סוף לפרשת הפנסיה הגרמנית: העליון שלח לכלא את ישראל פרי
בית המשפט העליון קיצר את עונשו של פרי מ-12 לעשר שנים. נדחתה בקשת הפרקליטות לעצור את פרי מיידית לאור החשש שהוא יימלט מהארץ
"מתוך תאוות בצע שאינה יודעת שובע, הם רימו והוליכו שולל במשך כמעט שני עשורים את לקוחותיהם, תוך שהם גונבים כספים שהופקדו בידיהם", כתב השופט אדמונד לוי בפסק הדין, "המערער, שהנו עורך דין, לא היסס גם לשקר בהליכים משפטיים ובפני הוועדה לביקורת המדינה של הכנסת, מתוך כוונה לזכות גם בהכשר של אלה כדי להמשיך ולקיים את פעילותו העבריינית". לוי הוסיף, כי פרי ביצע את המעשים "לאחר מחשבה ותכנון מדוקדק, ולצורך זה הקים מנגנון מסועף שהחתים את הלקוחות על מערך של מסמכים שנועדו לשוות למעשי העבירה מראה מהוגן".
באוקטובר 2007 הורשע פרי בפרשת הפנסיה הגרמנית בסדרה של עבירות, בהן גניבה בידי מורשה בסכום העולה על 300 מיליון מארק וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. על פרי נגזרו בזמנו 12 שנות מאסר וקנס של 21.5 מיליון שקל. עונש המאסר קוצר כאמור בשנתיים.
בהכרעת הדין בבית המשפט המחוזי נקבע כי פרי, שעמד בראש הארגון למימוש האמנה לביטחון סוציאלי (ישראל־מערב גרמניה), הציע ללקוחותיו שהצטרפו לתוכנית הסדר ביטוח, בנוסף על הלוואה שתיפרע מכספי הפנסיה הגרמנית שיקבלו בעתיד.
צוות ההגנה של פרי כלל מומחים מתחומים שונים ובהם מומחי כלכלה ומשפט, בהם הפרופסורים עמרי ידלין, מרדכי קרמניצר, עזרא סדן ויקיר פלסנר. כולם צידדו בכך שמדובר בטעות בהבנתו של השופט זכריה כספי בביהמ"ש המחוזי. אנשיו של פרי הביעו אופטימיות זהירה לקראת ההכרעה של העליון, והתחושה במחנה של פרי היתה חיובית.
במהלך הדיונים, השופטים אדמונד לוי, סלים ג'ובראן ויורם דנצינגר שמו דגש סביב השאלה האם המבוטחים ידעו שיש להם אופציה לביטוח בחברה אחרת, מלבד זאת שבשליטת פרי. עו"ד יעקב וינרוט, שייצג את פרי, טען כמה פעמים כי מדובר באנשים שלא השקיעו אגורה מכיסם, ושאלת זהות המבטח כלל לא עניינה אותם.
השופט התייחס גם ארוכות לאישום הרביעי נגד פרי – הדחת אדם למסור הודעת שקר בחקירה בישראל ושיבוש הליכי משפט. פרי התקשר בעסקיו עם גרמני בשם מרטין הקה, אשר עבד בבנק באמצעותו השיג פרי את האשראי שסיפק ללקוחותיו.
ב-1993 החל הקה לשמש יועץ השקעות בחברות אותן ייסד פרי והפל בהמשך לאיש אמונו. שלטונות החוק בישראל ערכו חיפושים במשרדיו של הקה ב-1997 ובעקבות כך המליץ לו פרי לא להגיע לישראל. במהלך שנת 1999 נפגשו פרי והקה מספר פעמים ופרי דרש לקבל את המסמכים שנתפסו במהלך החיפוש. לאחר מספר מפגשים שילם פרי להקה מיליון יורו, והתביעה טענה כי הוא גם הציע סכום של שלושה וחצי מיליון מרקים גרמניים, שישולמו במשך שבע שנים. ביהמ"ש העליון קיבל היום את עמדת המחוזי, וקבע כי "הראיות מלמדות בבירור כי פרי היה נכון לקנות את שתיקתו של הקה, ולכך נועד הסכום הנכבד שהציע לו". השופט הוסיף, כי פרי הבין שקיימת לו סכנה של ממש ושהקה יכול לסייע לחוקרים.
