אולמרט: "נצטרך להזרים יותר כסף ציבורי לשוק"

בשעה שראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו מנסה להרכיב את ממשלתו החדשה, ראש הממשלה הפורש אהוד אולמרט נפרד מן העולם הפוליטי. לאחר קריירה פוליטית בת 36 שנה ובתום קדנציה סוערת בראשות הממשלה שבמהלכה הוביל את ישראל לשתי מלחמות ולהתמודדות מול המשבר הכלכלי החריף זה 80 שנה, ייתכן שלאולמרט מתחשק קצת לנוח.

רגע לפני שהוא עוזב את הצמרת, התלווינו ליום בחייו של ראש הממשלה ולראיון פרידה כלכלי ראשון. במהלך כהונתו שב אולמרט ואמר כי דברים שרואים משם לא רואים מכאן. כעת, כשהסערות הפוליטיות כבר לא מעניינו, נדמה כי לראש הממשלה הפורש שמורה הזכות לראות את הדברים בצורה מפוכחת עוד יותר.

"להגדיל את ההוצאה, גם במחיר הגדלת הגירעון"

את הראיון אנחנו מנהלים בחדר צדדי ושקט במפעל הבירה קרלסברג באשקלון, המצוי בבעלותו של מוזי ורטהיים, מיד לאחר שאולמרט התבדח עם עובדי המפעל: "שמרו לי מקום, בעוד חודש אהיה מובטל". רגע אחרי שהסתיים ערב הצדעה שערכו לכבודו התעשיינים הגדולים במשק שבו נשאו דברים מרגשים בזכותו, השקט מאפשר לאולמרט להיזכר ברגע שבו תפס את עוצמת המשבר הכלכלי הנוכחי.

"הבנתי שהמשבר נהפך לחריף במיוחד בעיקר כתוצאה מההידרדרות שחלה לאחר שהממשל האמריקאי סירב להציל את ליהמן ברדרס. זה פרץ את כל הסכרים בבת אחת", הוא אומר. "השאלה היותר חשובה היא מתי היינו צריכים לעשות את מה שהיינו צריכים לעשות. זה שהמשבר פרץ שם, לא אומר שהיינו צריכים מיד לעשות דברים מסוימים פה לפני שהדברים הבשילו לתהליך נכון ומסודר של קבלת החלטות ונקיטת אמצעים".

אולמרט, עם תעשיינים בכירים במפעל קרלסברג באשקלון צילום: אוראל כהן

ומאז באמת עשיתם את כל מה שדרוש לעשות?

"הקצב שלנו היה בסך הכל נכון, ונקטנו שורה של צעדים שמתחילים להשתקף בביצועים של הכלכלה הישראלית. כמובן שעכשיו יש מיתון ויש עלייה באבטלה ביחס לשיא של 5.9% ברבעון השלישי של 2008, וברור שהאבטלה תגדל ברבעון הראשון של שנת 2009. אבל אם קרן המטבע הבינלאומית מעריכה שהצמיחה של ישראל בשנת 2009 תהיה 0.5%, כשהתחזית של כל הכלכלות המערביות היא לצמיחה שלילית של 2%–3%, זה אומר שאנחנו מצליחים לשמור עדיין על יציבות".

אבל המשבר הזה שונה מכל מה שהיה קודם.

"לכן ברור דבר אחד: שחלק מהתפיסות האורתודוקסיות שאפיינו את הכלכלה הישראלית יצטרכו להשתנות. זה הזמן לזנוח את הפתרונות הדוגמטיים ולהתמקד בפתרונות חדשניים ויצירתיים. נצטרך להשקיע יותר כסף, ויכול להיות שנצטרך להגדיל יותר את החוב כדי להזרים יותר כסף ציבורי לשוק. היום לתת אשראי זו בעיה הרבה יותר גדולה מאשר קודם. זו לא רק בעיה אובייקטיבית אלא גם בעיה פסיכולוגית. חלק מהבנקים במצב מצוין ויש להם הרבה כסף. הדרך להתגבר על הבעיה, באופן חלקי לפחות, היא להזרים יותר כסף ציבורי לשוק וזה בעצם מה שעושה הממשלה האמריקאית, רק שהיא עושה את זה בקנה מידה אמריקאי של טריליוני דולרים.

"בסופו של דבר, כל חכמי העולם האינטליגנטים והמנוסים ביותר, וגם המומחים למאקרו־כלכלה, לא מצאו את הפתרונות שיכולים לתת מענים טובים יותר אלא בדרך של הזרמה", מוסיף אולמרט. "אלא מה, השאלה היא האם לעשות את זה ללא שום סייגים. אני לא מציע. הזוכה של פרס נובל לכלכלה השנה, פרופ' פול קרוגמן, יכול לראות את הדברים בפרספקטיבה אחרת מאיתנו כי הוא אמריקאי. אנחנו כאן בישראל צריכים להיות זהירים יותר".

