השראה: סטיב ג'ובס נעזר בפחד מהמוות כדי לשנות את העולם
כך התוודה האיש שהמציא את אפל בנאום בפני בוגרי אוניברסיטת סטנפורד, תקופה קצרה לאחר שהחלים ממחלת הסרטן. אלה עיקרי הנאום
1. עזבתי את הלימודים לאחר שישה חודשים בקולג.' הסיבה שהייתי שם מלכתחילה נקבעה עוד לפני שנולדתי. אמי הביולוגית, שהיתה אז בת ,18 החליטה למסור אותי לאימוץ והיה לה חשוב מאוד שאאומץ על ידי בוגרי אוניברסיטה. סמוך ללידה הכל כבר היה סגור: הייתי אמור להיות מאומץ על ידי עורך דין ואשתו. אלא שברגע האחרון הם החליטו שמה שהם באמת רוצים זו ילדה.
הוריי המאמצים, שהיו ברשימת המתנה, קיבלו טלפון באמצע הלילה. בטלפון אמרו להם: "יש לנו תינוק בלתי צפוי. האם אתם רוצים אותו."? הם אמרו "כמובן." מאוחר יותר נודע לאמי הביולוגית שאמי המאמצת מעולם לא סיימה את לימודיה ואבי המאמץ - אפילו לא תיכון. היא סירבה לחתום על ניירות האימוץ הסופיים, והסכימה רק כמה חודשים לאחר מכן, כשהוריי הבטיחו לה שאני אלמד בקולג.' כך התחילו חיי.
לאחר 17 שנה אכן הלכתי לקולג,' אבל בתמימותי בחרתי קולג' שהיה יקר כמעט כמו סטנפורד. הוריי, בני המעמד הבינוני, היו אמורים לבזבז את כל חסכונות חייהם על לימודיי. לאחר שישה חודשים לא ראיתי את הטעם בכל זה. לא היה לי מושג מה אעשה בחיי ואיך יעזור בכך הקולג.' החלטתי לעזוב ולקוות שהדברים יסתדרו.
זה היה מפחיד מאוד בשעתו, אבל במבט לאחור זו היתה אחת ההחלטות הטובות ביותר שקיבלתי. ברגע שנשרתי מהלימודים הפסקתי להשתתף בקורסים שלא עניינו אותי והתחלתי לבקר רק באלו שנראו לי מעניינים.
זה היה פחות רומנטי מכפי שזה נשמע: לא היה לי חדר במעונות, אז ישנתי על הרצפה בחדרים של חברים, אספתי בקבוקי קולה בשביל הפיקדון והלכתי קילומטרים ברגל כדי לאכול בבית התמחוי. אהבתי כל רגע. הידע שאספתי בשיטוטיי התברר כיקר ערך לאחר מכן. דוגמה אחת: באותן שנים הציע ברי קולג' את הקורסים הטובים ביותר בארצות הברית בקליגרפיה, אומנות עיצובן של האותיות הכתובות.
בכל הקמפוס כל שלט, על כל דלת, היה מאויר באופן יפהפה. כיוון שנשרתי ולא הייתי חייב לקחת את הקורסים הרגילים, החלטתי לקחת קורס בקליגרפיה כדי ללמוד איך הם עושים את זה. למדתי שם על סריף וסאנס סריף, על הרווחים בין אותיות שונות, על מה שהופך פונטים נהדרים לכאלה. זה היה יפהפה, היסטורי, עדין ואמנותי בצורה שמדע לא יכול לתפוס, ומצאתי את זה מרתק.
לא היה בי אפילו שמץ של תקווה שזה יהיה שימושי בחיי - אבל עשור לאחר מכן, כשתכננו את מחשב המקינטוש הראשון, הכל חזר אליי, והכנסנו הכל לתוך המק. זה היה המחשב הראשון עם פונטים יפהפיים. אם לא הייתי נכנס לאותו שיעור בקולג,' למק לעולם לא היו פונטים נאים, עם רווחים פרופורציונליים בין האותיות. מאחר שמיקרוסופט פשוט העתיקו מאיתנו הכל, ייתכן שאם לא הייתי נכנס לקורס הזה, למחשבים אישיים לא היו כלל הפונטים היפים שיש להם היום.
