ניתוח פלסטיק: "המשבר לא הפיל מספיק מתחרים בחו"ל"

עם מכירות בהיקף של יותר מ־5 מיליארד דולר ו־23 אלף עובדים, תעשיית הפלסטיק היא אחת המפוארות בישראל. אלא שתעשייני הפלסטיק היו גם אלה שספגו את המשבר הכללי במלוא עוזו, בין אם בגלל התלות של חומרי הגלם במחירי הנפט התנודתיים, בין אם בגלל המלאים הגדולים שאיתם נתקעו ובין אם בגלל התלות בשוקי היצוא. ההשפעה על התוצאות הכספיות היתה מיידית, וכך גם על מצבת כוח האדם.

לנוכח הנתונים כינס "כלכליסט" שחקנים מרכזיים בתעשיית הפלסטיק, כדי לבדוק כיצד הם מתמודדים עם המשבר ולשמוע מהם הערכה זהירה לעתיד: צבי עברי, הבעלים של מפעל אשפלסט מאשקלון ויו"ר איגוד תעשייני הפלסטיק בהתאחדות התעשיינים; שוקה שגב, מנכ"ל פולירם במושב רם־און; ארנון אשד, מנכ"ל פלרם מקיבוץ רמת יוחנן; טובה פוזנר חנקין, מנכ"ל פלסאון מקיבוץ מעגן מיכאל; ואיל דקל, כלכלן חטיבת פלסטיק בהתאחדות התעשיינים. על הדרך הם גם היכו על חטא ובעיקר סיפרו על הלקחים.

"היינו חלק מהבועה הבינלאומית"

"תעשיית הפלסטיק צמחה בשיעורים חדים בעשור האחרון - יותר מ־80% בעשור צמיחה ריאלית", מצהיר איל דקל באופן שאפשר ללמוד ממנו על עוצמת המכה לענף. "המשבר היכה בתעשייה הזו חזק. חווינו ירידה מהירה ודרסטית במחירי חומרי הגלם. כל המפעלים שהחזיקו מלאים נפגעו באחת בסכומים אדירים, במקביל לירידה בביקושים. 2,700 איש פוטרו בשנה האחרונה בתעשיית הפלסטיק, 10% מכוח העבודה שלה ערב המשבר".

האם היתה כאן בועה? האם התעשייה צמחה מעבר לגודלה הטבעי? התעשיינים הבכירים סבורים שלא, אף שהם מודים שהמשבר הפתיע אותם.

"היתה צמיחה מהירה מאוד בשנים שקדמו למשבר", מודה טובה פוזנר חנקין, מנכ"לית פלסאון, המזוהה עם תחום הניאגרות. תחום זה הוא בפועל רק 2% מהיקף המכירות של המפעל, המתקרב למיליארד שקל בשנה. עם זאת, פוזנר חנקין אינה סבורה שהתפתחה בישראל תעשיית פלסטיק "שמנה" מדי. "כשהיה טוב והיה קל, נתנו כל מה שהיה אפשר לעובדים וללקוחות. כשמפסיק להיות טוב, אז מאטים בסיבובים, שמים רגל על הברקס. אבל האופק הוא אדיר, יש אין ספור הזדמנויות לשיפורים ולשינויים".

"עצם זה שאנחנו תעשיית יצוא הפך אותנו לחלק מהבועה הבינלאומית הכוללת", מודה ארנון אשד, מנכ"ל פלרם, המעסיק 800 עובדים ברחבי העולם לרבות ישראל. "הנפילה מהדהדת יותר כאשר ענף הבנייה בארצות הברית מתרסק והשוק הרוסי גם כן. אנחנו היינו חלק מזה. עכשיו השאלה היא אם יש לנו היכולת להצטמצם כמו שהיתה לנו היכולת לצמוח. זה אתגר קשה. החוכמה היא גם לדעת להתכווץ ולא רק להתרחב בקצב דו־ספרתי בכל שנה. עם זאת, לצערי המשבר לא הפיל מספיק מתחרים בחו"ל וזו אכזבה מסוימת, כי רצינו לראות התמיינות בשוק העולמי. אולי גם עצם זה שלא נפלו מתחרים גדולים זה סימן שהמשבר עוד לא נגמר".