כלומר, אתה תומך בהגדלת ההוצאה הציבורית גם במחיר של הגדלת הגירעון?

"כן. בארבע השנים האחרונות הורדנו את יחס החוב והתוצר הלאומי, עד המשבר, בכ־30%. עשינו את זה גם בגלל שהתוצר גדל, וגם בגלל שההוצאה הציבורית לא גדלה. כעת, כדי לעודד שוב את הצמיחה בתוצר, יכול להיות שבאופן זמני צריך להגדיל את הגירעון. בשיחות שלי עם נגיד בנק ישראל תמיד אמרנו שנשמור על ההוצאה, לא נגדיל את ההוצאה הציבורית ונקטין את היחס בין החוב לתוצר - כדי שאם חס וחלילה ניקלע למשבר, יהיה לנו מאיפה לקחת. עכשיו אנחנו במשבר וזו ההזדמנות לקחת, בצורה מאוזנת וזהירה, לדברים הנכונים".

כמה שעות קודם לכן, כשסייר בתחנת הכוח של חברת החשמל באשקלון, זכה אולמרט לשבחים מצד הנהלת החברה, הדירקטוריון שלה וועד העובדים. יו"ר הוועד מיקו צרפתי נשא דברים בגנות הביקורת המוטחת בחברת החשמל חדשות לבקרים. לאחר מכן התייחס אולמרט לדברים אלה. "כשאתה כל כך גדול, כל כך חזק וכל כך משפיע, תמיד נשמעת ביקורת נגדך, הייתי אומר אפילו חוסר פרגון, אבל אין דבר כזה במדינה הזו", הוא אמר בבדיחות, ספק על חברת החשמל, ספק על עצמו. מיד בתום נאומו קיבל אולמרט מתנה מקורית: מונה חשמל, מהסוג המותקן בכל בית. אולמרט לא התבלבל וביקש שהיועצת המשפטית שלו, שהיא גם חברה במועצת חברת החשמל, תבדוק אם יוכל להשאיר את המתנה אצלו.

עם סטף ורטהיימר צילום: אוראל כהן

"אני חושב שאין כאן שלטון פקידים"

מי שהגדיר את עצמו כראש ממשלה לא פופולרי, שזוכה כנראה לסלידה די גדולה בקרב מרבית הציבור, נהנה מתדמית הפוכה לחלוטין בקרב התעשיינים הגדולים במשק. לאירוע הפרידה שארגנה לכבודו התאחדות התעשיינים בשבוע שעבר הגיעו כל הגדולים שבהם. אולמרט התמוגג. הוא התחבק עם דן פרופר, עם סטף ורטהיימר, עם ישראל מקוב ועם ואלי הורביץ, והעלה זיכרונות עם דב לאוטמן מימיו כראש עיריית ירושלים. לכולם הוא קורא ידידיי, ונדמה כי כולם שמחים לכנותו באופן דומה. הגדילו לעשות מוזי ורטהיים, שהכין סרט פרידה לכבודו (באדיבות חברת החדשות של ערוץ 2), והורביץ, שהגדיר את אולמרט ככישרון ניהולי מבוזבז וביקש ממנו להזמינו לחגיגת הניצחון שלו לכשיוכיח את חפותו.

נדמה שבתקופת הכהונה שלך שלטון הפקידים באוצר רק התחזק. אתה חושב שבאוצר הפנימו את החשיבה הזו והחליפו את הדיסקט?

"אני חושב שאין כאן שלטון פקידים. בזמן שאני אשאר בתפקיד, אני אקבל החלטות ולא אברח מהן, גם אם הן חורגות מהדפוס הקלאסי. אני מאמין שגם לנתניהו יהיה העוז לקבל החלטות. במסגרת אישור תקציב 2009 בידי הממשלה החדשה יש לחשוב גם על גידול בתקרת ההוצאה, משום שהנסיבות הן כאלה. מה לעשות? יש לנו גם בעיות שאין לאף מדינה בעולם. אנחנו צריכים לחשוב גם על בעיות הביטחון. היום קיבלתי החלטה בנושא הזה שהיתה כרוכה בכיסוי עלויות המלחמה של מבצע 'עופרת יצוקה', וזה כרוך במיליארדים (2.4 מיליארד שקל - ש"א). אבל מה לעשות, צריך לקבל החלטות. לא מנהלים מדינה בנאומים ולא מנהלים מדינה בסיסמאות. בסוף מישהו צריך לקבל החלטה, לשים את הדברים על השולחן, להכריע בין עדיפויות ולקחת אחריות".

