תחקיר "כלכליסט": כך איבד אריה גנגר את השליטה בחיפה כימיקלים
המלחמות בין אריה גנגר לאחים טראמפ, הפגישה החשאית עם שגיא גנגר - ו־27 מיליון הדולר שהיטו את הכף. כלכליסט חושף לראשונה את הסיפור המלא של השתלטות האחים טראמפ על חברת האחזקות של גנגר, ומספק הצצה לקרב העסקי והמשפחתי שקורע את משפחת המיליונר הישראלי
איש העסקים אריה גנגר, מי שהיה מקורבו, איש סודו ושליחו של אריאל שרון לבית הלבן, עשה באחד מסופי השבוע של אוגוסט האחרון את דרכו למסיבת יום הולדת של מכר בניו יורק. זה אמור היה להיות סוף שבוע רגוע, אלא שאז צלצל הטלפון וגנגר שמע בשורה שהיכתה אותו בתדהמה.
"האחים ג'ולס ואדי טראמפ, השותפים שלך בחברת האחזקות TRI, הגישו נגדך תביעה לבית המשפט כדי להשתלט על החברה שלך", מסר הדובר בעברו השני של הקו. גנגר קיצר את שהותו במסיבה ומיהר לפתוח בסבב שיחות עם עורכי דינו, אלא שעד מהרה התברר לו שהוא איחר את המועד.
בלא ידיעתו, ישבו הטראמפים עם בנו הבכור שגיא, וסגרו איתו, עוד באותו היום, עסקה לקניית מניותיו בחברה. בישיבת הדירקטוריון שכונסה שלושה ימים אחר כך, ביום שני, 25 באוגוסט, שלפו הטראמפים מסמך, שעבור גנגר היה בשורה עסקית ומשפחתית כואבת: "קנינו את המניות של הבן שלך, וכעת אנו שולטים בחברה".
גנגר היה בהלם. הוא רתח וסיים את הישיבה. עברו עוד כמה ימים, וגנגר נאלץ לארוז את חפציו ולעזוב את החברה שעד לפני רגע היתה שלו. רק אז התחיל להבין, שהוא נתון בעיצומה של סאגה סבוכה, שאותה מגדירים היום אנשים המעורים בפרטים כ"לקוחה מספר של ג'ון לה קארה".
הסאגה הזו כוללת סיפור משפחתי כואב על אב שחשב שעשה הכל למען בנו, וגילה בדיעבד שהבן חבר לשותפיו העסקיים כדי לנשלו מהשליטה בעסק שטיפח במשך שנים ארוכות. מצד שני, ישנו הבן, שחושב שעשה את הצעד העסקי המתבקש והצליח להרוויח בגדול, רגע לפני שנקלע לתסבוכת משפטית מיותרת.
עוד כוללת הסאגה חברות ושותפות אמיצה בין האב לבין שני אחים, שהתנפצה יום אחד בתחושה הדדית של בגידה ומפח נפש, וגררה לעימות משפטי חזיתי את מי שרק רגע קודם סעדו יחד ארוחות שבת. והיא כוללת מפעל גדול ומרכזי בישראל - חיפה כימיקלים, שהמנכ"ל והיו"ר שלו, אבי פילוסוף, הועף בן לילה, ועובר בימים אלה תהפוכות שליטה שרק בעתיד ייודעו השלכותיהן.
משקפות שדה לחיילים
ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון סיפר פעם שהכיר את גנגר, 62, במהלך מלחמת יום כיפור. מחסור במשקפות שדה לחיילים בחזית סיני הוביל את האלוף שרון להתקשר, בעיצומם של הקרבות, ממפקדתו לאיש העסקים משולם ריקליס ולבקש ממנו עזרה. בתוך יממה נרכשו המשקפות, ובחור צעיר שעבד עם ריקליס, אריה גנגר שמו, נשלח איתן כדי לפגוש את שרון והתחבושת על המצח בשדה הקרב. מאז התחיל רומן ארוך בין השניים, שהגיע עד חדר החקירות של משטרת ישראל, כאשר נחקר גנגר ב־2003 בפרשת עמותות הקש.