"העובדים שפוטרו כבר מתחילים לחזור"

את שוקה שגב, מנכ"ל פולירם ב־25 השנים האחרונות, תפס המשבר בהפתעה. "לא צפיתי מכה כזאת. אנחנו פועלים בעיקר בתעשיית הרכב וזה בעצם אומר כמעט הכל. במקביל אנחנו פעילים גם בתחומים של מים, חשמל ואלקטרוניקה.

"תמיד הרגשתי טוב עם הפיזור העסקי שלנו, אבל המשבר בתעשיית הרכב ובתעשיית המים היכה בנו כמעט ביום אחד. ברבעון השלישי של 2008 כמעט לא חשנו כלום, ואז היה בום חד מאוד וספגנו ירידה של 50% במכירות. שערי המטבע כיסחו לנו את הצורה, שער הדולר הנמוך עשה שמות ברווח הגולמי שלנו ובהוצאות המימון, וחברות ביטוח האשראי רק שומעות 'תעשיית רכב' ומסרבות לבטח".

שגב מספר על פעולות התייעלות דרסטיות שפולירם נדרש להן. "צמצמנו יותר מ־30% בכוח האדם. הייתי ממש חרד מה יקרה למצבת העובדים שלי אם המצב יימשך. ניסינו לצמצם ימים ושעות בייצור, אבל הרגשתי שזה גורם לנו יותר צרות. היה לנו עודף עובדים בקו ייצור אחד ולכן פיטרנו, אבל לא נגענו בעובדי המכירות והפיתוח. החודשים הקשים היו דצמבר, ינואר ופברואר. במרץ החלה התאוששות. התחלנו לגייס עובדים, והיתה צמיחה בהזמנות. אני עוד לא רואה את זה מספיק בנתוני המאקרו שמתפרסמים, אבל אני בהחלט יכול לומר שאני חש בהדים חיוביים. אני מניח שההשלכה על המספרים גם היא תגיע".

גם פוזנר חנקין מסכימה שבשבועות האחרונים מנשבות רוחות של תקווה, "אני שמחה לומר שמגמת הירידה שינתה כיוון, היא לא נבלמה לגמרי ואנחנו רחוקים מלהיות עם הגב למשבר אבל יש בהחלט תפנית קלה. אני מאמינה שעוד נספוג מכות רציניות לא בהכרח באופן ישיר אבל דרך בעיות של ספקים. הרבה ספקים בתעשיית הפלסטיק עבדו גם עם חברות בתחום הרכב ואז נפגעו קשה".

"למשבר הזה", אומרת פוזנר חנקין, "יש גם היבטים חיוביים. הוא אפשר לנו לעשות סדר בתרבות הפנים־ארגונית שלנו, לקצץ בשומנים. כך שהמשבר לא נעים ולא נוח, וגם לא הגיעו לסיומו. אני מעריכה שבאמצע 2010 נחזור לתפקד נורמלי".

בתחזית פחות אופטימית מחזיק ארנון אשד: "רכבת השדים של מחירי חומרי הגלם היתה עזה מאוד. אני מעריך שהיא עדיין לא הסתיימה. יש כניסה של הזמנות, עובדי הייצור חוזרים לעבודה, אבל מחירי חומרי הגלם לא יציבים מספיק. אנחנו עדיין לא ברמת ודאות טובה. טווחי ההסתכלות שלנו קרובים, וקשה לומר איך יהיה אפילו בספטמבר־נובמבר".

