השראה: מלך המדע

הקריירה הנוכחית של אלן לשנר נולדה כמהתלה. "זה היה יום ההולדת ה־40 של אשתי", נזכר לשנר, "ועשינו מסיבת תחפושות. אמרנו לכל אחד מהמשתתפים להתחפש לפנטזיה שלו, למה שהוא היה רוצה להיות. זה היה לפני 22 שנה, ואני התחפשתי למלך המדע".

לשנר, שכבר היה אז בן 43, היה רחוק מלהיות מלך המדע. הוא אמנם כבר היה דוקטור לפסיכולוגיה שעסק בחקר המוח, ובאותה עת עבד בסוכנות הממשלתית שמעניקה מימון למחקרים מדעיים (NSF). שם התגלגל למכון הלאומי לבריאות הנפש (NIMH) ולמכון הלאומי האמריקאי לחקר השימוש בסמים וההתמכרות להם (NIDA). התקדמות הקריירה שלו היתה מהירה, ואולם בתפקידים שמילא לא היה שום דבר אלברט־איינשטני או ניוטוני במהותו, שום הילה של מדען נשגב, בטח לא מלך.

ואז, ב־2001, 14 שנה אחרי מסיבת התחפושות ההיא, זה קרה. ד"ר לשנר מונה למנכ"ל ההתאחדות האמריקאית לקידום המדע (AAAS), שבה חברים יותר מ־250 מוסדות אקדמיים וארגונים מדעיים, ובמסגרת תפקידו הוא גם המו"ל של "Science", אחד משני כתבי העת המדעיים הנחשבים בעולם (לצד "Nature"). אם יש כיום תפקיד שיכול להתקרב לתואר "מלך המדע", הרי שלשנר מחזיק בו. הג'וב הזה כולל למעשה כמה כובעים, ולשנר משחק בכמה זירות: "Science" הוא שבועון אקדמי המיועד לקהילה המדעית. ההתאחדות האמריקאית לקידום המדע, לעומת זאת, פועלת להרחבת מקומו של המדע בזירה הציבורית, בין השאר באמצעות חינוך, תוכניות לקהל הרחב - ומאמצים רחבים מול הגורמים הממשלתיים השונים.

המשולש הזה, של מדע וקהילה מדעית, גופים ממשלתיים והציבור הרחב, מתנהל לפעמים כמו משולש ברמודה. רעיונות פורצי דרך נזרקים פנימה ומעוררים סערה, או נעלמים. אינטרסים, אמונות, כסף ופוליטיקה מתנגשים למפצי ענק, והבלגן חוגג. לשנר מכיר את היחסים בתוך המשולש הזה מקרוב, כמי שיושב בנקודת המרכז שלו.

איך מוכרים מדע לקהל הרחב (משתדלים לא להגיד לאנשים שהם סתומים)

"הקהל הרחב מאוד מעריך מדע, אבל אין לו שמץ של מושג מה זה בכלל", הוא אומר בראיון ל"כלכליסט" במסגרת ביקורו בישראל בחודש שעבר. "מאז 1972, ובכל שנה שנייה, המועצה הלאומית למדע בודקת מה היחס של הציבור האמריקאי למדע. 90-70% מהאמריקאים מאמינים שהמדע טוב, אבל אין להם מושג מה זה אומר - כי 47% לא מאמינים באבולוציה ו־40% חושבים שאסטרולוגיה היא מדע; היא לא. אבל הם חושבים שמדע זה טוב. גם כשהסקר שואל מיהם האנשים המוערכים ביותר במדינה, התשובה היא רופאים ומדענים. מה שמעניין את הציבור בתחום המדע זה בעיקר בריאות. אנשים רוצים לדעת שהם לא הולכים למות".

אפשר לשנות את הגישה הזאת? מה אתם יכולים לעשות בעניין?

"הציבור חייב להבין מדע, אחרת הוא לא יכול להשתמש בידע שהמדע מציע. כדי לקרב את הקהל למדע אנחנו מלמדים אלפי מדענים כיצד לדבר בציבור, כי הם גרועים בזה. הם מדברים במילים גבוהות ואומרים לאנשים שהם סתומים. ואנשים לא אוהבים לשמוע שהם סתומים. אנחנו מלמדים את המדענים בעיקר מה לא להגיד.