לאחר שיצא לדרך עצמאית כאיש עסקים פרטי, בתחילת שנות השמונים, צבר גנגר לא מעט מעוצמתו בעזרת רוח גבית מהחברות עם שרון, אך זו היתה גם סוג של גיבנת עבורו. כך למשל, טורפדה כוונתו של שרון בתחילת שנות השמונים למנותו למנכ"ל משרד הביטחון, ו־20 שנה אחר כך ביטל היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין את שליחותו של גנגר בבית הלבן, כנציגו של שרון. גם כאשר זכה במכרז לרכישת חיפה כימיקלים ב־1985, בעת שכיהן שרון כשר המסחר והתעשייה והיה אחראי להפרטת החברה, הוטחה בגנגר ביקורת ציבורית חריפה.
מאז ועד להתרחשות האחרונה שלט גנגר בחיפה כימיקלים באמצעות חברת האחזקות שבשליטתו TRI, הפועלת בניו יורק. חיפה כימיקלים, העוסקת בייצור דשנים לחקלאות וכימיקלים לתעשייה ולענף המזון, מעסיקה כאלף עובדים בשני מפעלים במפרץ חיפה ובמישור רותם. בשנה האחרונה היה לה מחזור פעילות המוערך ב־800–900 מיליון דולר, והיא גם מחזיקה בתואר המפוקפק - אחד ממפעלי התעשייה המזהמים ביותר בצפון.
האחים מפלורידה נכנסים לתמונה
עד סוף שנות התשעים היה גנגר שליט יחיד בחברה, אולם בעקבות תחרות עזה מצד מפעל צ'יליאני מצליח ושורת צעדים עסקיים שגויים החלה חיפה כימיקלים להפסיד כסף ונקלעה לחובות ולקשיי נזילות. הבנקים לחצו, וגנגר חיפש מזומן. הפתרון נמצא בדמות זוג אחים יהודים מפלורידה, אדי וג'ולס טראמפ, שנכנסו לתמונה ב־2001 ורכשו 47% ממניות TRI, צעד שסלל את הדרך להתרחשויות הדרמטיות שאירעו שבע שנים אחר כך.
עוד צעד חשוב עשה אריה גנגר באוקטובר 2004, במסגרת הליך הגירושים מאשתו, כאשר חילק את 3,000 מניות השליטה שלו (53%) ב־TRI, שהוחזקו עד אז על ידיו באמצעות חברת ההשקעות שלו TPR. את המניות חילק גנגר באופן הבא: 794 מניות לעצמו, 1103 לבתו אורלי ו־1103 מניות לשגיא. לאחר מהלך זה החזיק שגיא בכ־%19 מסך כל המניות של TRI - אחזקה שתביא ארבע שנים אחר כך לתוצאות הרסניות מבחינתו של אריה ולאובדן הבעלות שלו על החברה.
אדי וג'ולס טראמפ (אין קשר לדונאלד טראמפ) נולדו בדרום אפריקה, אך כבר לפני כ־35 שנה החליטו לעזוב את היבשת השחורה. אדי נסע לאירופה וג'ולס לארה"ב. השקעותיהם, בעיקר בנכסי נדל"ן ובמרכזי קניות, הניבו רווחים גדולים, ובמשך השנים תרמו השניים לא מעט לישראל, בעיקר לבית איזי שפירא ברעננה. ג'ולס טראמפ אף היה אורח הכבוד בחנוכת הבית החדש של הארגון לפני כחצי שנה. למרות פניות חוזרות ונשנות אליו במהלך הכנת הכתבה סירב להגיב.
ההיכרות הראשונה בין האחים טראמפ לגנגר היתה במסגרת עסקים שעשו עם המיליונר משולם ריקליס, כאשר שימש גנגר עוזרו האישי ואיש סודו. שנים אחר כך, ב־2001, היו אלה הטראמפים שנחלצו לעזרת גנגר כאשר נקלעה TRI לקשיים. הטראמפים החליטו אז לקנות אג"ח להמרה של TRI, שנסחרו במחיר נמוך. "האג"ח היו אז בידי בנקים שרצו להמירן למניות ולמכרן. הם באו ו'שחררו' את האג"ח עבור גנגר, והשקיעו יותר מ־230 מליון דולר ב־TRI.
