תשכח את תשס"ח

ארקדי גאידמק צילום: שאול גולן

ארקדי גאידמק

מה קרה: איש המסתורין הרוסי פרץ לזירה העסקית הישראלית לפני כשנה וחצי, כשהחל לרכוש חברות בורסאיות בתיאבון אוליגרכי בריא ובמטרה לבנות אימפריה שתאפיל על זו של שותפו־יריבו, לב לבייב. אולם תוכניות לחוד ומציאות לחוד. גאידמק השקיע ברכישות יותר ממיליארד שקל, אך שווי האחזקות המצרפי שלו בהן כיום אינו עולה על 200 מיליון שקל. גאידמק הפסיד יותר מ־85% מהשקעתו - יותר מ־850 מיליון שקל. כתוצאה מירידת שוויין נאלץ גאידמק לשעבד את אחזקותיו בחברות הציבוריות, את ביתו בקיסריה ואת הבית של בתו. כיום האימפריה מוחזקת בנאמנות בידי עו"ד יוסי שגב, שמחפש קונים. לא ברור כמה קשה עבד גאידמק כדי להרוויח את הסכומים שהפסיד, או עד כמה ההפסדים האלה מהותיים בעבורו, אבל ההפסדים הכספיים והכישלון הניהולי עשויים להקשות עליו תדמיתית במירוץ שבו הוא צפוי להתמודד על ראשות עיריית ירושלים. אחרי הכל, מדובר בכישלון עסקי שגם פרסומאי מבריק לא יצליח למחוק.

הוא אמר: "צבי ויליגר רוצה להטיל בי רפש, אורי שני הוא נוכל ושקרן, הוא ומשפחתו חיים על חשבוני".

אמרו עליו: "אצל גאידמק כסף זה לא כסף, מילה זו לא מילה" (מנהל עסקיו לשעבר אורי שני).

אברהם הירשזון

אברהם הירשזון צילום: אוראל כהן

מה קרה: השנה של הירשזון היתה מלווה במתח ובדריכות, שהגיעו לשיאם ביוני, עת הגיש היועץ המשפטי לממשלה כתב אישום חריף נגדו באשמת הלבנת הון, רישום כוזב במסמכי תאגיד, גניבה, קבלת דבר במרמה והפרת אמונים. הירשזון נחשד שגנב סכום של 4 מיליון שקל מכספי הסתדרות העובדים הלאומית שעמד בראשה בשנים 2005–1998 ומכספי עמותת ניל"י, וכי שלשל לכיסו כמחצית מסכום זה, שאותו קיבל במזומן. מי יודע, אולי השנה נראה בעניינו עסקת טיעון מול הפרקליטות, ואולי הירשזון יהיה השר הבא שיישלח לכלא.

הוא אמר: "אני ממש לא זוכר. שאלתם אותי גם, ועניתי, אני ממש לא זוכר" (הירשזון בחקירה).

לב לבייב צילום: צביקה טישלר

לב לבייב

מה קרה: במשך 11 שנה הוביל לב לבייב את אפריקה ישראל שבשליטתו לצמיחה מרשימה. כמו הילדים שהלכו בבטחה אחר החלילן מהמלין, כך המשקיעים הלכו שבי אחרי לבייב, שפיזר הצהרות מעודדות על עתיד החברה, שאותה הביא לשווי שיא של כמעט 7 מיליארד דולר במאי 2007. אבל אז הקערה התהפכה על פיה, ולאחר רצף אירועים עגום שפקד את החברה הפסיקו המשקיעים להקשיב לחליל של לבייב והחלו לנטוש. בשנה שחלפה הרווחים של אפריקה ישראל הצטמקו, המנהלים עזבו, רמת הסיכון עלתה, דירוג האשראי צנח, ההון העצמי נשחק והמשקיעים מצביעים ברגליים: מניות אפריקה ישראל איבדו בשנה וחצי החולפות 86% מערכם. אם לא די בצרות הכלכליות, הרי שלבייב סבל גם מביקורת ציבורית - עזיבתו מהארץ ללונדון לוותה בהרמת גבה, וסוכנות האו"ם למען הילדים יוניצ"ף הודיעה ביוני כי החליטה לנתק את קשריה עם המיליארדר הישראלי בשל מעורבותו בבנייה בהתנחלויות.

