מימן: "אם רוצים תחרות בענף הטלוויזיה עם יותר מקומות עבודה, יש להתאים את כל ההיבטים הרגולטורים"

אני בסך הכל ביקשתי מהממשל בארצות הברית, שיכללו את ערוץ 10 בתוכנית של GM. במקום זה אובמה כתב מכתב לביבי ואמר 'בוא נדבר'". כך אמר יוסי מימן, יו"ר אמפל ונשיא קבוצת מרחב, בעל השליטה בערוץ 10, שעתיד זכיון השידורים שלו אינו ברור, בוועידה הכלכלית המרכזית של "כלכליסט"

מימן, שפתח את הרצאתו בנימה הומוריסטית, אמר עוד: "אני לא יודע למה הזמינו אותי לפה, אבל אשתדל להצדיק זאת". כיוצא דרום אמריקה הוא אף הדגיש שהקדים בחצי שעה.

עוד אמר לגבי הערוץ, שמועצת הרשות השנייה עדיין לא החליטה האם לוותר לו על חבות של 22 מיליון שקל או לא, בשעה שרון לאודר, אחד מבעלי המניות הודיע שלשום כי הוא מתכוון לצאת מהאחזקה: "כולנו קראנו שאספירין טוב, ובעוד שנתיים נקבל את האספירין. השאלה היא מה יהיה במשך השנתיים האלה. יש בכל האלמנטים השלטוניים הבנה ברורה שהמצב חולה, לא משקף שום מציאות ולא שיקף כזו מעולם. הבעיה היא איך מרכיבים קבוצה שתיקח את הנושא הזה קדימה.

"אם אנחנו רוצים שבאמת תהיה תחרות בענף, שיהיו יותר מקומות עבודה, מישהו יצטרך להרים את הכפפה ולהתאים את כל ההיבטים הרגולטורים", קבע מימן.

השאלה מה קורה עם הפועל בבנגלדש

מימן, פעיל מרכזי לאורך השנים בתחום התשתיות, דיבר רבות על תפקידה של הרגולציה ועל המשבר הכלכלי בראייה גלובלית. לצד ההומור, בו תיבל את הרצאתו, קשה היה להתעלם מהפסימיות שהוא משדר. "אני בספק אם נחזור לעולם שהיינו רגילים לו לפני המשבר הפיננסי, שהוא ה-11.9 של העולם הכלכלי.

"יש מצוקת אשראי בעולם ואני שומע את האנשים שמדברים על ניצוצות ראשונים של יציאה מהמשבר ב-2009 ו-2010. כל מה שיש לי לעשות זה להתפלל ולהגיד הלוואי, אבל אני לא מאמין בזה, אני מצפה לעתיד קשה יותר בטווח הקצר.

"כשהצמיחה בסין יורדת", גורס מימן, "צריך לחשוב מה ההשלכה של זה על כל שרשרת המזון באירופה וארצות הברית. ברגע שבמייסיס מוכרים חולצה אחת פחות זה משפיע על יצרן הכותנה במצרים, על הפועל בבנגלדש ואי אפשר להתייחס לעצמנו כאי בודד".

שאלה של התנהלות

מימן הרבה לדבר על נושא התשתיות: "בארצות הברית כל היציאה מהמשבר מתבססת על הוצאה ממשלתית, בעיקר בתחום התשתיות. אבל צריך לקחת בחשבון שלכל פרויקט של תשתיות יש שנתיים-שלוש עד שהוא יוצא לפועל - עד שעושים מכרזים וכו'. בינתיים יש שם אבטלה בגובה דו-ספרתי. חלק מהאנשים האלה לעולם לא יחזרו לשוק העבודה ואולי יביאו אנשים אחרים במקום. כמה זמן ייקח עד שזה ישפיע על המסכן שמגדל את הכותנה בדלתא של הנילוס או על הקניות בהרודס?", תהה מימן.

הבעיה, לפי מימן, היא באיך המדינה מתנהלת: "אני לא מצפה שנחשוב כמו סינגפור, אבל אנחנו יכולים להתייחס לתקציב או כתקציב פיתוח או כתקציב תחזוקה. על ידי תקציב תחזוקה, אנחנו מחזקים הנחות קיימות ותחלואות קיימות. אם לא נלך על תקציב פיתוח, שיכול להניע את גלגלי הכלכלה הישראלית, לא נהיה שם בזמן כדי להתחבר לכלכלת העולם כשהגאות תחזור ופה יש לנו רגולציה - שהיא חיונית בכל מיני תחומים, במיוחד באינטרסים של הציבור. אבל רגולציה צריכה גם להסתכל קדימה. לא רק לדאוג לאכיפת החוק, אלא להתאים אותו למציאות המשתנה".

מימן נתן כדוגמה את פרויקט התפלת המים, סביבו כבר נערכו חמישה מכרזים ועדיין יש חוסר של כ-450 מיליון קוב של מים - שבע שנים לאחר שהחליטו לצאת לדרך. "אז מצאנו את הפיתרון בפרצופים מתרסקים בקמפיין טלוויזיה. כשפרויקטים לאומיים צריכים לעבור 10-12 שרים, מנכ"לים ודירקטוריונים מגוונים - התהליך הוא איטי. אנחנו צריכים למצוא את הדרך לזרז תהליכים, תוך כדי שמירה על הנורמות. מספיק יועץ משפטי אחד לפרויקט, לא צריך ארבעה מכל משרד".

לסמוך על עצמנו

מימן התייחס גם להיבט המדיני-פוליטי ואמר: "אנחנו לא יכולים להיות היום אדישים לכך שאפשר לסמוך רק על עצמנו, אנחנו נצטרך להתרגל לחשוב בסביבה פחות ידידותית. אם אפשר להביא מהסקטור הפרטי את היזמות לפרויקטים, אין דבר רע בזה. הון ושלטון ושחיתות הם לא תאומים סיאמיים.

"תחשבו לרגע", אמר מימן למשתתפים בוועידה, "שאם יש לנו מאגר גז בתמר ומנגד צרכנים בעולם שלא מסוגלים לממן את זה - למה שממשלת ישראל לא תתחייב לרכוש את המוצרים שלו? למה שלא נתמוך בפרויקטים לאומיים? אפשר לחשוב את אותו דבר על אותם מים חסרים. חמישה מכרזים, כל פעם ועדה אחרת, כל פעם חכמולוג אחר", דברי מימן.