"אני עצמי הולך לבתי כנסת בוושינגטון או לכנסיות ומדבר על אבולוציה ועל תאי גזע עובריים. אנחנו כותבים מאמרים לעיתונים ארציים, אבל האפקט החזק ביותר הוא בפרסומים המקומיים. האסטרטגיה שלנו היא להפוך נושאים גלובליים לבעלי עניין בעבור הקהל המקומי. אנחנו קוראים לזה going glocal".

איך הטלוויזיה והרשת משפיעות על מידת החשיפה שלנו למדע היום?

"הטלוויזיה קירבה אנשים למדע וכרגע השפעתה גדולה מזו של האינטרנט, אף שייתכן שינוי בשנים הבאות. זה קורה בזכות תוכניות מדעיות באופיין בטלוויזיה המסחרית, כמו 'CSI', שנותנות לצופה הרגשה שהוא מבין את התהליך המדעי, או תוכניות בתי חולים כמו 'אי.אר', אף שהן לא באמת תוכניות מדעיות".

הערוצים המדעיים הם לא חלק מהעניין?

"בערוצי נישה כמו נשיונל ג'יאוגרפיק, דיסקברי או nature צופים, באופן יחסי, מעט מאוד אנשים. כמה מהערוצים האלה על סף פשיטת רגל".

לשנר בישראל. "אני יכול לערוך שיחה של שבע דקות על כל נושא מדעי. אל תבקשי ממני שמונה דקות" צילום: עמית שעל

איך עושים את כתב העת הנחשב בעולם (בודקים כל דבר המון פעמים ולומדים לחיות עם טעויות פטאליות)

גם מלך המדע צריך להבין בפשיטות רגל. ההתאחדות האמריקאית שבראשה הוא עומד היא ההתאחדות המדעית הגדולה בעולם, שנוסדה כבר ב־1848 וכוללת 262 גופים מדעיים ו־10 מיליון חברים. לשנר מנהל אותה עם תקציב של 90 מיליון דולר, כולל "Science" - עסק לכל דבר המגלגל 60 מיליון דולר בשנה, עם כ־130 אלף מנויים יחידים וכ־800 אלף קוראים, לפי איגוד המפרסמים האמריקאי. עם הגולשים באתר, המספרים מגיעים ל־2 מיליון קוראים, שדבקים ב"Science" בגלל תו האיכות שלו. צוות המגזין בוחר בפינצטה את המאמרים שיפורסמו בו, בדגש על חדשנות ופריצת דרך, ופרסום בכתב העת נחשב הישג אדיר.

"12 אלף מחקרים נשלחים למגזין מדי שנה", מגלה לשנר, "ורק 800 מתפרסמים. יותר מחצי מהחוקרים המפרסמים, אגב, אינם אמריקאים. פרסום כזה משנה לאנשים את החיים, ואני עצמי דוגמה לכך. ב־1978 הייתי פרופסור באוניברסיטה קטנה בפנסילבניה ופרסמתי מחקר ב'Science'. מיד הוצפתי בהזמנות להרצאות ולכנסים חשובים. אנשים מספרים לנו כל הזמן על השפעת הפרסום על הקריירה שלהם".

מהו מבחינתך המאמר החשוב ביותר שפורסם ב"Science"?

"ב־2001 פרסמנו את הגילוי החשוב ביותר של המאה ה־21 עד היום, פרויקט הגנום האנושי. אגב, חלקנו את הפרסום הזה עם 'Nature' - הם פרסמו את הפרויקט שזכה למימון ממשלתי, אנחנו את תוצאות המחקר של החברה הפרטית Celera Genomics".

איך מבטיחים את הרמה הגבוהה של המאמרים המתפרסמים?