"זו היתה יוזמה של גנגר", מספר אדם המקורב לעסקה. בתמורה לכספים שהזרימו לחברה, חתמו גנגר והטראמפים במרץ 2001 על הסכם, שלפיו קיבלו האחים 47% ממניות החברה, וזכות סירוב ראשונה על כל מכירה של מניותיה.
גנגר, ששימש יו"ר TRI, נשאר בעל השליטה בחברה עם 53% מהמניות. האחים נכנסו לדירקטוריון אך נותרו פסיביים לחלוטין. "הם לא התערבו בניהול והוא ניהל את החברה כאילו היא שלו בלבד", אומר אדם שהכיר את התנהלות החברה באותם ימים.
אריה גנגר היחסים בין גנגר לבין הטראמפים היו לבביים וחבריים, וגנגר אף נהג לסעוד מדי פעם בארוחות שבת אצל ג'ולס טראמפ בפלורידה. "אריה התייחס לטראמפים כמו אל משפחה. הוא אמר עליהם רק דברים טובים וסיפר שהם שותפים מעולים", נזכר חבר של אריה מארה"ב. האידיליה הזו נמשכה למרות מצבן של TRI ושל חיפה כימיקלים, שהלכו וצברו חובות של מאות מיליוני דולרים, בעיקר לבנק הפועלים, שהחל לחפש רוכש לאחזקותיו של גנגר בחיפה כימיקלים.
בצד חברות בחו"ל שהתעניינו ברכישה, בדקו את האופציה גם כמה חברות ישראליות, ובהן כיל של משפחת עופר, קרן מרקסטון ואפילו ארקדי גאידמק. ב־2006 עמדה החברה על סף מכירה, אלא שביולי 2006 פרצה מלחמת לבנון והפכה את הקערה על פיה. הרוכשים הזרים ירדו מהפרק וגם כיל החליטה לוותר. לבקשת גנגר נשאר אבי פילוסוף מאז בתפקיד מנכ"ל זמני, נוסף על תפקידו כיושב ראש.
הבנק לוחץ
בשנתיים האחרונות הראתה חיפה כימיקלים סימני התאוששות, על רקע צעדי התייעלות שנקטה ועליית מחירי הסחורות שהיא משווקת. אלא שאליה וקוץ בה: בתחילת השנה החל בנק הפועלים ללחוץ על החברה להגיע להסדר לפריסת חובותיה, שהגיעו לכ־300 מליון דולר. במאי פנה גנגר לטראמפ וביקש ממנו לבוא לארץ ולהיפגש איתו ועם יו"ר בנק הפועלים, דני דנקנר. ע
ל פי מידע מגורם הקשור לעסקה, ביקש בנק הפועלים ביטחונות מיידיים בהיקף של מיליוני דולרים, ואיים שאם הדבר לא ייעשה, הוא ימכור את החברה. לדברי אותו אדם, תחילה נערכה פגישה רק בין דנקנר לטראמפ. "דנקנר היה נחרץ ואמר שהבנק לא מוכן להמשיך כך, שהגיעו מים עד נפש. דובר על הסכם לפריסת החוב, והתנאי של הבנק היה שג'ולס טראמפ יהיה ערב להסכם וייתן את המימון הדרוש ל־TRI כדי לעמוד בתנאי התשלומים".
בפגישה נוספת של אנשי בנק הפועלים, הפעם עם טראמפ וגנגר יחד, סגרו הצדדים על הסכם לפריסת החוב, שנחתם ב־25 ביוני האחרון. הוסכם כי תחילה ייעשה פירעון מיידי של 64 מיליון דולר מחובות TRI, או לחלופין 70 מיליון דולר בתוך שנה, ועוד פירעון של כ־25 מיליון דולר עבור חובותיה של חיפה כימיקלים.
הוסכם כי ג'ולס טראמפ יגייס את הכסף, והצדדים נכנסו למשא ומתן על התמורה שיקבלו האחים בגינו. כאן מתפצלות הגרסאות: בעוד הטראמפים טוענים שגנגר חתם איתם על הסכם שלפיו בתמורה להעמדת המימון הוא יקצה להם עוד ממניות החברה, באופן שיביא לשליטתם בה, מקורב לגנגר טוען שאמנם התקיים משא ומתן על כך, אך הצדדים לא הגיעו להסכם.