כמובן, כשהייתי בקולג' אי אפשר היה לחבר את הנקודות במבט לעתיד, אבל הן היו ברורות מאוד עשר שנים מאוחר יותר.
2. הייתי בר מזל: גיליתי מה אני אוהב לעשות בגיל צעיר. התחלנו לבנות את אפל במוסך של הוריי כשהייתי בן .20 עבדנו קשה, ובתוך עשור גדלה אפל משני עובדים במוסך לחברה בשווי 2 מיליארד דולר ובעלת 4,000 עובדים. כששחררנו את היצירה שלנו, המקינטוש, מלאו לי .30 ואז פוטרתי.
איך אפשר להיות מפוטר ממקום שייסדת? שכרתי מישהו שחשבתי שהוא מוכשר מאוד לניהול החברה, ולאחר זמן מה החזונות שלנו התנגשו, רבנו, וחבר המנהלים תמך בו. וכך, בגיל ,30 פוטרתי - ובאופן פומבי מאוד. המוקד של כל חיי הבוגרים אבד. לא ידעתי מה לעשות במשך כמה חודשים. הרגשתי שאני אכזבה. הייתי כישלון פומבי מאוד, ובשלב מסוים חשבתי שאולי כדאי לי לעזוב את עמק הסיליקון. אבל משהו התחיל להתחוור לי: עדיין אהבתי את מה שעשיתי. שרשרת האירועים באפל לא שינתה את זה. נדחיתי, אבל עדיין הייתי מאוהב.
 | |||
| ג'ובס. "הייתי כישלון פומבי מאוד, חשבתי לעזוב את עמסק הסיליקון. אבל מישהו התחיל להתחוור לי: עדיין אהבתי את מה שעשיתי" | צילום: בלומברג | ||
בצירוף אירועים ראוי לציון רכשה אפל את נקסט, ואני שבתי לחברה. לורן ואני זכינו להקים משפחה נפלאה, ואני משוכנע לחלוטין שכל זה לא היה קורה אלמלא פוטרתי. זו היתה תרופה מגעילה מאוד, אבל החולה נזקק לה.
אני משוכנע שהדבר היחיד שהחזיק אותי באותה תקופה היה שאהבתי את מה שעשיתי. אתם חייבים למצוא את הדבר שאתם אוהבים - זה נכון בנוגע לעבודה שלכם כמו לגבי אהוביכם. עבודתכם תהיה חלק גדול מחייכם, והדרך היחידה להיות מרוצים באמת היא לעשות את מה שאתם מאמינים שהוא יצירה גדולה, והדרך היחידה להגיע ליצירה גדולה היא לאהוב את שאתם עושים. אם טרם מצאתם אותה, המשיכו לחפש - ואל תתפשרו. כמו בכל ענייני הלב, תדעו מה היא כשתמצאו אותה. וכמו כל מערכת יחסים, היא תשתבח עם השנים. חפשו ואל תתפשרו.
3. כשהייתי בן 17 קראתי משפט שנשמע בערך כך: "אם תחיה כל יום כאילו הוא יומך האחרון, יום אחד ודאי תצדק." הוא הותיר עליי רושם עמוק, ובמשך כל יום ב33- השנים שחלפו מאז אני עומד מול המראה בכל בוקר ושואל את עצמי - אם היום היה היום האחרון בחיי, האם הייתי עושה את מה שמתוכנן עבורי היום? אם התשובה היתה שלילית כמה ימים ברצף, ידעתי שאני צריך לשנות משהו.