"במגזין עובדים 27 מדענים־עורכים במשרה מלאה. הם הראשונים שקוראים את המחקרים שאנחנו מקבלים. אם עורך אישר מאמר, הוא עובר לבחינה של מדען או שניים מחברי המערכת שעוסקים בתחום המחקר המדובר. אם הם מאשרים אותו, המחקר ממשיך להערכה נוספת, של שניים עד ארבעה מומחים חיצוניים, שלא עובדים במגזין. אם ההערכה חיובית - רק אז המחקר אושר. וזה השלב שבו העורכים רבים ביניהם על מקום בעיתון, כדי להכניס את המאמרים שבהם עסקו".

ובכל הדרך הארוכה הזאת אין תקלות?

"יש. גם המערכת הזאת לא חסינה. נוצרים מצבים שבהם מחקרים טובים נדחים, וקרו גם מקרים שפרסמנו הונאות. מחקר ההונאה המפורסם ביותר הוא של מדען השיבוט הדרום־קוריאני וו־סוק הוואנג, שזייף מחקר שבו טען כי הצליח לייצר תאי גזע עובריים. הוא טען שהצליח לייצר תאים מעוברים אנושיים, להבדיל מתאי העכברים שייצרו עד אז. הגילוי עורר תקוות לגבי היכולת לייצר תאים שיסייעו לחולי פרקינסון וסוכרת או למי שנפגעו בעמוד השדרה.

"המחקר היה 100% מומצא. הוא עשה הכל בפוטושופ, ערבב 13 אימג'ים. אבל כשהחוקרים ראו את הממצאים הם נראו אמינים לחלוטין. המחקר פורסם אצלנו באמצע 2005, והגילוי המרעיש התנוסס על גבי העמודים הראשונים של עיתונים יומיים ברחבי העולם וכיכב במהדורות החדשות. הוואנג נהיה גיבור בקהילת המדע העולמית ובמיוחד בדרום קוריאה. רק כעבור כמה חודשים, כשכמה מעמיתיו הזוטרים סיפרו לכתב טלוויזיה בסיאול על צילומים מזויפים, התברר שמדובר בהונאה. הוואנג הודח מהאוניברסיטה והועמד לדין, וגם אצלנו נעשתה בדיקה של חוקרים חיצוניים כדי להבין איך זה קרה. אבל המסקנה היתה שזאת הונאה מושלמת, שלא ניתן היה לדעת".

שערים של מגזין סיינס. 12 אלף פניות השנה, רק 800 מאמרים מתפרסמים - ומשנים לחוקרים את הקריירה ואת החיים

איך מצילים את המדע (נפטרים מבוש ומגייסים את המשבר הכלכלי)

מחקרי הונאה הם מכה כואבת לכתב עת כמו "Science", אבל גם מוניטין חבול ניתן לתיקון. חלק לא קטן מהזמן שלו, לעומת זאת, נאלץ לשנר להקדיש למלחמות שעלולות להיות אבודות. בארצות הברית השמרנית והדתית של השנים האחרונות, המלחמה על המדע והמשך התקדמותו היא אחת כזאת.

"בתקופת ממשל בוש השקעתי 30% מזמני בהגנה על האינטגריטי של המדע", מספר לשנר. "בנושאים של אנרגיה ואקולוגיה יש תמימות דעים בקהילת המדע בשאלה כיצד נוצר המצב האקולוגי - אבל הממשל הקודם התעלם מהמדע והתכחש אליו. כולם, לא רק מדענים, ראו את הירידה במעמד המדע. זה אבסורד, כי אם החברה רוצה להתקדם ולהתמודד עם בעיות האנרגיה והתחממות כדור הארץ, היא לא יכולה לבחור אם להאמין בגישה מדעית או לא. העניין הוא שאלה התמודדויות יקרות. אם המדע אומר שפחמן הורס את הסביבה, חייבים לעשות משהו בעניין, אבל הפתרון יקר ולכן יותר נוח להכחיש".

לשנר בוחר את מילותיו בקפידה, נמנע מלתקוף את ממשל בוש ישירות. אבל הפעילות שלו מספרת את מה שהוא נזהר מלומר. בשנים האחרונות, למשל, הוא בילה לא מעט זמן במדינות כמו לואיזיאנה וטנסי, בניסיון לתקן החלטות של בתי הקונגרס המקומיים בעניין הוראת האבולוציה בבתי הספר. אלה סוגיות עמוקות יותר מסוגיות האנרגיה והאקולוגיה: בלי הוראת מדעים בבתי הספר, המדע האמריקאי יקרוס. כבר היום ארה"ב אינה אחת מעשר המדינות המובילות בחינוך מדעי ומתמטיקה, והנתון הזה מבהיל את לשנר ועמיתיו.