לדברי גורם הקשור לעסקה, הגיע גנגר באותה העת לארץ וערך בדיקות פיננסיות, שמהן הבין שהוא מסוגל לעמוד לבדו בהתחייבויות לבנק הפועלים בלא צורך לאבד את השליטה בחברה שהקים וטיפח, כנראה באמצעות תזרים המזומנים של חיפה כימיקלים. "הוא יצר קשר עם הטראמפים והודיע להם שבדק את הנושא מחדש ומתברר שהוא לא צריך אותם כדי לעשות את ההסדר", מספר הגורם, "אבל הם אמרו לו שיש להם הסכם שאליו הגיעו על פי בקשתו ושהם מצפים שיעמוד בו".
השיחה הקשה הזו הולידה את הקרע בין גנגר לטראמפים, שבהמשך רק הלך וצבר תאוצה. בעיצומו של משא ומתן בין הצדדים, בצעד שכאמור הפתיע את גנגר, הגישו נגדו הטראמפים, ב־11 באוגוסט, שתי תביעות — הראשונה בבית המשפט בניו יורק, והשנייה בבית המשפט בדלוואר. במקביל התרחשה מאחורי הקלעים התפנית שהפכה את הסיפור מקרב עסקי־משפטי לסאגה משפחתית, כאשר הטראמפים פנו מאחורי גבו של אריה לבנו שגיא והציעו לו למכור להם את מניותיו ב־TRI.
משמאל: סירין קרן, אריה גנגר ומעליו בנו שגיא, לצד אריאל שרון בליל הבחירות, 2001. החיוכים נמחקו צילום: דוד רובינר
האחים ראו באריה גנגר אדם שהפר הסכם עמם, ולכן חשו כי מדובר במהלך עסקי לגיטימי לחלוטין. לעומת זאת, מבחינתו של גנגר האב, "האנשים האלה, שאריה חשב עד לפני רגע שהם חברים שלו, פשוט עשו לו אמבוש", מגדיר את זה מקורבו.
נאמנות במבחן
שמו של הבן, שגיא גנגר, 36, עלה לראשונה בהקשר עסקי ב־1999, לאחר שגנגר האב השתלט על חברת ESC מדיקל (שלימים הפכה ללומניס), יצרנית הציוד לטיפולים רפואיים מיקנעם. גנגר הכניס לחברה את שגיא, אז בסך הכל בן 27, בוגר תואר שני במינהל עסקים בבית הספר היוקרתי וורטון, ומינה אותו לתפקיד סמנכ"ל הכספים של לומניס.
המינוי של אדם כה צעיר וחסר ניסיון לתפקיד הבכיר, בשכר ובונוסים גבוהים, לווה בביקורת בתוך החברה ובעיתונות. ביקורת נוספת נשמעה כאשר לומניס נתנה לשגיא במאי 2001 ערבות להלוואה של 2 מיליון דולר לרכישת דירה בניו יורק.
"ברור שהגעתי לתפקיד בגלל שאני הבן של", אמר אז גנגר הבן בראיון לעיתון "גלובס". "בלי זה לא הייתי מגיע לתפקיד. הייתי האדם היחיד שהיה מספיק מטומטם להסכים לקיצוץ של 75% במשכורת, לעזוב את אשתו באופן זמני ולהיכנס לחברה על סף פשיטת רגל. רק מישהו שנאמן לאביו יעשה דבר כזה", אמר. שנים לא רבות אחר כך, הועמדה, כאמור, נאמנות זו במבחן.
אנשים שעבדו בזמנו בלומניס מספרים על יחסים מצוינים ששררו בין האב לבנו, ובאותה שנה אף קודם שגיא ומונה לסמנכ"ל התפעול של לומניס תחת המנכ"ל אז יאשה סיטון. אחד ממקורבי משפחת גנגר אומר היום כי במבט לאחור היתה זו טעות. "זה לא היה קל, כי הוא היה בחור צעיר בלי הרבה ניסיון, שניהל למעשה בפועל חברה בורסאית גדולה. הוא היה נתון בלחץ גדול".
