תקציב לשכת עורכי הדין הוכפל תוך שבע שנים. לאן הולך הכסף?

בכל שנה גדלות הכנסות לשכת עורכי הדין במיליוני שקלים מדמי החבר שעורכי הדין מחויבים לשלם כתנאי לעיסוק במקצוע, בעוד ההוצאות הקבועות על תפקידי החובה של הלשכה נמוכות יחסית ועושות שימוש רק בחלק קטן מהתקציב. כך עולה מתחקיר שערך "כלכליסט" כדי לבחון לאילו מטרות משמשים דמי החבר השנתיים של עורכי הדין, שיסתכמו השנה ב־37.7 מיליון שקל.

לפי ממצאי התחקיר, מתוך תקציב כולל של 52.3 מיליון שקל השנה, רק 22% (11.57 מיליון שקל) ישמשו למימון תפקידי החובה של הלשכה שנקבעו בחוק לשכת עורכי הדין: עריכת שיפוט משמעתי לחבריה, מערך אתיקה, ופיקוח על מתמחים והסמכתם. הסעיף האחרון מבין אלה, שיעלה השנה 5.2 מיליון שקל, ממומן על ידי המתמחים עצמם בתקציב המוגדר "סגור".

יתרת התקציב משמשת לשתי מטרות עיקריות: הראשונה היא מימון שלל הוצאות ופעילויות שעורכת הלשכה ומחוזותיה השונים, שספק אם לרבים מעורכי הדין יש עניין בהן ובמימונן - אילו הדבר היה תלוי בהם. המטרה השנייה היא מימון עלות שכרם של עשרות עובדי הלשכה, שחלקם מועסקים בתנאים שרוב עורכי הדין יכולים רק לחלום עליהם.

נוכח העובדה שההוצאות על תפקידי החובה של הלשכה נותרו קבועות פחות או יותר, הרי שבמהלך השנים התרחב עוד ועוד סל השירותים שהלשכה מעניקה לחבריה, ובהם הוצאה לאור של פרסומים שונים, בניית אתר אינטרנט חדש, הקצאת כספים לארגונים שונים ועוד.

בשונה ממקצועות אחרים, תשלום דמי החבר השנתיים ללשכה הוא בגדר חובה ותנאי לעבודה כעורך דין. מחקר השוואתי שנערך לפני כחצי שנה על ידי המרכז למחקר ומדע של הכנסת העלה כי באיגודים המקצועיים המקבילים שנבדקו, כגון לשכת רואי חשבון, ההסתדרות הרפואית ולשכת יועצי המס, לא קיימת חובת חברות. במקצועות אלה הדבר נתון לשיקול דעתו של הפרט, המחליט אם ברצונו ליהנות מסל השירותים המוצע לו או לא, והמשך העיסוק במקצוע אינו תלוי בחברות בארגון המקצועי.

הפחתה ריאלית של 2% בלבד בדמי החבר

מבדיקת "כלכליסט" עולה כי בשבע השנים האחרונות גדל מספרם של עורכי הדין בישראל ב־50%, מפחות מ־27 אלף בתחילת 2002 למספר שיא של 41 אלף בתחילת 2009. קצב עליית תקציב הלשכה היה מהיר פי שניים, ומ־24.5 מיליון שקל בתחילת 2002 מגיע כיום התקציב השנתי ל־52.3 מיליון שקל (ראו גרף).

בד בבד, דמי החבר שמשלמים רוב עורכי הדין, בעלי ותק של חמש שנים ומעלה, הופחתו ריאלית בעשור האחרון ב־2% בלבד - מ־980 שקל בשנת 2000 (שהם בערך ריאלי לינואר 2009 1,154 שקל) ל־1,130 שקל כיום. בממצאים אלה יש כדי לסתור את טענות הלשכה זה שנים על הפחתה של עשרות אחוזים בדמי החבר, לפחות בכל הנוגע למסה העיקרית של עורכי הדין שהם בעלי ותק של חמש שנים ויותר.

עם זאת, חישובי הלשכה המצביעים על הוזלה משמעותית יותר בדמי החבר מביאים בחשבון שדמי החבר הממוצעים של כלל ציבור עורכי הדין עומדים על 940 שקל בשנה, כאשר עורך דין צעיר משלם 640 שקל ורק עורך דין בעל ותק של יותר מחמש שנים משלם 1,130 שקל לשנה.

בישראל רשומים כיום כ־41 אלף עורכי דין פעילים ועוד כ־5,700 עורכי דין לא פעילים (שרובם המכריע הקפיא את חברותו בלשכה). מי שנושאים בעיקר נטל דמי החבר הם בעלי משרדי עורכי הדין, שכן מקובל כי המעסיק משלם עבור עובדיו השכירים את דמי החבר. במשרדי עורכי הדין הגדולים המעסיקים יותר ממאה עורכי דין עומדת לפיכך ההוצאה בגין דמי חבר על יותר מ־100 אלף שקל בשנה. נטל כבד מוטל גם על המדינה, המעסיקה בשירותה אלפי עורכי דין ומשלמת בעבורם, מכוח הסכמי העסקה, את דמי החבר.

