דואר אדום ועידות

מיתון בסגנון יפני: סוזוקי בטעם צ'אפטי

המשבר הכלכלי הוביל גם את היפנים לייצור הזול בהודו. התוצאה ניכרת באלטו הקטנה של סוזוקי, שתתקשה למצוא בית חם בישראל, אלא אם כן תהיה הזולה בין מכוניות קבוצת שווי השימוש הראשונה

"אין לנו מכוניות אוטומטיות למבחן". האיטלקי המחויט מסוזוקי אירופה מצביע בכיוון שורה של סוזוקי אלטו חדשות בצבע ורוד, שחונות בחניון בפאתיה הלא כל כך ציוריים של רומא. "מי בכלל קונה אוטומטיות?", הוא שואל בביטול. אחרי התייעצות מהירה, היעילות היפנית גוברת על הנטייה האיטלקית לאי־סדר, ואנשי סוזוקי מצליחים לאתר אלטו לבנה אוטומטית, שבולטת בין עשרות המכוניות הוורודות כמו ישראלי במכנסיים קצרים וסנדלים בוותיקן.

"האלטו החדשה היא קאוואי", מסביר טאטסומי פוקונאגה, המעצב הראשי של האלטו. "קאוואי פירושו ביפנית חמוד וקטן". בדבר אחד היפני עם האנגלית השבורה בהחלט צודק: האלטו קטנה מאוד. הפנסים הקדמיים הגדולים נועדו, לדברי פוקונוגה, להעניק לה מראה ידידותי, אבל במציאות הם מזכירים עיניים של חרק ידידותי. לא נורא. מעבר לחזית המוזרה, חלקי המכונית האחרים נראים הרבה יותר טוב. החלונות האחוריים מצוידים במנגנון ששימושיותו מוטלת בספק. במקום מנגנון גלילה, שמאפשר לנוסע מאחור להוריד את החלון אל תוך הדלת באמצעות כפתור או ידית, באלטו יש מנגנון שפותח את חלקו האחורי של החלון לחרך ירי ברוחב של כשלושה ס"מ. מבחינה אסתטית הפטנט באמת חמוד. מבחינת הכנסת אוויר צח אל תוך תא הנוסעים נסתפק בקביעה שהעיצוב גבר על ההיגיון.

סוזוקי אלטו, מבט מבפנים

פתיחת דלת הנהג מגלה עובדה מעניינת - לוחית קטנה שעליה כתוב "מארוטי סוזוקי הודו". כנראה שהאלטו היא יותר צ'אי מקאוואי. "המשבר הכלכלי יצר אתגרים חדשים", שולף יוגאטה היגאשיקובו, מנהל מחלקת השיווק האירופית של סוזוקי, נאום שהוכן מראש. "הייצור בהודו זול, האמינות יפנית למהדרין והשיק אירופי".

סוזוקי אלטו שניצבת לפנינו אינה האלטו הראשונה. זו הוצגה עוד בשנת 1979. "האלטו המקורית אינה שונה בייעודה מהאלטו הנוכחית", ממהר פוקונאגה להתערב בשיחה, "בשנות השבעים יצרנו מכונית קטנה שיועדה לשמש בעיקר כמכונית שנייה בבית. קהל היעד שלנו היה נשים. היום קהל היעד הוא צעירים בני 18–25". אני מנסה להסביר לפוקונאגה שבישראל מכוניות קטנות מגיעות בעיקר לחברות הליסינג וההשכרה ופחות לצעירים. הוא מהנהן בראשו ובסוף אומר מילה אחת: "ריסינג". לפני שמשבר בין ישראל ליפן יפרוץ על אדמת איטליה אני נכנס למכונית ונוסע.

