בעבור חופן דולרים

יום חמישי, שעת בוקר. דובר משרד הביטחון מפרסם הודעה מיוחדת: "בעקבות ההידרדרות במצב הביטחוני באזורנו הורה שר הביטחון אהוד ברק לצה"ל להצטייד באמצעי לחימה מסוגים שונים, ללא הגבלת מחיר וכמות".

התגובות לא מאחרות לבוא. אגף התקציבים באוצר נעמד על רגליו האחוריות,

עכשיו תחליפו את המילה צה"ל במילים בנק ישראל, את ברק בסטנלי פישר ואת האמל"ח בדולרים, ותבינו מה קרה בסוף השבוע בשוק המט"ח.

תקציב החינוך והביטחון יחד

"נוכח הפרסומים של הימים האחרונים", הודיע בנק ישראל, "ימשיך הבנק לרכוש דולרים בקצב הרגיל של 100 מיליון דולר ביום". אלא שהודעה זו, שהיא בערך מיחזור של הודעה דומה מלפני חודשיים, התקבלה בקול דממה דקה. שותקים ראשי האוצר, ואיתם חברי הכנסת והמגיבים הסדרתיים. נראה שגם הפרסום כאן הבוקר בנושא שינוי המדיניות של הבנק לא יחולל סערה.

בשנה האחרונה עסוק בנק ישראל באגירת דולרים בכמות מסחרית, בסכום שמשתווה לתקציב הביטחון ותקציב החינוך ביחד. עד מתי יימשך מסע רכישות הדולרים? את התשובה יודע כנראה רק איש אחד, אבל הוא לא ממש מעוניין לשתף אותנו. מה עם המחיר הכלכלי שיש למסע הרכישות, מה עם שקיפות לאופן שבו מתנהלים כספי הציבור? הצחקתם את פישר. כמו קודמיו בתפקיד הוא מאמין ששקיפות היא עניין הכרחי רק כאשר מדובר, למשל, בנתוני התקציב של האוצר. בכל מה שקשור למהלכים של בנק ישראל, שם המשחק הוא עמימות, או שקיפות רק כשהיא נוחה לבנק.

גם על מטרת הרכישות יש יותר מגרסה אחת. הגרסה הרשמית קובעת כי "הבנק החליט להגדיל את יתרות המט"ח על רקע הצמיחה המהירה בתוצר בשנים האחרונות, והשתלבותו בכלכלה העולמית". הגרסה הפחות רשמית קשורה לעובדה שעל הגדלת היתרות הוחלט כאשר שער הדולר צנח לשפל של 3.23 שקלים, וזעקת היצואנים נשמעה מכל פינה. כשרמת יתרות המט"ח התקרבה אל היעד המוצהר של כ־40 מיליארד דולר, הודיע בנק ישראל על עדכון חדש של גודל היתרות הרצוי, "לרמה שבין 40 ל־44 מיליארד דולר".

כצפוי, כעבור כמה חודשים הושג היעד החדש, אלא שהפעם נטש הבנק לחלוטין את שיטת העדכונים. בסוף מרץ הודיע הבנק בפשטות כי "כחלק ממדיניותו הכוללת, ימשיך בנק ישראל לרכוש 100 מיליון דולר ביום". מה היעד של הרכישה ואיזה סכום מוקצה לה? את התשובות משאירים בבנק ישראל לכל אחד ואחת מאיתנו.

יש אלכימאים בירושלים

מעבר להנהלות הציבורית הבעייתית, למהלכים שנוקט הבנק יש כמה בעיות נוספות. הנגיד נוהג כאילו הוא הצליח לעשות את מה שדורות של אלכימאים לא הצליחו - לייצר מדי חודש קרוב ל־2 מיליארד דולר יש מאין.

אלא שבכלכלה אין אלכימיה. על מחיר רכישת הדולרים דיווח בנק ישראל בדו"ח האינפלציה האחרון: את הדולרים שהוא רוכש מממן הבנק באמצעות הזרמת שקלים לשוק. כדי למנוע לחץ לעליית מחירים, סופג הבנק את השקלים האלה בחזרה, בין היתר באמצעות הנפקות מק"מ. אבל אפילו בנק ישראל אינו יכול להנפיק מק"מ בלי הכרה, ובחודשים האחרונים הוא צמצם את היקף ההנפקות. כתוצאה מכך נרשמה עלייה בכמות הכסף במשק.

כיום המשק יכול להתמודד עם הגידול בכמות הכסף, אבל מה יקרה כאשר האינפלציה בפועל תשנה כיוון? פישר ייאלץ לשוב ולהעלות את הריבית - צעד שיעמיד את הסיוע למשק באמצעות חיזוק הדולר באור שונה. את התשובות לתהיות אלו לא נקבל מהבנק. פישר שכח כנראה ש"בעבור חופן דולרים" הוא בסך הכל מערבון ספגטי, ולא אסטרטגיה כלכלית.