"הצד החיובי הוא שיש גם תעשיות בתוך הענף שלא נפגעו", אומר צבי עברי, מבעלי אשפלסט ויו"ר איגוד תעשיית הפלסטיק בהתאחדות התעשיינים. "בחברה שלי הביקושים רק גדלו. אנחנו עובדים רק בשוק המקומי, וגם מייצרים מוצרי צריכה בנליים (שקיות אריזה) וכנראה זה ההסבר. אני חושב שלמרות שיש משבר, מדובר בענף חזק, בתעשייה מפוארת והמשבר הוא הזדמנות לעשות סדר וניקוי אורוות. בשורה התפעולית, ממחצית 2009 יש התאוששות, עוברים לפעילות מפוכחת. ישראל נחשבת מרכז רציני של תעשיית פלסטיק, שעלות כוח האדם כאן אין בה ערך מוסף אבל יש כאן טכנולוגיה מצוינת, וזה רק אומר שבעשור הקרוב עוד ישמעו על תעשיית הפלסטיק הישראלית".

על הפיטורים אומר עברי: "אמנם היו פיטורים נרחבים של 10% מכוח האדם, אבל זה עשוי להיות לתקופה קצרה בלבד. ברוב המפעלים זו היתה הזדמנות לריענון השורות. הענף מגייס, ובסך הכל לא שמענו זעקות גדולות. לפני המשבר היה מחסור בכוח אדם מקצועי, ולכן חלק מהעובדים נקלטו כבר בחזרה".

"התוכנית הכלכלית יפה רק ככותרת"

בין הפקת הלקחים לאופטימיות הזהירה, לתעשייני הפלסטיק יש גם ביקורת כלפי הרגולטורים. "המשבר פרץ בעיצומו של משבר פוליטי בישראל, ולכן לא ניתנה למשבר הכלכלי תשובה נחרצת", אומר אשד. "קיבלנו מעט מדי ומאוחר מדי. התוכנית הכלכלית היא יפה בתור כותרת, אבל אינה פותרת בעיות רבות. יש אינטרס לעודד תעסוקה, ובאמצעות השקעה לא ענקית יכלו למנוע פיטורים. אבל לא היה מי שיעשה ובכלל יחשוב על זה. קרנות המנוף וביטוחי סחר החוץ לא פעלו ולא הבינו שצריך להקצות יותר סיכונים".

"עיקר הבעיה היא בביטוחי סחר החוץ", אומר שגב. "אם היו לי ביטוחים בהיקפים שלהם אני זקוק, יכולתי להתחיל לייצא מחר בבוקר. אבל חברות האשראי מדירות רגליהן, ואני מבין אותן, אבל התוצאה היא שאין ערבויות מדינה מספיקות ואנחנו אלה שנפגעים".

"חברות רציניות צריכות לדאוג לעצמן, ורק בשוליים לבקש התערבות רגולטורית", חולקת פוזנר חנקין על חבריה. "לכן אני נוטה לחשוב שהתערבות ממשלתית היא בעייתית. צריך להחליט מהם כללי המשחק בעניין זה, אם כי יש לי בעניין הזה ויכוח עם עצמי. אם אני צריכה לסכם את המשבר הזה, אז זו היתה אפיזודה מעניינת בחייו של תעשיין. אבל הדגש הוא על אפיזודה. בעיניים מפוכחות צריך לדעת לנצל את המשבר ולצאת מחוזקים. להתגבר על מכשולים מבפנים, אבל בעיקר מבחוץ. אי־התערבות המדינה בזמן המתאים דווקא סייעה להתפכחות, כי היא לימדה אותנו שאם אין אני לי, מי לי. אני צופה עתיד ורוד. אני לא עיוורת".

"התעשייה זה לא מה שקורה בבורסה", מסכם אייל דקל. "לא יהיה כאן וי מהיר של התאוששות, יהיו עוד גלים. אבל צריך לזכור שיש לשוק הפלסטיק יתרונות כמו נישתיות תעשייה גמישה עם מחקר ופיתוח מצטיינים".