"כיום ארה"ב היא המדינה המובילה בעולם המדע והקהילה המדעית המוערכת ביותר, אבל יש סכנה אמיתית שתאבד את מעמדה בגלל מדיניות הממשל והקונגרס בשנים האחרונות. ישראל, אגב, היא המעצמה המדעית הגדולה בעולם ביחס לגודל האוכלוסייה שלה. אבל אם אנחנו נאבד את מעמדנו, מדובר באיום ממשי על עתידה הכלכלי של ארה"ב. 50% מהצמיחה הכלכלית של ארה"ב מאז מלחמת העולם השנייה נגזרו מההתקדמויות המדעיות והטכנולוגיות".

האיום הזה הגיע גם לאוזניו של ברק אובמה, שעוד לפני כניסתו לתפקיד זרק למדע חבל הצלה ראשון, עם מינוי של הפיזיקאי ג'ון הולדרן מהרווארד למנהל משרד המדע והטכנולוגיה של הבית הלבן ולעוזר הנשיא לעניינים אלו. בהמשך שובצו בצוות של אובמה עוד שלושה מדענים בכירים.

מבחינת לשנר, זאת התחלה של תיקון. בינואר הוא פרסם ב"בוסטון גלוב" מאמר שעסק במעמדו הלאומי של המדע, והזכיר את אייזנהאואר, הנשיא המיתולוגי שב־1957 הגדיל את תקציב המדע והטכנולוגיה פי ארבעה והשיק את נאס"א. ההשלכות הישירות של הצעדים הללו הן 50 שנה של קדמה מדעית וטכנולוגית אדירה, עם הישגים עוצרי נשימה ובהם נחיתת האדם על הירח, אוטוסטרדת המידע, פענוח הגנום האנושי. כעת לשנר מקווה שעשורים עתירי מדע אלה לא באו על סיומם. "דווקא המשבר הכלכלי של היום צריך להצית את הרצון של אמריקה להבטיח שעתיד ילדינו יהיה טוב לפחות כמו זה שאנו זכינו לו", כתב. "עבודות חדשות ושגשוג דורשים השקעה במדע, בטכנולוגיה ובחינוך מדעי, ממש עכשיו".

לשנר. "הקהל הרחוב מאוד מעריך מדע, אבל אין לו מושג מה זה בכלל. 70%-90% מהאמריקאים מעריכים שהמדע טוב, אבל 47% לא מאמינים באבולוציה ו-40% חושבים שאסטרולוגיה היא מדע; היא לא" צילום: עמית שעל

איך נהיים מלך המדע (נולדים לפסיכולוגים, חוקרים בישראל ומגדלים סמים)

התגלגלות הקריירה של לשנר מורכבת לא פחות מהתפקיד הנוכחי שלו. "גדלתי בפילדלפיה, ושני הוריי פסיכולוגים", הוא חושף את שורשי הבחירה המקצועית שלו. "גם אחותי פסיכולוגית, אשתי פסיכולוגית ובתי סיימה תואר בפסיכולוגיה. רק הבן שלי נכשל בפסיכולוגיה. לדעתי זה עניין פסיכולוגי".

ואולם לשנר בכל זאת מרד קצת, כדבריו: בעוד הוריו ואחותו הם פסיכולוגים קליניים, הוא התמקד בצד הפיזיולוגי של התחום והיה לחוקר מוח. בגיל 25 כבר אחז בדוקטורט, בגיל 34 היה למרצה מן המניין באוניברסיטת בקנל, פנסילבניה. "התמקדתי אז בתפקיד שממלאים ההורמונים בהכוונת ההתנהגות שלנו. זה היה נושא המחקר שלי במשך 12 שנה".

זה עזר לך להבין נשים?

"שום דבר לא עזר לי, אבל אני נשוי לאותה אשה כבר 40 שנה".

