הגלים גבוהים, וגם המשכורות: איך זה להיות נתב ימי בנמלים?

הדבר הראשון שמראה לנו רב חובל מוריס מור (54), נתב בנמל אשדוד, הוא תלושי משכורת ינואר של שניים מהנתבים בנמל - בשניהם שכר ברוטו של 49.5 אלף ו־46 אלף שקל, ונטו שמסתכם בכ־22 אלף שקל. "הסכומים שפרסמו כל מיני עיתונאים הם מוגזמים ומטעים", הוא כועס, "תראו בעצמכם".

זה נשמע כמו התגוננות.

"אני לא בא להתנצל על שכר הנתבים. זו לא עבודה של נהג מונית, אלא עבודה קשה וסיזיפית. יש לנו אחריות עצומה לאוניות בשווי מיליונים ולחיי הצוות. אנחנו מסכנים את החיים שלנו בעבודה, והיו פה כבר אסונות. אנחנו יוצאים לים כמעט בכל מזג אוויר, 24 שעות ביממה, בגשם, בים סוער, בלילות, בחגים, בשבתות. אנו מטפסים פיזית לאונייה ומכוונים אותה מהגשר אל הרציפים. מי שמזלזל לא יודע בכלל מה נתב עושה. אני מרגיש לא טוב עם חוסר הפרגון הזה".

"זו עבודה ייחודית, בדיוק כמו מנתח לב"

חוסר פרגון הוא אולי הגדרה בוטה, אבל אפשר להבין את מור. בדו"ח מקבלי השכר הגבוה במגזר הציבורי ל־2007, שפרסם לפני כחודש משרד האוצר, כיכב במקום התשיעי נתב בנמל אשדוד עם שכר חודשי ממוצע של כ־68 אלף שקל ברוטו - מקום טוב מאוד לצד רופאים ובכירים בקופות החולים. הנתון הזה משך הרבה אש, וזו מרתיחה את מור. "זו עבודה ייחודית, בדיוק כמו מנתח לב", הוא אומר, "אין הרבה כאלה".

כ־30 נתבים מועסקים כיום בנמלי ישראל, שבעה מתוכם בנמל אשדוד. המבוגר שבנתבי הנמל הוא בן 62. כאשר צריך להכניס אונייה מהים לרציף הנמל או להוציאה ממנו - ובאשדוד יש כ־500 תנועות אוניות בממוצע בחודש - תפקיד הנתב הוא לעלות פיזית לאונייה ומשם לפקד על הפעולה, שבמהלכה נקשרות לאונייה גוררות שמושכות ומתמרנות אותה ליעדה. הנתב גם מוביל אוניות מרציף לרציף, מנהל מקרי חירום ימיים ומחליף את רב החובל של הנמל בעת היעדרו.

"מדובר באחריות אדירה", מסביר מור. "אם משהו קורה אני הולך הביתה. כל פגיעה של אונייה במנוף או בספינה אחרת היא נזק של מיליונים. פעם נתקעה ספינה בזרוע של מתקן וזה גרם לנזק של מאות אלפי שקלים".

כדי לעמוד באחריות הזו, הנתבים נדרשים לניסיון עשיר: רק מי שצבר שלוש שנות ניסיון כרב חובל בצי הסוחר יכול להתקבל לתפקיד נתב, וגם אז המועמד נדרש לעבור מבחנים.

מור התחיל את המסלול בגיל 14, כשנרשם לבית הספר מבואות ים במכמורת. בגיל 18 התגייס, ואחרי הטירונות ניתנה לו האפשרות לשרת בצי הסוחר במקום שירות צבאי רגיל. הצוער הצעיר התקדם בדרגות הקצונה, יצא ללימודים בבית הספר לקציני ים, והגיע לדרגת רב חובל.

"21 שנה הייתי בצי הסוחר", הוא מספר. "בזמן הזה התחתנתי, ואשתי והילדים הפליגו איתי לכל העולם. כל השנים האלה עבדתי בחברת אל־ים של משפחת רקנאטי. הרווחתי שם יותר טוב ממה שאני מרוויח היום. אבל ב־1995 פורסם מכרז לתפקיד נתב בנמל אשדוד, והחלטתי להתמודד".