"אני לא מנהל מלחמות נגד האוצר"

ואתה מרגיש שבמשבר האחרון עשית את זה?

"אני חושב שכן. למשל, במקרה של התוכנית לפריסת רשת הביטחון לחיסכון הפנסיוני, זה היה רק כתוצאה מהעמדה שלי. זה הוכרע אצלי בלשכה ולא בשום מקום אחר. האוצר לא כל כך התלהב מזה, אני הכרחתי אותו, ונגיד בנק ישראל תמך בעמדתי. לא היתה ברירה. זה מה שהיה צריך לעשות. אני לא מנהל מלחמות נגד האוצר. יש שם האנשים הכי טובים בעולם, אנשים מצוינים. כשהם יוצאים החוצה מן האוצר למגזר העסקי, הם רואים את העולם מזווית אחרת ונעשים עוד יותר מצוינים. לי יש היכולת לראות את התמונה בהיקף הנכון שלה, ואני גם מוכן לקחת את האחריות ולקבל את ההחלטות הנדרשות. ככל שהזמן יותיר לי, וככל שהנסיבות יחייבו אותי, אני אמשיך לעשות כן".

אתה שותף לעמדתו של נתניהו, שלפיה ראש הממשלה צריך להחזיק את שר האוצר קרוב אליו?

"ראש הממשלה צריך להיות מעורב בענייני האוצר באופן מאוד אינטנסיבי, וכך אני עשיתי כראש ממשלה. בסופו של דבר, אני קיבלתי את ההחלטה בשיתוף שר האוצר. הנושאים האלה לא חלפו על ידי. אני הכרעתי בנושא הקצאת הכספים למערכת החינוך בניגוד לעמדה של האוצר במסגרת רפורמת אופק חדש, ואני זה שקיבלתי את ההחלטה בנושא של שביתת המורים. גם בעניין של מערכת ההשכלה הגבוהה אני הכרעתי להגדיל את התקציב שלה. כל ההבדל בין האוניברסיטאות לבין עמדת האוצר היה 65 מיליון שקל. זה הכל. אני יכול להביא לך עוד סדרה ארוכה של החלטות שקיבלתי בנושאים שהיו במחלוקת, ובסוף מי שהיה צריך להכריע ולקחת את האחריות זה אני. ראש הממשלה לא צריך להיות שר אוצר אבל הוא צריך להיות מעורב בדברים האלה. אני סומך על ביבי שהוא יהיה מעורב. הוא היה שר אוצר, והוא מבין את החשיבות שיש למשקל של ראש הממשלה בקבלת ההכרעות האלה".

כשביקרנו קודם במפעל רב־בריח, פנה אליך הבעלים שמואל דורנשטיין וביקש ממך שתסייע לויטה פרי גליל. אתה צופה שתקבל הכרעה גם בעניין הזה?

"אני לא מכיר מספיק את כל הפרטים של הפרשה. ככל הידוע לי, הבעיה היא בעיה מימונית של חברת האחזקות ולא של המפעל עצמו, משום שהמפעל הוא רווחי. אני מניח שבסופו של דבר המפעל לא ייסגר. אני לא יודע להגיד עכשיו אם המדינה תתערב או לא ומה יהיו הפעולות שלנו. העובדה שבית המשפט התערב בינתיים יצרה פתח חדש למציאת פתרון. הואיל והדבר נמצא בעיצומו של הליך משפטי, זה יהיה מאוד לא זהיר אם אגיד משהו לגבי החלטת הממשלה".

"פעלתי כאשר באוצר לא הרגישו מה דחוף"

אם תהיתם פעם מה עושה ראש הממשלה כשהוא מוסתר מעין הציבור מאחורי וילונות רכבו, התשובה היא פשוטה: הוא קורא אימיילים במכשיר הנוקיה המשוכלל שלו, מקבל הודעות sms וגם שולח כמה, ואפילו מתבונן בתמונות של הנכדים. בזמן שהשיירה שלו מתקרבת למנחת המסוקים, אולמרט לא מהסס לערוך דין וחשבון עם עצם יכולתה של הממשלה להגיב במהירות למשבר הכלכלי. בניגוד לשר האוצר רוני בר־און, אולמרט ידוע כמי שמשמיע דברי ביקורת בנימוס. גם את ביקורתו כלפי משרד האוצר הוא מעביר במרומז, כמעט בין השורות.

אמרת שהחלטתם על לא מעט צעדים, אבל בפועל רק מעט מהם כבר יצאו לדרך. אולי הביורוקרטיה מסנדלת את יכולתה של הממשלה לפעול?