הידיעה שכולנו נמות בקרוב היא הכלי הטוב ביותר שמצאתי לקבלת ההחלטות החשובות ביותר בחיי. מאחר שהכל - כל הציפיות החיצוניות, כל הגאווה, כל הפחד ממבוכה או מכישלון - מתגמד אל מול המוות, ומשאיר רק את מה שחשוב באמת. זכירת העובדה שכולנו נמות בקרוב היא הדרך הטובה ביותר שאני מכיר כדי לא ליפול למלכודת המחשבה המוטעית שיש לך מה להפסיד. אתה כבר עירום; אין כל סיבה לא ללכת בעקבות לבך.
לא מאוד מזמן התגלה אצלי סרטן. נערכה לי בדיקה בשבע וחצי בבוקר, והתוצאות הראו גידול בלבלב. אז אפילו לא ידעתי מהו לבלב. הרופאים אמרו לי שמדובר, כמעט בוודאות, בסוג בלתי ניתן לריפוי של סרטן, ושאל לי לצפות לחיות יותר משלושה עד שישה חודשים. הרופא ייעץ לי ללכת הביתה ולסדר את ענייניי - המונח של רופאים ל"התכונן למות."
לסדר את ענייניך משמעו לומר לילדיך, בכמה חודשים, את כל מה שרצית לומר להם בעשור הקרוב. משמעו שיש לסדר את כל מה שצריך כדי שיהיה קל יותר למשפחתך. משמעו שיש להיפרד. חייתי עם הדיאגנוזה הזו כל אותו יום, ובערב נערכה לי ביופסיה. הרופאים הוציאו כמה תאים מהגידול. הייתי בהרדמה, אבל אשתי אמרה לי שכאשר הרופאים בחנו את התאים במיקרוסקופ, הם החלו לבכות: זה היה סוג נדיר שניתן לריפוי בניתוח. עברתי אותו, ותודה לאל - אני בריא כעת.
זה היה המפגש הקרוב ביותר שלי עם המוות, ואני מקווה שהוא הכי קרוב שאגיע אליו בעשרות השנים הבאות. ועכשיו, אחרי שעברתי את זה, אני יכול לומר לכם בהרבה יותר ודאות: איש לא רוצה למות. אפילו אלו הרוצים לבוא בשערי גן עדן אינם רוצים למות לשם כך. עם זאת, המוות הוא היעד המשותף לכולנו; איש טרם נמלט ממנו, וכך צריך להיות, כי המוות הוא קרוב לוודאי ההמצאה הטובה ביותר של החיים. הוא סוכן של שינוי, הוא מטאטא את הישן כדי לפנות מקום לחדש. כעת "החדש" הוא אתם, אבל יום אחד, והוא אינו כה רחוק, תתחילו, בהדרגה, להיות הישן, ותטוטאו. זוהי אמירה דרמטית, אבל זו בהחלט האמת.
זמנכם מוגבל. אל תבזבזו אותו בניסיון לחיות חיי אחרים; אל תחליפו את המחשבה העצמאית בחיקוי של אחרים; אל תניחו לרעש של דעות האחרים להטביע את קולכם שלכם; וחשוב מכל, היו אמיצים כדי ללכת בעקבות לבכם וחושיכם - הם כבר יודעים, איכשהו, מה באמת ברצונכם להיות. כל השאר משני.
כשהייתי צעיר, מגזין מדהים שנקרא "World Catalogue The Whole" היה אחד מכתבי הקודש של דורי. יצר אותו ברנש בשם סטיוארט בראנד, שהפיח בו חיים במגעו הפואטי. המגזין היה כמו גוגל, רק בכריכה רכה. הוא וצוותו פרסמו כמה גיליונות, ומשהגיעה שעתו, על גב הגיליון האחרון היתה תמונה של דרך כפרית בשעת בוקר, כזו שתוכלו לראות אם תהיו די הרפתקנים לנסיעה בטרמפים. תחת התמונה היו המילים: "הישארו רעבים, הישארו מטופשים." זה היה המסר האחרון שלהם, מסר הפרידה שלהם. וזה המסר שאני משאיר לכם.
את הנאום המלא אפשר למצוא כאן:jobspc.notlong.com