"מוות לא היה לנו, אבל היו כאן הרבה פציעות"

כדי לעלות על סיפון אוניות הענק שמגיעות לנמל, מור יוצא אליהן בסירה קטנה, ומטפס לסיפון בסולם חבלים שאורכו מגיע ליותר מעשרה מטרים. מי שמחליק מקווה שייפול לים הפתוח, ולא יתרסק על הסירה שממנה טיפס. גל, שמשיט את סירת הנתב, אומר שמדובר בעבודה מפחידה. "בחורף, בלילה, כשהים סוער, אני משקשק מפחד", הוא מודה. "כל תנועה לא נכונה אפשר לעוף. ברוך השם לא היו מקרים של טביעה או מוות, אבל היו הרבה מקרים של פציעות".

"יש ימים שבהם אנחנו עובדים בגלים של ארבעה מטרים ויותר, וברוח במהירות 50 קשר (כ־90 קמ"ש), וזה באמת מסוכן", אומר מור. "לפני שנה וחצי, כשהיה ים סוער, ירדתי בסולם שלא היה קשור כמו שצריך. איבדתי את שיווי המשקל, נפלתי מגובה של כמה מטרים, פגעתי במעקה של הסירה ושברתי את עצם הזנב. שכבתי חודשיים במיטה. נתב אחר שבר לא מזמן שלוש צלעות".

בסערה אחרת בחורף 2001, הוא מספר, אונייה רוסית שעגנה מחוץ לנמל איבדה את שני העוגנים שלה והחלה להיסחף עד שעלתה על שרטון ליד האתר של חברת החשמל. "רב החובל של האונייה קרא לעזרה. ניהלתי את המגעים מול חיל הים וחיל האוויר, והזמנתי מסוק שבתנאים איומים של גלים בגובה שבעה מטרים הציל 12 ימאים".

לא מזמן הצטרף גם מנכ"ל חברת נמל אשדוד, שוקי סגיס, ליום עבודה עם מור, וראה את הסכנות שבתפקיד מקרוב. "הוא לא ישכח את הלילה הזה", משחזר מור. "נסענו עם סירה בים סוער, בגשם, עלינו על סולם נתב מאוד גבוה, הכנסנו אונייה באורך 300 מטר. הוא חזר חיוור, בהלם, ואמר שהוא מבין למה אני מרוויח יותר ממנו".

"כשמתחיל מיתון, הוא מורגש קודם כל בנמל"

ביום שבו הצטרפנו למור הים היה רגוע, ומור קפץ בקלילות לסולם וטיפס במיומנות לסיפון ספינה טורקית, המביאה איתה מלט לטובת בנייה מחודשת של הבתים שנפגעו בעזה בלחימה שם. על הסיפון מקבל אותו רב החובל סאמי, תושב איזמיר, ומור נותן לו את ההנחיות המתאימות בטורקית. "רב חובל טורקי שמגיע לכאן בקושי דובר אנגלית", הוא מסביר. "אם אני אדבר איתם באנגלית הם עלולים לטעות. לכן נאלצתי ללמוד את השפות שלהם - טורקית, רוסית, יוונית, איטלקית". הוא כבר מכיר אישית את הימאים הזרים, יודע בדיוק איזו אונייה צריך ללוות עד שיוצאים לגמרי מהנמל, ואיזה רב חובל יכול להמשיך בעצמו אחרי היציאה מהרציף.

הטורקים מתגלים כמארחים חביבים, ובספינה טורקית אחרת שעלינו עליה ושמובילה כימיקלים אפילו הכינו לנו חברי הצוות קפה טורקי אמיתי. אלא שכאשר עלינו על סיפון הספינה שבבעלות האחים עופר, ועליה ערב רב של עובדים מכל העולם, אסר עלינו רב החובל לעלות לגשר הפיקוד. "יש להם הוראות ברורות לגבי אורחים, ובטח לגבי עיתונאים", מנסה מור לרכך את הרושם העוין.

במשמרת ממוצעת, בת שמונה שעות, יוצא מור כמה פעמים לים. ברבות מהפעמים האלה הוא מכניס לנמל אוניות ענק שמובילות משאיות וכלי רכב לארץ - עשרות אלפים מהם עומדים כיום בחניון הנמל, מחכים לרוכשים שמבוששים להגיע, עדות למשבר הכלכלי. אותו משבר הוא זה שגרם גם לצמצום במספר תנועות האוניות בנמל אשדוד.

"אם רוצים לראות אם מתחיל מיתון בארץ באים לנמלים ורואים את נפח התנועות", אומר מור. "המשבר הכלכלי מורגש כאן. אני מעריך שבחודשיים האחרונים נפח התנועה בנמל ירד ב־20%-30%, והוא ממשיך בירידה, לצערנו. אני מקווה שזה ישתפר כבר בזמן הקרוב".