זכתה יפן בדירוג גבוה על מאמציה להגדיל את שקיפות הפעולות שלה בעתודות המט"ח.
אתר הבנק המרכזי מציג, מעבר לסכום המדויק של יתרות המט"ח, גם תיאור מרתק של יום בחייו של סוחר מטבע חוץ שלו. הם עוקבים אחר המצב בשווקי העולם, אוספים מידע משחקני השוק, עורכים סקירות, מגבשים תחזיות. "אין לנו דקה לנוח, אנו תמיד נמצאים במצב של דריכות", הם מעידים על עבודתם. שיא הפעילות הם רגעי התערבות במתרחש בשוק כדי לייצב את כוח הקנייה של היין. ברגעים אלו פועלים אנשי הבנק המרכזי בהתאם להוראת החוק לעתודות המט"ח ובהרשאה של משרד האוצר, המגדיר את הבנק המרכזי כסוכן שלו בשווקים הפיננסיים וככזה גם מפעיל עליו פיקוח. החלטה על התערבות בשערי החליפין מתקבלת לרוב על ידי השר ומועברת ב"קו חם" לבנק המרכזי. שם מתגבשת דרך הפעולה ומשרד האוצר ממשיך לבצע פיקוח על השוק לאורך תקופת ההתערבות. בהתאם למדיניות הנוכחית העתודות של הבנק המרכזי מושקעות באיגרות החוב של בנקים מרכזיים במדינות מתועשות, בדגש על ארה"ב, מתוך הנחה כי מדובר באפיק השקעה סולידי ביותר.
בריטניה: פיקוח מבקר המדינה
הבנק המרכזי של בריטניה (בנק אוף אינגלנד) מנהל עבור משרד האוצר הבריטי את יתרות המט"ח של המדינה. פעילותו כוללת ניהול השקעות וייעוץ למשרד האוצר בכל הנוגע לניהול העתודות. במסגרת זו אף אחראי הבנק על ניהול ההתחייבויות של ממשלת בריטניה, הנקובות במטבע זר. נראה כי ממשלת בריטניה עושה רבות כדי להציג לציבור תמונה מלאה של ניהול עתודות המט"ח של הממלכה.
סטנלי פישר צילום: בועז אופנהיים יתרות המט"ח של בריטניה מוחזקות בקרן מיוחדת שהוקמה ב־1932 והמיועדת, לפי הגדרתה, לסייע למשרד האוצר להתמודד בין השאר עם "שינויים חדים ולא צפויים בערכה של הליש"ט". הקרן מכילה עתודות זהב, מט"ח וזכויות משיכה מיוחדות (SDR) של קרן המטבע הבינלאומית. על משרד האוצר חלה החובה לפרסם מדי שנה דו"ח מלא על פעילותה ועל התשואות שגרפה הקרן. הדו"ח נבדק על ידי משרד מבקר המדינה הבריטי ומוצג לאחר מכן לעיון שני בתי הפרלמנט. בשנת הכספים האחרונה הסתכמו עלויות הניהול של הקרן ב־9 מיליון ליש"ט.
הבנק המרכזי רשאי, באופן רשמי, להשקיע בכל נכס או מטבע זר שבו הוא מעוניין. אולם בפועל נקבעת מדיניות ניהול יתרות המט"ח באמצעות הסכם בין הבנק למשרד האוצר, שסעיפיו נבחנים מחדש מדי שנה. משרד האוצר הבריטי אף נוהג לפרסם את מדדי הביצועים של הבנק המרכזי.
פרט לדו"ח השנתי, בכל חודש מדווח הבנק המרכזי למשרד האוצר על ביצועי הקרן ואף מגיש דו"ח רבעוני המציג את ניהול הנכסים והסיכונים. כמו כן, מסייעת למשרד האוצר בפיקוח על הקרן ועדה המורכבת משלושה כלכלנים בכירים מהמגזר הפרטי. חברי הוועדה מתמנים לתקופה של שלוש שנים ומדווחים ישירות לאחראי במשרד האוצר הבריטי על גיבוש הדו"ח השנתי.
רוסיה: שקיפות אינה הצד החזק
על שקיפות בניהול עתודות המט"ח של רוסיה קשה לדבר. אמנם הבנק המרכזי מדווח מדי שבוע על היתרות, אך נכונות הסכום הזה מוטלת בספק. לפי הנתון הרשמי מחזיקה רוסיה בעתודות בהיקף של 403 מיליארד דולר. בפועל מעריכים אנליסטים שרק 200 מיליארד דולר מתוך הסכום הם עתודות במובן המקובל בעולם ואילו השאר הם כספים של קרנות לאומיות המופקדות בבנק המרכזי.