ביקורת המבקר

הצמיחה המהירה במספרם של עורכי הדין בישראל החלה בשנות התשעים, עם פתיחת המכללות הפרטיות ללימודי משפטים. שנים אחדות לאחר מכן, באפריל 1999, פרסם מבקר המדינה דאז, אליעזר גולדברג, דו"ח ביקורת שבו התריע כי ההכנסות מדמי החבר יצרו עודפים נרחבים ללשכה, ו"לא הובאה בחשבון מלוא הכבדתם על ציבור עורכי הדין ועל המשק הנושא בעלותם בעקיפין".

לכן קרא המבקר למשרד המשפטים, עם הלשכה, "לבחון מחדש מהו התעריף הסביר לגביית דמי חבר", והמליץ ללשכה לפצל את סל השירותים שלה לשניים: סל שירותי חובה, שיכלול את נושא השיפוט המשמעתי והאתיקה וכן הליכים דמוקרטיים של בחירות למוסדות הלשכה שבגינם "ייגבו אגרות סבירות שיש לבחון את מרכיביהן וגובהן", ו"סל שירותי רשות", שיכלול למשל קיום ימי עיון והשתלמויות, פעילויות חברתיות ותרבותיות, שבגינם "ייגבו דמי חבר על בסיס וולונטרי". עוד קרא המבקר למשרד המשפטים לפקח על תקציב הלשכה.

בפועל, דבר מאלה לא נעשה. משרד המשפטים ניסה לפני כחמש שנים להעביר חקיקה שתאפשר לשר המשפטים לפקח על התקציב, אך לדברי המשרד ההצעה לא אושרה נוכח טענת הלשכה כי הדבר יפגע בעצמאותה. גורמים בלשכה אמרו ל"כלכליסט" כי עמדתו של המבקר "היא עמדה אפשרית, אך מנגד יש גם עמדות אחרות שלפיהן אין מקום להפריד בין תשלום חובה לתשלום רשות".

תנאי העסקה מפנקים

בשנים האחרונות גברה הביקורת על תנאי ההעסקה המפנקים שלהם זוכים רבים מעובדיה הבכירים של לשכת עורכי הדין. מבדיקת "כלכליסט" עולה כי בשבע השנים האחרונות הוכפלה ההוצאה בגין שכר עובדי הוועד המרכזי מ־6.5 מיליון שקל ב־2002 ל־13 מיליון שקל ב־2009. נתון זה מתייחס רק לשכר עובדי הוועד המרכזי; המחוזות השונים מעסיקים גם הם כוח אדם נוסף. חמשת בעלי התפקידים הבכירים בלשכה משתכרים ברוטו 1.6 מיליון שקל בשנה.

לחלק לא מבוטל מהפעילויות שעורכת הלשכה נדרשים עורכי הדין לשלם בנפרד. כך למשל, הכנס השנתי של הלשכה באילת - שנחשב לאירוע הגדול ביותר שמפיקה הלשכה מדי שנה, ומושך אליו אלפי עורכי דין - כרוך בתשלום דמי רישום של מאות שקלים למי שמעוניין להאזין להרצאות. עלות הכנס נאמדת בכ־800 אלף שקל בשנה, ולא ברור מדוע תקציב הלשכה בסכום של 53 מיליון שקל בשנה אינו מיועד לממן אותו.

דוגמה נוספת היא השתלמויות שעורך המכון להשתלמות של הלשכה. הבאים להרצאה שהעניקה השופטת ורדה אלשיך בחודש שעבר, לדוגמה, נדרשו לשלם 60 שקל כל אחד, אף שמבדיקת "כלכליסט" עולה כי השופטת לא קיבלה כל שכר תמורת הופעתה אלא הרצתה בהתנדבות.

מקימים עוד מחוזות

ובינתיים פועל הוועד המרכזי של הלשכה בשנה האחרונה לקדם יוזמה להקמת מחוז חדש, נוסף על חמשת המחוזות הקיימים של הלשכה - מחוז מרכז. עלות הקמת המחוז החדש מוערכת במיליוני שקלים, והתפעול השנתי שלו יעלה אף הוא מיליוני שקלים מדי שנה. לפי פרוטוקול דיון שהתקיים בלשכה לאחרונה בעת אישור התקציב, העלות הבסיסית הקבועה להפעלת כל אחד מהמחוזות עומדת על 2 מיליון שקל בשנה.

לטענת הלשכה, המחוז החדש מיועד לתת "מענה ושירותים שוויוניים" לחברי הלשכה בערים שמחוץ לתל אביב, ובכלל זה ראשון לציון, פתח תקווה, לוד, רמלה, נתניה, רעננה וכפר סבא. השירותים הללו, ברובם המכריע, יהיו כאלה ששייכים לסל הפעילויות של הלשכה שמעבר לתפקידי החובה שלה.

לא ברור מדוע אי אפשר לספק לעורכי הדין בערים אלה את השירותים הללו בלי להקים מחוז נוסף על כל הכרוך בכך, לרבות העסקת מנכ"ל וצוות שלם של כוח אדם, למשל באמצעות עריכת פעילויות וימי עיון גם מחוץ לתל אביב.