הוא אמר: "אפריקה ישראל היא המציאה הכי גדולה בבורסה" (פברואר 2008).

דני דנקנר צילום: אביגיל עוזי

צבי זיו ודני דנקנר

מה קרה: השנה של ראשי בנק הפועלים החלה בקול תרועה רמה. זמן קצר לאחר ראש השנה תשס"ח יצאה משלחת של ראשי הבנק - המנכ"ל צבי זיו, היו"ר דני דנקנר ובעלת השליטה שרי אריסון - לסינגפור, לפתיחת סניף הבנק הישראלי הראשון במזרח הרחוק. אלא שבאותן שעות כבר החל הבנק לספור את ההפסדים כתוצאה מההשקעה הכושלת בשוק הסאב פריים. עם הזמן הלך והתברר היקף החשיפה, עד שלבסוף נאלץ הבנק להודות בכישלון וב־30 במאי גם למכור את תיק ההשקעות שלו בהפסד של 870 מיליון דולר.

התהליך כולו לווה בביקורת שנשמעה מצד אנליסטים לגבי מידת שקיפותו של הבנק ואם לא די בכך הרי שרשות ניירות ערך התערבה ודרשה לקבל הסברים על אופן קבלת ההחלטות בנק. יחד עם זאת ההחלטה האמיצה לבצע את המכירה ולחתוך הפסדים התקבלה בשוק באהדה שראה בה פתח לתקווה.

הם אמרו: "בנק הפועלים דומה מבחינה מסוימת לנושאת מטוסים, שמשייטת לעתים גם בים סוער" (דני דנקנר מסביר את דו"ח 2007).

עליזה יפו צילום: אילן ספירא

עליזה יפו ומרים דורון

מה קרה: חובות לבנק אינם דבר נעים, בטח לא כשקצת מתקשים להחזיר אותם. האחיות עליזה יפו ומרים דורון, שניהלו יחד את חברת רמט, נקלעו לחובות כבדים של 100 מיליון שקל ולמצב שבו הברירה המכובדת היחידה שנותרה להן היתה למכור את החברה וללכת הביתה. העובדה שאביהן הקים את החברה ב־1942 בוודאי לא הקלה. המשא ומתן למכירת החברה בתמורה לכ־45 מיליון שקל עם יבואן הרכב שלמה שמלצר התפוצץ בנושא המשך מעורבותן בניהול. הניסיון לדבוק בהערכת השווי שהזמינה רמט, שעמדה על כ־300 מיליון שקל, לא צלח, ובסופו של דבר הן נאלצו להתפשר על פחות. רמט נמכרה לאיש העסקים אלי אלעזרא בתמורה ל־20 מיליון שקל והתחייבות לסגירת החוב, וחודש לאחר הרכישה החליפו אנשי אלעזרא את האחיות בתפקידי הניהול.

הן אמרו: "לא הסתבכנו בכלל. הכל שמועות מרושעות" (האחיות, פחות מחודש לפני המכירה).

אמרו עליהן: "אני מרגיש מאוד נוח עם השותפות עם מרים דורון ועליזה יפו. נוצרה בינינו חברות יפה מאוד ומצאתי אנשים איכותיים" (אלי אלעזרא, חודש לפני שהעיף אותן מהחברה).