אולם בזה לא תמו צרותיו של שגיא. בתחילת 2002 פתחה רשות ניירות ערך האמריקאית (SEC) בחקירה מקיפה נגד לומניס בחשד להונאות חשבוניות ששגיא היה מעורב בהן, ובעקבותיה התרסקה מניית לומניס והחברה איבדה בתוך זמן קצר מאות מיליוני דולרים. בלחץ בעלי המניות בלומניס, מונתה הנהלה חדשה, וגנגר הבן אולץ לעזוב. חקירת רשות ניירות ערך הסתיימה כעבור ארבע שנים, באפריל 2006, בהסכם פשרה, שלפיו שילם גנגר לרשות 75 אלף דולר קנס ונאסר עליו לכהן כדירקטור או כנושא משרה בחברה ציבורית במשך חמש שנים.
"לאחר שנאלץ לעזוב את לומניס, עבר שגיא משבר גדול", מספר מכר של המשפחה. "אריה סידר לו כמה עסקאות נדל"ן בקנדה ונתן לו אפשרות לשקם את עצמו. הוא תמך בו, נתן לו ייעוץ משפטי והצליח בעזרת עורכי הדין להביא לכך ששגיא יגיע להסכם עם הרשות לניירות ערך". אלא ששגיא, כפי שמספרים מקורביו של אריה, הפנה עורף לאביו.
"מזה כשלוש שנים שגיא לא מוכן לדבר עם אביו", מספר חבר של אריה. "כל מה שאריה עובר עם הבן שלו בשנים האחרונות כואב לו מאוד והוא סובל מאוד. זה הורס אותו".
יום שישי הגורלי
הטראמפים הכירו את מערכת היחסים העכורה בין שגיא לאריה, ועל רקע זה פנו לשגיא והציעו לקנות ממנו את מניותיו. בפגישות איתו הציגו בפניו את הסכם בעלי המניות המקורי, מ־2001, המבטיח להם זכות סירוב ראשונה על כל מניותיו של אריה. לטענתם, העברת המניות ב־2004 מאריה לילדיו נעשתה מתוך הפרה של זכות סירוב זו, ולכן ידם בכל משא ומתן תהיה על העליונה, והם זכאים, בעצם, לרכוש את המניות במחיר הנמוך של 2004.
בפגישה שנערכה בניו יורק באותו יום שישי גורלי, 22 באוגוסט, הציעו אם כן לגנגר הבן הצעה שנראתה לו - על רקע טענתם זו - מצוינת. הם הציעו לקנות ממנו את 19% המניות שבידיו תמורת כ־26.7 מיליון דולר, יותר מפי שניים משוויים המוערך. שגיא התייעץ עם עורכי דינו, שגרסו שהסיכוי של הטראמפים לנצח בתביעה המשפטית אכן גבוה, ולכן עדיף לשגיא לסגור איתם את העסקה ולהימנע ממאבקים משפטיים יקרים, שבסיומם עלול ערך המניות שבידיו לרדת. ואכן, עוד באותו היום חתם שגיא גנגר עם הטראמפים על הסכם למכירת מניותיו.
אריה גנגר טוען כי לא הפר את הסכם בעלי המניות שלו עם הטראמפים במהלך העברת המניות לילדיו, וכי מדובר במהלך תקין. לטענתו, ייתכן שבמעשהו זה לא עמד בכל סעיף וסעיף בהסכם, אך עמד ברוח ההסכם, היות שמדובר בהעברת מניות בתוך המשפחה, ולא במכירתן.
שלושה ימים לאחר אותו יום שישי, ב־25 באוגוסט, כונסה מועצת המנהלים של TRI. על רקע הסכסוך המשפטי שכבר התנהל, אפשר היה לחתוך בסכין את המתח באוויר, אבל רק לקראת סיום הישיבה שלפו הטראמפים את שטר הבעלות על המניות. "בעקבות המניות שקנינו משגיא יש לנו כעת כ־66% מהמניות, ואנו שולטים בחברה". אריה היה בהלם, הגילוי ששותפיו חברו לבנו ורכשו את מניותיו מאחורי גבו היכתה בו כרעם ביום בהיר. הוא רתח וסיים את הישיבה בזעם.
