מה שחלק מהכלכלנים אינם מבינים

מזה זמן, אני חש, כי אחד ההבדלים המהותיים בין שתי קבוצות הכלכלנים העיקריות המאכלסות את עולמנו, נגזר מההתייחסות לעקומת ההיצע המצרפית של המשק.

אחת ההנחות לגבי ההיצע המצרפי היא, כי הוא בלתי תלוי בביקוש. כושר הייצור של המשק הינו פוטנציאל קיים, אשר היכולת לעשות בו

יתרה מזאת, פרדיגמה מחשבתית כזאת מאפשרת להציע הצעות, כמו לדוגמא: בעיצומו של משבר בגלל גירעון הנוצר עקב ירידה בגביית המיסים, על הממשלה להוסיף לקושי ע"י קיצוץ רוחבי בתקציבים וביטול התקשרויות - פעולות המטילות על מפעלים, שנכנסו למצוקה אובייקטיבית, בשל משבר עולמי, מכה נוספת בשל הקיצוץ הפתאומי, שמקורו החלטת הממשלה.

בכך, נספק את המכה האחרונה הנדרשת, על מנת למוטט אותם. זאת, מתוך אמונה, כי בעת הצורך, מפעלים אלה יקומו "מתוך האפר" ללא קשיים.

יש לזכור, כי גם לפני הקיצוץ התקציבי, כמות האשראי המוצעת על ידי הבנקאים תרד "במקרה", ביחד עם המשבר, בשל גידול בהלימות ההון הנדרשת מהבנקים, שעד כה חיו באזור ה-10% וכעת עליהם לעלות מעל 12%. זאת, בעת שמערכת האשראי החוץ-בנקאי קורסת. כלומר, חלק גדול מהמפעלים שיקרסו בשנה הקרובה, לא נוהלו ברשלנות ולא עשו טעויות מהותיות ואינם מסוג המפעלים שהדרוויניסטים היו רוצים לראות מוחלפים בעסקים יעילים יותר.

כל זאת, עוד מבלי שאמרנו דבר וחצי דבר על האנשים שמקור פרנסתם נגדע והפכו להיות מובטלים, בשל היעדר מקורות פרנסה אחרים בסביבת מגוריהם; על תהליכי ההתאמה הממושכים בגילאים מבוגרים; על חורבן משפחות והעלויות הנלוות לכך (עלייה בשיעורי תחלואה נפשית ופיזית וכיוב'). להלן, ניגע רק במרכיבים הכלכליים.

לא רוצים להיות כמו הדינוזאורים

עסק הינו גוף הגדל במשך שנים ומטפח התאמה לסביבה העסקית. לרוב העסקים יש די גמישות לשרוד במצבים משתנים של מחזורי העסקים, אך רק בודדים מהם יכולים לשרוד שינויים גדולים, המתרחשים בבת-אחת.

הדינוזאורים היו "עסקים גדולים", שבמשך 150 מיליון שנה שגשגו ואז, כתוצאה משינוי חד, נכחדו. זו דרכו של הטבע לבצע את השינויים הנדרשים ועולם הכלכלה דומה במידה רבה לעולם הטבע הסובב אותנו. וראו זה פלא, החברה האנושית החליטה כי היא אינה רוצה לחקות את הטבע.

במסגרות זמן קצרות יותר, היא רוצה לתת לאדם מפלט מהדרוויניזם המוחלט. הרי אילו היינו דרוויניסטים במלוא מובן המילה, היה עולמנו מלא בעבדים וצורות אחרות של ניצול ודיכוי. פערי העושר היו גדולים להחריד ומעטים היו שולטים, בכוח טרוריסטי, בקבוצות רבות ומשועבדות.

יתרה מזו, האדם, לאחר שפיתח את תבונתו, החל לבחון מודלים התנהגותיים והגיע למספר תובנות חשובות. "דילמת האסיר", אחד המשחקים הידועים ביותר והראשונים שפותחו במסגרת תורת המשחקים, מלמדת כי אסטרטגיה תחרותית רציונאלית, מצד שני מתחרים, אינה מביאה בהכרח לתוצאה המיטבית לשניהם. רק ויתור מצד שניהם גם יחד, תוך הסכמה מוחלטת (או אכיפה), עשויה לשפר את מצבם.

החלטות הנתמכות במודלים מוניטאריים, שעיקרם המלצה על "קיצוץ רוחבי", על מנת למנוע אינפלציה, מניחים כי המשבר הכלכלי המתהווה, ובנוסף לו - קיצוץ יזום על ידי הממשלה, באופן שעסקים יחוו ירידה גדולה בביקוש, עד כדי התמוטטות - "בסך הכל ינקו מהכלכלה את העסקים החלשים". אין טעות גדולה מזאת. לעץ יש גמישות, אולם רוח חזקה מדי עלולה להוביל אותו מעבר לנקודת הגמישות שלו ואף לשבירה.

האינפלציה היא מס זמני

במצב הנוכחי, אם הממשלה לא תתמוך בביקושים ואף תגרום להקטנתם, על ידי קיצוץ בהזמנות ובחוזים שנחתמו, עסקים רבים ייפלו. לאחר שיתחדשו הביקושים, לא ניתן לבנות ולהקים את העסקים במהירות מספקת. גם באמריקה ובגרמניה הבינו את זה ושם לא מדובר בקומוניסטים. בארץ על אחת כמה וכמה. מערך ייצור, מערך לוגיסטי, קשרים עם ספקים ולקוחות בחו"ל - הינם תוצאה של בניית אמון, הנמשכת זמן ולא ניתן להקימם בן-לילה.

עקומת ההיצע של המשק (או עקומת התמורה, אם נרצה), יצטמקו. ולכן, הגדלת הביקושים לאחר מכן לא תאפשר "פשוט לנוע על עקומת ההיצע" והגידול בתוצר לא יחזור לרמה שבה היה יכול להימצא.

מנגד, גם אם שמירה על רמת ביקושים גבוהה יחסית בזמן הזה תהיה אינפלציונית במידה מסויימת, האינפלציה הינה מס המוטל על כולם, יחסית לפעילותם, ולכן קל יותר לטפל באינפלציה, מאשר לבנות מחדש תעשייה שנהרסה.

אצל חלק מהכלכלנים קיימת הנחה, כי ניתן, בכל עת, להקטין את הריבית, לעודד את הגידול בהשקעות ובכך לגרום לגידול בהיצע. בעולם הממשי: מערכים שקרסו, כישורים ומיומנויות שאבדו, קשרי חו"ל שנחתכו והופסקו - כל אלה קשה בהרבה לבנות אותם מחדש ולכן, אל נמהר להרוס אותם, בשם איזו עקומת היצע ששורטטה על דף נייר.

הכותב הינו מנכ"ל תבור כלכלה ופיננסים ודיבידנד השקעות