רון לובש צילום: גלעד קוולרציק

רון לובש

מה קרה: מנכ"ל מרקסטון ויו"ר פריזמה חגג באחרונה את יום הולדתו ה־50 באולפני הרצליה, אך מאחורי החיוכים, המכובדים ועוגת שבע הקומות הסתתרה שנה קשה במיוחד. זה התחיל בשטף הפדיונות בקופות ובקרנות שרכשה פריזמה, שטף שלא נעצר עד עכשיו ואשר בגללו דרש בנק לאומי ממרקסטון להגדיל את הביטחונות שקיבל בעבור ההלוואה לרכישתן. אבל הקשה מכל עוד עמד לפניו: בינואר 2008 רשמו קופות הגמל חרמון ועצמון וקרן ההשתלמות תבור תשואות שליליות חריגות (8.28%-, 6.09%– ו־8.06%-, בהתאמה). ועדת בדיקה חיצונית חשפה כשלים, ובעיקר את העובדה שמנהל ההשקעות, בן גביזון, פעל בניגוד להוראות ועדת ההשקעות והממונה על שוק ההון, והשקיע 67%-85% מנכסי הקופות והקרן במניות. אלא שאז שוק המניות ירד, ההימור כשל ופריזמה נאלצה להכניס יד לכיס ולפצות את עמיתיה ב־106 מיליון שקל. גביזון הושעה ואז התפטר, ומנכ"ל קופות הגמל עזרא עטר נאלץ גם הוא להתפטר.

לובש עמד בגבורה במשברי השנה הקשה, בחר במנהל מוערך, יובל גביש, לעמוד בראש פריזמה, ומקווה לשיפור מהיר בתוצאות החברה. ובכל זאת, נראה שהיה מעדיף לשכוח את השנה שחלפה.

הנפגעים העיקריים: עמיתי חרמון, עצמון ותבור. חרמון היא עדיין קופת הגמל בעלת התשואה הגרועה ביותר מתחילת השנה מבין הקופות הקטנות: 13.35%–. חרפת ינואר לא נמחקה במהרה.

הוא אמר: "אבא לא יכול לקום ולהתפטר. זה הילד שלי ואני עומד מאחוריו".

זאב פלדמן צילום: אוראל כהן

זאב פלדמן

מה קרה: רו"ח זאב פלדמן למד השנה שיעור חשוב במדיניות ציבורית: שבמדינה כמו שלנו שום דבר לא סגור עד שהוא באמת סגור. במרץ השנה הסכים פלדמן לקבל עליו את תפקיד מנהל רשות המסים, לאחר שלזו לא היה מנהל קבוע יותר משנה לאחר שג'קי מצא נאלץ לסיים את תפקידו בעקבות החשדות לשחיתות. הרשות היתה תקועה וסבלה מנזק תדמיתי קשה, ופלדמן הרגיש, לדבריו, כמי שנחלץ לעזרת המדינה. אלא שאז נחשף כי פלדמן לא דיווח לוועדת האיתור כי מסר עדות במשטרה בעניין ייצוג אנשי העסקים מיכאל צ'רנוי וארקדי גאידמק בפרשת השומות החשודות של שוקי ויטה. משרד האוצר חשש ופנה ליועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, בבקשה שיבדוק את כשירותו של פלדמן לתפקיד. פלדמן נעלב, החליט לשבור את הכלים והסיר את מועמדותו. בין לבין הוא כבר הספיק להעניק לתקשורת ראיונות ולספר על התוכניות העתידיות שיש לו בתפקידו החדש.

הוא אמר: "אני בא ועושה משהו שחשבתי שבגללו ייתנו לי להדליק משואה, ועכשיו אני צריך להסביר את עצמי? לא רוצה".