כאשר ניסה אחר כך להבין מבנו את הסיבה למהלכו, טען הבן כי מניעיו היו עסקיים לחלוטין, וכי החליט לממש את מניותיו במחיר גבוה כדי להימנע ממאבק משפטי ארוך ויקר שעד לסיומו עשוי ערך המניות שבידיו לרדת. שגיא הרגיש ששיחק אותה בגדול ועשה אקזיט של אלופים: לא רק שהשנה האחרונה היתה הטובה ביותר שהיתה לחברה מעולם, לאחר שבשנים האחרונות היתה על סף פשיטת רגל ורגע לפני המשבר הכלכלי העולם, אלא שגם מחיר האשלג בעולם עלה לרמות גבוהות.
גנגר הבן גם הבין, לדבריו, מהמסמכים שהציגו לו הטראמפים כי אביו עצמו הסכים למכור לאחים את מניותיו שלו, ולכן לא ראה במעשהו חוסר נאמנות.
הצפרדע והעקרב
הטראמפים מצדם רואים בהתנהלות של אריה גנגר מולם גרסה מודרנית לסיפור הצפרדע שסחבה את העקרב על גבה כדי שיחצה את הנהר, והוא גמל לה בעקיצה. הם נפגעו מאוד מכך שלמרות שסייעו לו פעמיים להציל את החברה שלו, הוא בחר להתכחש להסכם עימם. גנגר מצידו מספר את אותו הסיפור רק בנוסח הפוך - הפעם הוא הצפרדע והטראמפים הם העקרב. הוא מרגיש שהם אלה שבגדו בו וסגרו מאחורי גבו הסכם עם בנו, שהביא לנישולו מהחברה.
עו"ד אבי פילוסוף, האיש של גנגר בחיפה כימיקלים. פיטוריו מהחברה צפויים להיגרר לדיון בבתי המשפט צילום: בועז אופנהיים כשהמזכירה במשרדי TRI בניו יורק נשאלת אם אפשר לדבר עם אריה גנגר התשובה שלה קצרה, ברורה ועבור גנגר גם מאוד כואבת: "אריה גנגר לא נמצא כאן יותר". גנגר יושב כיום רוב הזמן בביתו בפלורידה. פנייה טלפונית אליו במהלך הכנת הכתבה נענתה ב"אני לא רוצה עיתונות". אחד מחבריו הקרובים בארה"ב מספר שהוא שוקד בימים אלה על ההליכים המשפטיים נגד הטראמפים.
"יש לו כושר לחימה בלתי רגיל והוא לא מוכן לוותר. הוא יילחם עד הסוף", אומר החבר. "יש לו סוללה די נכבדה של עורכי דין. הם ינסו לטרפד את המהלך בבית המשפט ולהחזיר את הגלגל אחורה. מה שאני מפחד זה שכאשר הם יגמרו את כל המלחמות החברה לא תהיה שווה כלום".
גנגר מתכוון לטעון כי הטראמפים ניצלו את בנו על רקע הסכסוך ביניהם, ועל רקע מה שמקורביו מתארים ככושר שיפוט לקוי שלו, כדי לבצע השתלטות עוינת על החברה. "העניין נחת על אריה בהפתעה גמורה", אומר החבר, "הוא מאוד כועס. אני מניח שבמערכת יחסים תקינה בין אב לבן, שגיא היה הולך לאבא שלו ומדבר איתו והם היו נלחמים בזה ממצב של כוח. אלא שבמקום זה הוא כנראה נבהל והחליט לשתף איתם פעולה".
לדברי החבר, העובדה שאריה גנגר איש עסקים ותיק וממולח לא עזרה לו לזהות את מה שעומד לקרות. "אריה אדם ישר והגון, לפעמים יותר מדי, עד כדי כך שיכול להיות שבמשך התקופה הוא לא היה רגיש מספיק לאותות, שאולי בן אדם אחר היה שומע ומתעורר קצת קודם. זה לא שהוא תמים או נאיבי, אבל הוא לא תפס את החומרה והסיכון של המצב שבו הוא ובנו לא מדברים, ולבן יש ביד מניות של החברה".
