הכלכלה הפלסטינית: זה לא העניין הכלכלי
תוכניתו של נתניהו לשלום כלכלי לא תעבוד, כי האמת הפשוטה לא השתנתה: לא היה ולא יהיה שלום עם הפלסטינים בלי הסדר מדיני
ביום חמישי שעבר הודיע בנימין נתניהו שכבר השבוע יקים מינהלה לקידום השלום הכלכלי עם הפלסטינים. תפקיד הגוף החדש יהיה לרכז את הפעילות עם הקהילה הבינלאומית ועם שליח הקוורטט טוני בלייר בקידום 25 מיזמים כלכליים בגדה המערבית. בראיון ל"כלכליסט" (19.3) אישר בלייר ששוחח עם נתניהו
גם השליח האמריקאי לאזור, ג'ורג' מיטשל, העומד לבקר בארץ מיד לאחר חג פסח, אמר באחרונה בפגישה עם מנהיגים יהודים בוושינגטון שפיתוח הכלכלה הפלסטינית הוא דבר חשוב וטוב, אבל רק אם הוא ילווה בהתקדמות מדינית. עמדה דומה הביעו אישים אחרים, בהם שר הכלכלה הפלסטיני כמאל חסונה, שהדגיש שהפיתוח הכלכלי אינו יכול לבוא במקום פתרון מדיני.
הדברים אפוא ברורים: אין שלום כלכלי ללא מסגרת של התקדמות מדינית. אין כופר בכך. מכיוון שהיום קשה למצוא מישהו שמאמין בהתקדמות מדינית עם הפלסטינים - המסקנה המתבקשת היא שאין ממש בכל עניין השלום הכלכלי. זה, מכל מקום, היה הרושם של משתתפי כינוס שנערך לפני ימים אחדים בירושלים.
הקלות במעברים והשקעות מחו"ל
את הכינוס ארגן גרשון בסקין, המנהל זה שנים את "המרכז הישראלי־פלסטיני למחקר ומידע" (אפקר"י), תחת הכותרת "מהו 'השלום הכלכלי' של נתניהו". כמו רוב הכנסים של אפקר"י, גם הכינוס הזה נערך באולם גדול של מלון אמבסדור בשיח' ג'ראח בהשתתפות רבים, בעיקר עיתונאים זרים ומקומיים, דיפלומטים ונציגי ארגונים בינלאומיים.
הפעם באו לכנס גם אנשי כלכלה פלסטינים. המרצה המרכזי היה אריה זייף, לשעבר פקיד בכיר בשירות המדינה שהיה בעבר חבר בצוות המשא ומתן הכלכלי עם הפלסטינים ועם ירדן. הוא הוצג כמקורב לנתניהו שהופיע בפני צוות מאה הימים להכנת הממשלה החדשה.
זייף סיפר על ההתקדמות הכלכלית שהיתה בשנה שעברה בגדה: מספר המובטלים ירד ויותר פועלים פלסטינים עבדו בישראל ובהתנחלויות. הוא דיבר על כך שיהיו הקלות במעברים, אם יאפשר זאת המצב הביטחוני, ושייעשה ניסיון למצוא השקעות מחו"ל. אנשי העסקים הפלסטינים נעלבו. בכנס השתתפו מנהלים מפל־טל, חברת הטלפונים הפלסטינית הגדולה והרווחית, ואחד מהם אמר לי: "מה הוא מציע לנו, לעבוד כפועלי בניין בהתנחלויות או לנקות את הרחובות במודיעין?".
"בואו נעשה מדינה אחת!"
סם בחור, איש עסקים מרמאללה, ענה לזייף: "ישראל שולטת בגדה, במעברים, ברוב הקרקעות, במים ובאוויר (חברות הטלפון הסלולרי הישראליות פועלות בגדה באמצעות המתקנים בהתנחלויות - ד"ר), וזה מונע מהפלסטינים כל אפשרות לבנות כלכלה לאומית". ד"ר נג'אר מהחוג לכלכלה באוניברסיטת אל־קודס התלונן שלא שמע שום דבר חדש והוסיף: "בואו נעשה מדינה אחת! סלקו את כל המחסומים ולא יהיה עוד כיבוש".
חוסאם אל־זגאל מחברון אמר שלפני שנה העביר את מפעל הנעליים שלו לירדן, מפני שהמחסומים והגבלות היצוא דרך ישראל הרסו לו את כל מערך השיווק.
עוד השתתף בדיון הסופר והכלכלן ברנרד אבישי, שמחלק את זמנו בין ישראל וארצות הברית ושימש בעבר עורך ביטאון העסקים של אוניברסיטת הרווארד ומרצה במרכז הבינתחומי בהרצליה. הוא אמר שפיתוח כלכלי אין פירושו שעוד כמה פועלים ירוויחו קצת יותר, אלא שבגדה יתפתח מעמד של אנשי עסקים, יזמים ובעלי מקצוע שייצור מקומות עבודה, שיפתח טכנולוגיות, ושיממן פעולות תרבות שישמשו בסיס לחברה אזרחית.
מה שקורה בשנים האחרונות, הוסיף אבישי, הוא שכל אלה יצאו מהגדה ועברו למפרץ, לירדן ואל מעבר לים. אי אפשר, למשל, ציין, לפתח את הגדה בלי השתתפותם של כ־280 אלף הפלסטינים של מזרח ירושלים על האליטות המקצועיות והתרבותיות שלהם - שמנותקים כיום בחומות ובגדרות מבני עמם בגדה. מסקנתו מן הסתם נכונה, וכמו שכבר נאמר: אין שלום כלכלי בלי הסדר מדיני.
