תלושים מהמציאות

החג עבר ואיתו הסתיימה הסאגה של השוואת המתנות במקומות העבודה, כולל כמה קיבלנו השנה לעומת השנה הקודמת.

בעבר, היה נהוג לתת מתנות ממש. יש כאלה שנתנו תלושי הנחות על נסיעות לחו"ל, או תלושי נופש בארץ, כאשר מקבל המתנה המסכן נאלץ לנסוע ולהוציא ממיטב כספו על נופש, שלא בהכרח חפץ בו, או שחיפש למי למכור או לתת את הנופש הכפוי או שפשוט ויתר עליו (אשתי מחפשת עד היום למי להעביר תלוש מתנה לטרקטורון רחיפה).

הדבר מזכיר לי את הכתבה ששודרה על אורן זריף, כאשר אחת הממתינות בתור נשאלה, אם היא מאמינה בכוחות הריפוי של זריף וענתה בשלילה. אז שאל הכתב את השאלה המתבקשת: למה היא ממשיכה להמתין בתור? התשובה המוחצת היתה: "כי היא כבר שילמה".

בנוסף לאלה, היו מקומות עבודה שרכשו מגבות, סירים, מחבתות, סדינים חשמליים ומה לא. מידי שנה הגדילו את המבחר וניסו להזמין את המינון הנכון, תוך הרשמה מראש של העובדים למתנה הנחשקת בעיניהם, כאשר הם נאלצים לבחור מבין המתנות המוצעות את זאת שהכי-פחות-לא מתאימה להם.

מה עושים איתם? תווי קנייה צילום: רוני שיצר

גם כאן נזכרתי בקיבוץ בתקופה הקלאסית, כאשר קנו לכולם קומקום חשמלי ואחר כך פטיפון. לקח זמן ועבודה של כלכלנים, על מנת לשכנע כי התועלת תהיה גדולה יותר אם יחלקו לכל אחד תקציב ויתנו לאנשים לבטא את ההעדפות החופשיות שלהם ואילו האידיאל השוויוני לא ייפגע, שכן התועלת חשובה יותר ממראית עין שוויונית של מוצרים אחידים. ממש כפי שלא מחלקים לכולם קביים וכסאות גלגלים רק למען השוויון.

הסוציאליזם חי

הקיבוץ התפוגג, למרות שלא כולם מודים בכך, אבל כעת יש לנו שוויון מסוג אחר. מתנה שווה לכולם, אלא שכעת כבר לא מחלקים מגבות ושמיכה חשמלית, אלא תלושים. שווה לכולם, בין אם אתה עובד משרה חלקית ובין אם אתה סמנכ"ל בכיר. סוציאליזם במיטבו.

מי שמקבל סכום כסף נוסף במשכורת, גם אם הוא יירשם בשורה נפרדת, "לא מרגיש את אווירת החג". העובדות הן, שהתלושים חייבים במס כמו כסף ולכן אין בהם יתרון. אבל החסרונות רבים. מי שמקבל תלושים חייב לרכוש במקומות מוגדרים. לא תמיד ניתן לקבל עודף ואתה נדרש לחזור ולבוא עם תלושיך לאותו מקום, שאינו בהכרח המקום שאתה רוצה לקנות בו, אם מטעמי נוחות ואם מטעמי מחיר.

יתרה מזאת, מתברר כי לתלושים יש ערך שונה בכל מקום. אתה סבור, כי יש בידך 200 שקל והנה זה רק 190 או 185 שקלים, תלוי במקום הקנייה. פעם אחת לקחתי את התלושים שאשתי קיבלה במקום עבודתה והלכתי לחנות ברשת שופרסל לקנות. לאחר שהגעתי לקופה, התברר לי כי זו תת-רשת - "שופרסל דיל" - שלא קיבלה תלושים.

אקטיבציה של כרטיס

בחלק מהמקומות כבר החליפו את התלושים בכרטיס חכם. לעיתים מדובר בכרטיס עם יעדים מוגבלים, כמו למשל כרטיס שיכול לקנות רק ספרים, ממש "חכם". מצאתי חניה, חיפשתי ספר ואז גיליתי כי הכרטיס לא עובד. הסבירו לי שצריך לעשות לו "אקטיבציה", כל זה בעבור 80 שקלים. קראתי את האותיות הקטנות, גלשתי לאינטרנט, ניסיתי לפעול על-פי ההוראות, אבל כנראה שאין לי כישורים על-מנת להפעיל את הכרטיס.

על הכרטיס שקיבלתי היה טלפון של רשת ויזה. ניסיתי לברר מה עושים ולא הצלחתי לקבל כל תשובה, גם לאחר המתנה ארוכה ומעבר בין כל מיני תחנות טלפוניות של השירותים המופלאים. בתחילה, עוד מלא רוח קרב, ניסיתי לכתוב מכתב לאגף שירות הלקוחות, אולי יראו לי את האור, אבל לא קיבלתי תשובה והתייאשתי. כנראה שאני לא צרכן טוב.

בעסקה אחרת, קיבלה אישתי שוברים של חברה העוסקת בבילוי ונופש. לשובר היתה מצורפת "חוברת הוראות" ובה רשימת המוסדות בהן ניתן לנצל את המתנה. בחלקם היו מגבלות, שמראש לא היה טעם לנסות, באחרים התנאים היו קלים יותר, כגון "לא מעניקים עודף" (נניח, רכישת 2 כרטיסים בסינמה סיטי ב-70 שקלים תעלה במלוא 120 שקלים של השובר). או למשל, במסעדות, עליך להתקשר קודם ולברר אם יש מקום פנוי.

במקרה אחר, ניסינו לנצל שובר לנופש אך גילינו שוב ושוב, כי המקום תפוס. רק כאשר החלטנו להתחכם ולהופיע כמו "לקוחות משלמים", גילינו כי יש די והותר מקומות והבעלים לקחו את התלושים בחמיצות פנים, כחלק מהתשלום.

בונים על הייאוש

שוחחתי על התופעה עם מי שמבין בתחום והוא השכיל אותי, כי חלק מהרווחיות במודל העסקי של מנפיקי התלושים והכרטיסים מתבסס על אבדן של תלושים וייאוש של מקבליהם.

השאלה היא, איך עדיין, לאחר כל הניסיון המצטבר הזה, יש מעסיקים שממשיכים לחלק תלושים ושוברים ועדיין יש עובדים שמעדיפים לקבל תלושים כמתנה, על-פני תוספת סכום מזומן בתלוש המשכורת.

וכל זה עדיין לא עונה על השאלה החשובה מכל, למה בכלל לחלק מתנות? שלם לכל עובד מה שמגיע לו, על-פי התועלת שהוא מביא ומצב העסק. בלי מתנות ובלי טובות.

הכותב משמש כמנכ"ל חברת הייעוץ תבור כלכלה ופיננסים www.tavor.biz