מהרגע שהטראמפים הטילו באותה ישיבת דירקטוריון את הפצצה שלהם ועד לרגע שבו מצא עצמו אריה גנגר מחוץ לחברה, עברו בסך הכל כמה ימים. "אחרי שהם קנו משגיא את המניות", מספר המקורב לגנגר, "הטראמפים ניסו מתוך עמדת רוב להכריח את אריה לעשות דברים מסוימים ולהעמיד לו תנאים לעשות דברים כמו שהם רוצים. כאשר הוא סירב ואמר שיילחם בהם, הם פשוט פיטרו אותו. לא ייאמן ששותפים יכולים פשוט לבוא ולהגיד למנהל של החברה שהם מפטרים אותו. הם עשו ניקוי אורוות והעיפו או ניטרלו את כל אנשיו של אריה. הם פשוט עשו מהפכה".
חשוב לציין שהטראמפים קיבלו בסופו של דבר מבית המשפט בדלאוור אישור למהפיכה שעשו בדירקטוריון החברה. ב־26 בספטמבר אישר בית המשפט את הרכב הדירקטוריון החדש שהציעו הטראמפים.
"אריה כועס וזועק מכאב", מסכם מקורבו. "זה לא דבר קל לאבא שמגדל את הילדים ונותן להם הכול, ופתאום ברגע אחד הכול נחתך. זה מאוד קשה וכואב לו".
"טרגדיה אישית"
אורלי גנגר, בתו הצעירה של אריה, שלחה בתגובה לשאלות "כלכליסט" תגובה בשם המשפחה: "זו טרגדיה אישית בעבורנו שמשפחת טראמפ, שהיו במשך שנים חברים קרובים במיוחד שלנו, עיוותו את מערכת היחסים הזו וניצלו אותה ואת אחי בכדי לתקוע טריז במשפחתנו. הם עשו זאת כחלק ממאמץ אכזרי ליטול מאבי את החברה שייסד, הקדיש לה חלק ניכר מחייו, ובנה ללא לאות לכדי עסק מצליח מאוד. אנחנו עצובים ומאוכזבים מאוד מהתנהלותם, אנו רואים בכך חוסר נאמנות וכבוד של משפחת טראמפ כלפי משפחתנו, ונילחם בכל האמצעים החוקיים שעומדים לרשותנו בכדי להגן על האינטרסים שלנו בחברה שאבי בנה".
בשיחות עם אנשים המקורבים אליו דוחה שגיא גנגר את הטענות לגבי יכולת השיפוט שלו, שאותן הוא מכנה רכילות גסה. "הם יכולים להגיד מה שהם רוצים", אומר שגיא גנגר, "אבל אני יושב עם כמעט 30 מיליון דולר ביד ולהם יש פנקס של המניות בכיס, שהמחיר שלהן היה גבוה ב־30%־40% לפני חודשיים. אם שיחקתי אותה בגדול מבחינה עסקית אז כנראה ששיקול הדעת שלי בסדר. היו לי מניות והיתה שאלה אם למכור אותן או לא, והשאלה שהיתה היא אם המחיר שאני מקבל מפצה על כל הסיכונים ועל כל ההשלכות שיש בדבר הזה. לפי דעתי כן, אז זו לא היתה החלטה קשה".
בתגובה לשאלות שהועברו אליו, העביר שגיא גנגר ל"כלכליסט" את התגובה הקצרה הבאה: "אני מצר על העיסוק בפרשה. בעיקר אני מוטרד מהשימוש של התקשורת במקורות אנונימיים. אם מישהו רוצה להשמיע את טענותיו, עליו להזדהות. עטיפת הדברים במעטה של אנונימיות היא מתוך פחדנות להתמודד עם האשמות של השמעת דברי דיבה.
בלי קשר לכך, כל אדם שיש לו נגיעה כלכלית לעניין הזה יש לו את הזכות והחובה למשפחתו לפעול בצורה שהוא מאמין שתביא את התוצאה המבטיחה ביותר. ההחלטה שלי כבר נעשתה. אני מאחל לאחרים בהצלחה בהחלטה מה הדבר הטוב עבורם".