בחישוב גודלן של עתודות המט"ח מכלילים בבנק המרכזי של רוסיה את חשבונות המט"ח שמנהלים בנקים מסחריים בבנק במרכזי, דבר שאינו מקובל בעולם. בבנק המרכזי מעריכים כי לעובדה שהוא מחזיק בעתודות גדולות יש השפעה חיובית על השוק, ולכן משתדלים שם לדווח על הסכום הגבוה ככל הניתן, גם אם לפעמים זה גובל בניפוח.
לפי החוק הרוסי, בתקופות שבהן עתודות המט"ח אינן דרושות לכלכלה, הבנק המרכזי יכול להעביר אותן לניהול משרד האוצר וזה משקיע אותן בהתאם למדיניות השוטפת. בתום ההשקעה מחזיר האוצר לבנק את הסכום ואת הריבית שקיבל מההשקעות ואלה חוזרים למאזן הבנק המרכזי.
על מדיניות הבנק המרכזי בתחום המט"ח מופקד הסגן הראשון של הנגיד; כעת מכהן בתפקיד אלכסי אולוקייב. לטענתו, העבודה העיקרית של הבנק המרכזי מאז פרוץ המשבר היא שמירה על שער הרובל כדי להפחית את הלחצים האינפלציוניים בשוק. תוך חודשים ספורים מכר הבנק המרכזי 224 מיליארד דולר כדי למנוע פיחות חד מדי במטבע המקומי. אף שבבנק המרכזי הודו כי הבנק מזריק דולרים לשוק, מעולם לא דיווח הבנק המרכזי מה הסכומים המדויקים המוזרמים.
הגוף המפקח על מדיניות הבנק המרכזי בתחום המט"ח הוא ועדת הביקורת הפועלת מטעם הפרלמנט הרוסי ומורכבת מיו"ר ו־12 רואי חשבון המתמנים אחת לשש שנים. בסמכויותיה לבדוק כי לא קיימים אי סדרים בפעילות הבנק, להמליץ על הארכת הכהונה של הנגיד וסגניו ולהמליץ על שינוי באופן ניהול יתרות המט"ח.
אירופה: הבנק האירופי המרכזי
לעובדה כי הבנק האירופי המרכזי (להלן: הבא"מ) מורכב מבנקים ממשלתיים של 16 המדינות החברות בגוש היורו חשיבות רבה עבור האופן שבו הוא מנהל את פעילות המט"ח שלו. בניגוד לבנקים ממשלתיים רגילים, הבא"מ מנהל מדיניות מוניטרית עבור מדינות רבות ושונות באופיין הכלכלי ובמרכיביהן המסחריים. לפיכך, העובדה שהבא"מ הוא גוף על־לאומי מחייבת אותו מראש למידה גבוהה יותר של שקיפות ביחס לפעולותיו בכלל, ולניהול המט"ח שלו וליתרותיו בפרט.
הבא"מ מפרסם בכל חודש דו"ח המפרט את היקף יתרות המט"ח שלו ואת הרכבן המדויק. הדו"ח נגיש לכל דורש ונמצא גם באתר האינטרנט של הבנק. התמונה נהפכת למורכבת יותר כשמדובר ברציונל המנחה את הבא"מ בעת רכישתו של המט"ח והאופן שבו הוא בוחר להשקיע אותו. לבנקים הממשלתיים של מדינות גוש היורו שמורה הזכות לבצע פעילות גם באופן פרטני, אך העקרונות שלפיהם פועלים הבנקים הממשלתיים חייבים להתאים לאלה של הבא"מ והם נתונים לפיקוח המועצה שלו. מועצת הבא"מ מורכבת מששת חברי ההנהלה ומנגידי 16 הבנקים החברים בגוש.
העיקרון המרכזי שלפיו פועלים מנהלי תיק המט"ח של הבנק הוא "הבטחת נזילות מטבע היורו, שתאפשר פעילות מול כל מטבע אחר, ומיקסום תשואות באמצעות השקעות זהירות". אופן ניהול תיק המט"ח ויתרותיו מחולק בבא"מ לגזרה אסטרטגית, המופקדת על מדיניות ניהול יתרות המט"ח של הבנק מול הדולר האמריקאי והיין היפני, ולגזרה טקטית, המופקדת על עיצוב מדיניות המט"ח מול סמנים משתנים אחרים, שאינם דולר או ין.
ביולי 2009 הגיעו יתרות המט"ח של הבנק האירופי המרכזי לכ־66 מיליארד דולר. סכום זה אינו כולל את יתרות המט"ח בבנקים המרכזיים של מדינות גוש היורו, המגיעות לכ־660 מיליארד דולר.
בכתיבת הידיעה השתתפו: רחל בית־אריה, אולגה ויניאר, אמיר שטוקהמר וארז רומס