הפוך גוטה, הפוך

לפגוש האחורי של האלטו נצמדת אופל אסטרה שבה נוהגת איטלקייה, עם תסרוקת של מאתיים יורו וסיגריה בזווית הפה. לאסטרה יש מנוע בנזין טורבו עם 240 כוחות סוס. לאלטו יש מנוע בנפח של ליטר ותיבת הילוכים אוטומטית. תוך התעלמות מוחלטת מחוקי התנועה הידועים לאדם המערבי, הנהגת חוצה פס הפרדה רצוף ונעלמת במעלה הכביש המפותל כשהיא כמעט פוגעת במשאית שמגיחה ממול. אף אחד לא מתרגש, גם לא נהג המשאית. תא הנוסעים של האלטו לא תורם לרוגע שלי. ההגה לא מתכוונן למרחק, המושב קשה מדי והפלסטיקים אינם מאיכות גבוהה. ההודים והיפנים יכלו בהחלט להקדיש עוד כמה רופי ולתכנן מושב נוח או לוח מחוונים שאינו משתקף בשמשה הקדמית.

סוזוקי אלטו. חמודה מבחוץ, פשוטה מבפנים ומיועדת לצעירים אירופים

למרות זאת יש בתא הנוסעים גם נקודות חיוביות. הוא מרווח מאוד; אף שאורכה החיצוני של המכונית הוא 3.5 מטרים בלבד, שטח הפנים של החלונות מרשים לטובה; ורמת האבזור של מכונית המבחן - שכללה שש כריות אוויר, בקרת יציבות אלקטרונית והגה כוח - היתה מספקת בהחלט. העובדה שהאלטו מיוצרת במקור בהודו, שבה נוהגים בצד "ההפוך" של הכביש, ניכרת במיוחד. חיווי ההילוך האוטומטי נמצא בצד ההפוך של ידית ההילוכים ואין ידית אחיזה לנוסע שיושב במקום שבו הנהג אמור להיות.

עכשיו האלטו מנסה להיכנס לרומא. עדרי מכוניות פיאט רועים במסלול השמאלי ב־160 קמ"ש. האלטו יכולה לכל היותר לחיות במסלול האמצעי, שבו 140 קמ"ש היא מהירות לגיטימית. היא אפילו שקטה למדי בשיוט. כל עוד מנמיכים ציפיות ומבינים שהמנוע הקטן ותיבת ההילוכים האוטומטית לא יביישו שום פרארי, אין בעיות.

הכבישים האיטלקיים סלולים ברישול מסוים, והאלטו מתקשה לטפל בשיבושים בצורה נאותה. המתלים שלה אינם קשים מדי אך אינם מרסנים את האלטו בצורה יעילה. גם ההגה סובל מבעיות: דווקא במהירויות חניה הוא הופך לקשה בצורה מוגזמת.

דרוש מחיר מציאה

בחזרה, במגרש החניה הגדול, היפנים החייכנים מושיטים טופסי משוב לעיתונאים. הם רוצים לדעת הכל על תא הנוסעים, על ההתנהגות ואפילו על איכות המלון. הביקורת היא כדלקמן: "סוזוקי אלטו עושה בדיוק את מה שרציתם. היא קטנה, חמודה ומיועדת לצעירים, שלא ייחסו חשיבות יתרה למשקל ההגה או לרהיטות פעולת המתלים וייהנו מהמראה המיוחד ומהמחיר הזול שהבטחתם לצרכן באירופה. אבל אנחנו, אדון היגאשיקובו ואדון פוקונאגה הנכבדים, חיים בישראל. כאן מה שקובע זו שיטת שווי שימוש, חברות ריסינג כלשונכם ומיסוי גבוה. היבואן מכשירי תנועה מתגאה בעובדה שרוב לקוחותיו הם לקוחות פרטיים ולא חברות ריסינג, ואם האלטו החדשה תתומחר במחיר מאוד אטרקטיבי, כלומר באזור ה־80 אלף שקל לפני הנחה למועדוני לקוחות, אז יהיה מדובר בעסקה מאוד כדאית".