חיפה שחמקה לי
באופן טבעי, מלחמת השליטה על TRI והמהפיכה שבישרה הגיעו גם לחברה הגדולה ביותר שבשליטתה, חיפה כימיקלים. עו"ד אבי פילוסוף, יו"ר ומנכ"ל החברה ומקורבו של גנגר, פוטר גם הוא. כאשר טראמפ הגיע לארץ בערב ראש השנה הוא נפגש עם הנהלת המפעל והעובדים. בשיחה שקיים עם פילוסוף נתן לו להבין כי אינו רצוי בחברה, לאור קשריו ההדוקים עם גנגר, ועדיף כי יעזוב בהקדם האפשרי . זאת, למרות העובדה שהחברה תחת ידיו היתה בנסיקה.
לאחר החג, לא חזר פילוסוף למשרדו בחיפה כימיקלים. הוא החזיר את רכב החברה שלו, ושב לעבוד במשרד עורכי הדין שלו. מאז הוא מנהל באמצעות עורכי דינו רם כספי וזאב שרף, משא ומתן עם טראמפ ועורכי דינו בארץ לגבי הסדר הפיטורים שלו. ל"כלכליסט" נודע כי לפילוסוף הסכם חתום, המבטיח שאם יהיה שינוי בעלות בחברה הוא יקבל שכר של שנה אם יחליט לעזוב או שכר של שלוש שנים אם יפוטר, נוסף לבונוסים על רווחים. טראמפ מסרב לשלם את הסכומים האלה, ובינתיים, בפגישות שנערכו בין הצדדים, לא הושגה פשרה והנושא עשוי להיגרר לבתי משפט.
לפני כשלושה שבועות שלח טראמפ לפילוסוף מכתב פיטורים, ולפני כשבוע שלח פילוסוף - שסירב להגיב לכתבה זו - מכתב לכל חברי הנהלת חיפה כימיקלים, שחושף מעט מסתרי לבו. "כידוע לכם, קיבלתי בימים אלה ממר ג'ולס טראמפ הודעה בדבר החלטתו להפסיק את העסקתי בחיפה כימיקלים", הוא כותב.
"בנימה אישית ובשקיפות מלאה כפי שנהגתי אתכם תמיד, לא נותר לי אלא להצטער על הדרך והסגנון בה הפרידה מתבצעת. זו אינה הפעם הראשונה בה בעלי שליטה חדשים עורכים שינויים בניהול חברה שבשליטתם בהתאם להבנתם. זוהי זכותם הבסיסית. חבל שבעלי השליטה הנוכחיים לא השכיל לשמור על המסורת המכובדת והנאותה בה חיפה כימיקלים נהגה בעבר כלפי מנהלים ועובדים שכירים שעה שהגיעה העת להיפרד".
מי שיחליף את פילוסוף בתפקיד מנכ"ל חיפה כימיקלים הוא נדב שחר, שייכנס לתפקיד בינואר הקרוב, לאחר שסיים השבוע את תפקידו כמנכ"ל אפריקה תעשיות שבשליטת לב לבייב. לטראמפ, שמאז שרכש את השליטה בחיפה כימיקלים מבלה שעות נוספות בארץ, הספיק מפגש אחד עם שחר כדי להציע לו הצעה שלא ניתן לסרב לה, במסגרתה הוא ויתר על אופציות נדיבות באפריקה תעשיות, אבל המשימה שתוטל על כתפיו לא תהיה קלה.
אנשיו של אריה גנגר מטילים ספק ביכולת של הטראמפים, המתמחים בעסקי נדל"ן, להצעיד את חברת הדשנים והכימיקלים קדימה, ומציירים את הימים שאחרי עידן גנגר כשחורים. מה באמת יהיה עתידה של חיפה כימיקלים בעידן של בעלי השליטה החדשים? את התשובה על כך נלמד רק בעתיד, עד אז יוכל שגיא גנגר לשבת בביתו הפרטי בניו יורק ולספור את המזומנים. אביו בפלורידה, מנגד, ייאלץ לחשב את ההוצאות עבור עורכי הדין שייצאו איתו למלחמה שהוא מתכנן.
סייע בהכנת הכתבה: אביהוא קדוש