מחקר אחר של לשנר הוביל אותו לישראל. "ב־1977 הייתי כאן במסגרת תוכנית פולברייט (מהתוכניות היוקרתיות בעולם לחילופי סטודנטים, שהצמיחה כמה חתני פרס נובל - ק"ש), ועשיתי מחקר במכון ויצמן על המוח והזיכרון. הבן שלי נולד כאן". אז, אגב, גם פגשתי אותו לראשונה; לשנר הוא קרוב משפחה רחוק שלי.

בשנים הבאות עבד לשנר בסוכנות ממשלתית למימון מחקרים מדעיים ובמכון הלאומי לבריאות הנפש. ב־1994 מונה לראש המכון הלאומי לחקר השימוש בסמים וההתמכרות להם. במסגרת תפקידו הוביל לשנר 85% ממחקרי הסמים בארה"ב, וגידל באופן חוקי שדות של מריחואנה - המכון הוא המגדל החוקי היחיד של מריחואנה בארה"ב. צריכת הסמים לא ממש ירדה בשבע שנותיו במכון.

מה בכל זאת היה ההישג הגדול שלך בתפקיד?

"גרמתי לשינוי בתפיסה הציבורית, שיבינו שהתמכרות לסמים זה נושא בריאותי ולא רק פלילי. זה אומר שמכורים הם חולים, וצריך להשקיע כסף בטיפול בהם ובתוכניות מניעה. זה כלל גם שכנוע של הממשל לטפל במכורים בבתי כלא, כדי שלא יחזרו לפשע ולסמים עם השחרור.

"זאת דוגמה לדרך שבה שימוש במדע משפיע על מדיניות: הממשל הקודם התעלם מהמדע, ושנים היתה הכרזה שנקראה 'המלחמה בסמים'. הממשל הנוכחי לא משתמש יותר במושג הזה, כי היום, בהתבסס על מחקרים, מבינים שלהוריד את כמות המשתמשים או להכריז מלחמה זו לא הדרך. צריך להשקיע בטיפול ובמניעה, כמו שעושים עם מחלות".

איך המדע הולך להציל את כדור הארץ (הוא לא, אבל למה לא להישאר אופטימיים)

התפקיד של לשנר, על פניו, מחייב אותו להבין בכל תחומי המדע, ואלה רק הולכים ומתרבים בשנים האחרונות. "מעבר לתחום המומחיות שלי, אני יכול לערוך שיחה של שבע דקות על כל נושא מדעי", הוא מכריז, "אבל אל תבקשי ממני שמונה דקות...".

מה הנושא הכי חם במדע היום?

"השימוש בגנטיקה ושכפול של הגנום האנושי לצורכי רפואה, אם כי עד כה ההצלחות בתחום היו בודדות, ובעיקר בטיפול בסרטן. לדוגמה, עוד כמה שנים נוכל לגדל תא בטא, שמייצר אינסולין, ולהשתילו בחולי סוכרת שהגוף שלהם לא מייצר אותו".

בעוד כמה שנים בדיוק?

"אנחנו אף פעם לא מדברים בשנים. כי אני אגיד לך מספר ואת תרימי לי טלפון עוד עשר שנים מהיום ותשאלי אותי, 'נו, מה עם תאי הגזע האלה, הבטחת לי אינסולין'. לכן אנחנו לא מתחייבים לשנים".

מה הסיכוי להציל את כדור הארץ?

"אין סיכוי, אבל יש אופציות אחרות. אפשר להתאקלם. מספר ההוריקנים לא גדול יותר מבעבר, הם רק יותר חמורים ולכן יש יותר שיטפונות. אז צריך, למשל, להיערך לעניין על ידי בנייה אחרת. צריך גם למזער את הנזקים על ידי הפחתת השימוש בחומרים מזיקים לסביבה".

וזה יקרר את כדור הארץ?

"זה כנראה לא יקרר את כדור הארץ, אבל יכול לעצור את ההידרדרות".

אז יש תקווה!

"לא ממש. אין סיכוי ממשי שזה יקרה, כי יש צורך ברצון פוליטי וחוסן כלכלי עולמי. כרגע נדרש מאבק כדי להשיג את זה אפילו ברמה הלאומית".