לן רוזן צילום: עמית שעל

לן רוזן

מה קרה: "כל השמועות שרצו על גבו של ליהמן ברדרס הן גיבוב של שטויות. מעולם לא חשתי איזושהי אי־נוחות לגבי העסקים שלנו, לגבי הנזילות שלנו ולגבי היציבות של הבנק. אני לא רואה תסריט של נפילת בנק השקעות גדול נוסף מתממש". לן רוזן, מנכ"ל ליהמן ברדרס בישראל, למד השנה על בשרו שהנבואה ניתנה לשוטים. בסוף אוגוסט הוא התראיין לתקשורת וניסה לשכנע באמצעותה את הציבור שהכל בסדר, אך ב־15 בספטמבר קרס הבנק והגיש בקשה לפשיטת רגל. שלושה ימים לאחר מכן אישר בית המשפט לבנק לאומי לעקל את נכסי ליהמן ברדרס בישראל, עד לסכום של 370 מיליון שקל. כיום, לאחר שחטיבת ההשקעות של ליהמן העולמית נמכרה לבנק ברקליס הבריטי תמורת כ־1.35 מיליארד דולר (כולל הבניין בניו יורק, שמוערך ב־960 מיליון דולר), עובדי הסניף הישראלי כבר שולחים קורות חיים.

הוא אמר: "לא רק שאנחנו לא מפטרים עובדים בישראל, אלא אף מגייסים עובדים חדשים".

אילן בן דב צילום: סיוון פרג'

אילן בן־דב

מה קרה: בשנה שחלפה גילה אילן בן־דב שהרבה יותר קל להתפרס ממכירת טלפונים סלולרים מאשר לקנות ולמכור מניות. בעל השליטה בחברת סאני אלקטרוניקה, החליט בשנים האחרונות לגוון מעט את עסקיו ולנצל את עשרות מיליוני הדולרים שעשה מעסקי הסלולר להשקעות בתחומי הפיננסים והנדל"ן. אלא שהשנה הוא גילה שמניות ונדל"ן הם עסקים לא לגמרי פשוט וכשהם נופלים המכה יכולה להיות מאד כואבת. חברת ההשקעות שלו, טאו תשואות, סיימה את המחצית הראשונה של 2008 בהפסד של 265 מיליון שקל וגירעון של 103 מיליון שקל בהון העצמי.

בן־דב, פעם גאון פיננסי שהמשקיעים המוסדיים הלכו אחריו בעיניים עצומות, מצא את עצמו בעמדה זרה לו. אולי זו הסיבה שבאסיפת בעלי האג"ח של טאו הוא מצא עצמו מבקש מהמשקיעים המוסדיים "אל תהיו נגטיב. אתם כל הזמן נגטיב, תהיו פוזיטיב. אני רוצה שתחשבו חיובי, שתנשמו עמוק". נשימות עמוקות, למרבה הצער, לרוב לא משפיעות על השורה התחתונה במאזן.

הוא אמר: "אני מאוד אוהב אתכם ואני ביחד איתכם באותה סירה" (לבעלי האג"ח של טאו).

אורי בחרי צילום: תומריקו

אורי בחרי

מה קרה: ניהול בעייתי וקריאה לא נכונה של השוק בצירוף גורמים חיצוניים כמו עלייה ניכרת במחירי הפלדה הביאו את רב בריח לצבור חובות בהיקף של כ־175 מיליון שקל לבנקים, לספקים ולצרכנים. בית המשפט נאלץ להתערב, ובסופו של יום חייב את העברת השליטה בעסק שהקים אחיו של אורי בחרי, אברהם, לפני יותר מ־25 שנה, לידיים אחרות, והיא נמכרה לשמואל דורנשטיין. אלא שבחרי לא רק איבד את העסק המשפחתי והביא למכירתו במחירי סוף עונה, הוא גם הסתבך בכתבי ערבות אישיים שלא עמד בהם, והביאו לבקשת כינוס נכסים אישית נגדו, לקראת הכרזתו כפושט רגל. קצת לאחר מכן איבד בחרי גם את אהדת הציבור, אף שהמשיך וטען כי הניהול הכושל היה פרי מחלה קשה, כאשר נודע שאת הווילה בסביון הספיק בכל זאת לרשום ערב קריסת החברה על שם אשתו.

אמרו עליו: "עסקה היא כמו נישואים. ואפילו אצל הדתיים לפעמים אחרי האירוסים מחליטים על פרידה" (רעיה שטראוס על החלטתה לא להשקיע ברב בריח).