"הביורוקרטיה אכן לא עושה מאמץ מספיק גדול ומספיק מהיר ומספיק דינמי בשביל לבצע את החלטות הממשלה. אבל אין ברירה. אם אתה רוצה לעשות את זה בצורה ראויה, אתה חייב לעשות את המכרז, להתקין את התקנות, לערוך תהליך של תמחור וליצור תחרות בין הגורמים השונים בשוק. הדברים האלה לוקחים קצת זמן. אבל קח לדוגמה את איגרות החוב הקונצרניות. בעת האחרונה המחירים שלהן עלו והריביות שלהן ירדו, וחלק מזה הוא בעקבות ההחלטה של הממשלה לפעול בעניין".

אבל אפילו את ההחלטה עצמה לקח לכם זמן לקבל.

"זה לא התפקיד של ראש הממשלה ליזום את ההחלטות האלה, אלא כשמתברר לו שהגופים האחרים לא עושים את זה".

לאילו גופים אתה מתכוון?

"אני הרגשתי שהמערכת המקצועית באוצר לא מרגישה את מידת הדחיפות שנדרשה לעניין, ולכן פעלתי".

אבל על המערכת המקצועית של האוצר ישנו שר שממונה עליה. אתה בעצם אומר שהוא לא הרגיש את מידת הדחיפות?

"אני לא רוצה להפוך את זה לשאלה של ביקורת אישית. זו לא ביקורת אישית. אני בסך הכל מעריך מאוד את שר האוצר".

בראייה לאחור, אתה מרוצה מהמינוי שלו?

"מאוד".

החיים שאחרי: "העולם העסקי מרתק אותי"

אהוד אולמרט ידוע כירושלמי מושבע, אף שנולד למרגלות הכרמל וגדל בבנימינה. בעבר היה פוקד את משחקי בית"ר ירושלים, מסתובב בימי שישי בין דוכני שוק מחנה יהודה ולעתים מזומנות נצפה כשהוא סועד עם רעייתו עליזה באחת המסעדות העממיות בעיר.

כיום תנועתו ממקום למקום כרוכה במבצע ביטחוני ולוגיסטי מורכב, הכולל מסוקים, שיירות כלי רכב במוקדים שונים ובדיקות ביטחוניות מוקדמות לכל הנוכחים במקום. למעשה, כמעט באף רגע הוא לא נמצא לבדו. הוא תמיד מוקף בחומה.

אתה מתגעגע למפגש הישיר עם הרחוב? לשבת בשקט במסעדה?

"זה היה מאוד חסר לי כל השנים האלה, כל הדברים הטובים והנחמדים האלה. אבל בסדר, יש לי עוד קצת זמן לפצות על מה שחסר לי", הוא צוחק.

ומה אתה מתכנן לעשות לאחר שתפרוש?

"אני בטוח שאעסוק במשהו בצורה זו או אחרת", הוא אומר. "אני הרי אצטרך להתפרנס ממשהו. אני לא מתכוון בגיל 63 לפרוש מהחיים. תחום העסקים ריתק אותי תמיד. אני מניח שבצורה זו או אחרת אמצא אפיק שיעניין אותי ואוכל למצות בו את היכולות שלי. לא הייתי רוצה להתחייב כרגע בדיוק באיזה אפיק, כי זה באמת טיפה מוקדם מדי. אני גם לא פוסל אפשרות של הרצאות אם יהיה לזה ביקוש".

בסוף הראיון כבר יושב ראש הממשלה במסוק הינשוף הצה"לי שלוקח אותו ואת פמלייתו לירושלים. את שארית יומו הוא מתכוון להעביר בצפייה במשחקי ליגת האלופות במעונו הרשמי. במהלך הטיסה הוא ממשיך להתעדכן בנעשה דרך המכשיר הסלולרי שלו. מדי פעם הוא נפנה להביט בחלון.

בחוץ שורר חושך, וכך גם בתוך המסוק. אולמרט מסב את מבטו מן החלון וסוקר ארוכות את היושבים לצדו. אי אפשר לדבר ברעש שמקימים להבי המסוק. אבל גם מבלי לומר זאת בקול, כל מי שיושב בפנים יודע כי התקופה הקרובה לא תהיה קלה לאולמרט במישור האישי. שמו יוזכר פעם אחר פעם בתקשורת בהקשרים שליליים הנוגעים לחקירותיו.

בעוד שבועות ספורים ייאלץ להתייצב לשימוע לפני הגשת אישום בפרשת ראשונטורס. הוא מאמין שיוכיח את חפותו, ומקווה שההיסטוריה תשפוט אותו לחיוב. בינתיים, לפניו עוד ימים ארוכים של קבלת החלטות, התמודדות עם המשבר הכלכלי וסיורי פרידה.