יש להם אלוהים

עדת המאמינים: עדה לא גדולה במספרה, בקרב כלכלנים ואנשי משק, שחבריה מאמינים כי השוק הוא חופשי ויש לשמור עליו ככזה מכל משמר. אנשי עדת המאמינים, הצליחו להשתלב בשנים האחרונות בצמרת הממשל בישראל והשפעתם גדולה לאין שיעור ממספרם. אנשי עדת המאמינים סבורים בכל ליבם כי השוק חופשי

כמה נתונים: מספר העובדים בתעשייה פחת בעוד שמספר העובדים בענפי הפיננסים עלה. כמות המפעלים בתעשייה השוקלים לעבוד בחו"ל, גדולה מ-30%. שיעור הצמיחה ברבעון האחרון של 2008 בכלכלת ישראל, נאמד באפס. אחוז האבטלה יחזור להיות מעל 7% במחצית השנה הראשונה של 2009 ומספר העסקים שיסגרו במהלך 2009, עתיד לעמוד על כ-50,000.

אנשי עדת המאמינים סבורים כי נתונים אלה הם גזירה משמים וכל שנותר הוא לקרוא פרקי תהילים או למלמל פסוקים מתוך ספר התקציב.

אפשר לצטט כנגדם את נוריאל רוביני, נביא המשבר אשר הצעותיו המרחיבות להקלה במשבר היו גורמים חלחלה לכוהני עדת המאמינים. אפשר לצטט את פרופ' קרוגמן, חתן פרס נובל הטרי, את ברננקי נשיא הפד, או ראש ממשלת בריטניה - בראון, כל אלה, עומדים במחנה הנגדי, אבל לא כאן, אלא בחו"ל.

אם נבחן לעומק את האמונה של עדת המאמינים, נגיע למסקנה כי אין מקום להתערבות בשוק ולכן אין צורך להשגיח גם על איכות המזון, אכיפת שעות העבודה והמנוחה, איכות שירותי הבריאות, סיכונים בצעצועי ילדים - בין אם שילוב חומרים רעילים או בעלי פוטנציאל פציעה, לא צריך להשגיח על איכות הבנייה וניתן לתת דרור למהנדסים יצירתיים לבנות לנו מבני פלקל. הרי בסופו של דבר השוק הוא חופשי, ירצו יבנו, לא ירצו לא יבנו.

אנשי עדת המאמינים יגיבו בזעזוע למשמע האשמות כאלה, שהרי הם בעד השגחה במקום בו השוק נכשל (רק שהם לא ממש מאמינים שהוא נכשל אי פעם, זה הכל אינטרסנטים).

חוקים כבסיס לשגשוג

האמת המובנת גם בארה"ב, מקום ייסודה של כת עדת המאמינים, היא כי שוק חופשי הוא בסך הכל מסגרת: כמו במגרש כדורסל. מגרש תחום היטב, עם חוקים נוקשים, שני שופטים רצים על הקווים ושורקים לעבירות, מספר שחקנים סופי עם מגבלות על ההחלפה ומאמנים שעוצרים את המשחק כדי לקחת פסק זמן. יתר על כן, רחמנא לצלן, ב-NBA יש גם תקרות שכר ואז הקבוצה ששוכרת שחקנים בעלות שכר גבוהה מהמותר, משלמת קנסות כבדים (ממש קומוניסטים) ובכל זאת כולם משוכנעים שמדובר במשחק שבו אנשים מתנועעים כמיטב יכולתם, מנתרים, רצים, זורקים כדור ומשיגים תוצאות.

ההצלחה הגדולה ביותר של עדת המאמינים היתה לכאורה בקריסת הקוטב ההפוך שלהם - הכלכלה הריכוזית -הקומוניסטית, שנחשבה כאויב המר ביותר שלהם. למען האמת, שתי האידיאולוגיות הקיצוניות האלה, דרסו כל אחת בדרכה את הגישה הפרגמאטית של כלכלה חופשית, המכבדת יוזמה חופשית, אבל גם בוחנת בעיניים אובייקטיביות מכלול של נושאים: נחיתות של סביבה לעומת הצורך לפתח אותה, אם משיקולים שאינם בהכרח כלכליים קצרי טווח (מדיניות פיזור אוכלוסין למשל) שיקולים כלכליים ארוכי טווח (עדת המאמינים אינה נותנת משקל גדול לעתיד) לכן חלו כל כך הרבה קשיים בפיתוח תשתיות תחבורה ציבורית ראויה, כי באותה שנה עדיין כמות המשתמשים, לפי חישוב זה או אחר, לא הספיקה על מנת לשכנע בנחיצות הכלכלית. רק כשטור המכוניות יעמוד פגוש אל פגוש בין חיפה לירושלים דרך תל אביב, ישתכנעו כמה ממקבלי ההחלטות מקהילת עדת המאמינים, לשחרר יותר את תקציבי פיתוח. כך למשל סבורים אנשי העדה כי המצב ברחוב אבן גבירול בתל אביב אינו חמור דיו מבחינת עומס (עדיין ניתן לנוע ברחוב) ולכן יש מקום להעביר את הרכבת הקלה בתוואי הרחוב ולא מתחתיו ,"מסיבות תקציביות".

אנשי העדה סבורים כיום כי הממשלה לא צריכה להתערב (אני סבור אמנם ש"רשת הביטחון" היא מיותרת ולא נכונה, אבל הצעותי לקרן רכישת ניירות ערך ומתן אשראי מרחיקות לכת הרבה יותר והיו פותרות את הבעיות שלשמן הוקמה רשת הביטחון). כמו עמיתי הבכירים יותר, אני סבור כי "הזהירות" שנוקט שר האוצר עם אנשי צוותו במדיניותם נוכח המשבר והצעותיהם היא מזיקה. הדיבורים על "מחיר" כפי שמפרשים אותם עדת המאמינים, אין להם יסוד בתורת הכלכלה. תורת הכלכלה מכירה רק במחיר אחד - המחיר האלטרנטיבי, ומחיר האלטרנטיבה של אי התערבות והזרמת נזילות ואיזון שווקים, גבוהה פי כמה מהנזקים אותם צופים אנשי העדה, לנוכח הזרמה גדולה. לצערנו, אנשי עדת המאמינים, נמצאים כרגע במעגל המצומצם של יכולת ההשפעה וכל שנותר לנו הוא רק לצעוק.

הכותב הוא מנכ"ל ויו"ר תבור כלכלה ופיננסים