פרשנות: פיקוח ממלכתי - סוף לתחרות

אז מה מציעים לנו חברי הכנסת? פיקוח בסגנון הישן והטוב. הרי חשבון בנק, כמו לחם אחיד, הוא מצרך בסיסי שנרכש על ידי כלל הציבור. ומכיוון שאין תחרות אמיתית בין הבנקים, אם יפוקחו מחירי העמלות ויוגבלו בחוק, הציבור ייהנה. אבל לצערנו, ההיסטוריה מוכיחה שפיקוח אינו פותר שום דבר: הוא מקסימום מעורר יצירתיות.

בבנקים יושבים אנשים חכמים, לפחות כמו בכנסת. אם יגבילו אותם במקום אחד, הם ימצאו דרכים לפצות את עצמם במקום אחר. אם יפוקחו העמלות בחקיקה, כולנו נשלם יותר עבור האשראי או עבור כל שירות אחר שנצרוך מהם (כפי שאכן קורה כבר עכשיו).

חוץ מזה, כפי שהלחם האחיד הפך כבר מזמן למוצר שאפילו העניים אינם קונים (הצצה קלה בנתוני הלמ"ס מגלה שעניי ישראל צורכים דווקא פיתות), כך יקרה גם בבנקים. בסופו של יום ייווצרו שני סוגי חשבונות: אחד שמחיריו מפוקחים והוא מציע מעט מאוד ללקוח, ואחד שמחיריו אינם מפוקחים ושבו ישקיעו הבנקים את מרב מאמצי השיווק, את מאמצי הפיתוח ואת השכלולים הטכנולוגיים. מן הסתם יתברר מהר מאוד שהפיקוח יתרוקן מתוכן ויהפוך לאות מתה. ויש עוד סיבה שבגללה אסור לפקח על מחירי העמלות, והיא אולי החשובה ביותר. לכאורה הבנקים מנהלים מאבק איתנים נגד ההצעה, אבל אם תחשבו רגע לעומק, תגלו שהיא דווקא טובה להם. אם ישנו דבר שיכול לאיים על ההגמוניה של הפועלים ולאומי בבנקאות הקמעונאית, הרי זו כניסתו של בנק זר לתחום זה. אם למשל תחליט סיטי (לשעבר סיטיגרופ) שהיא מעוניינת להתחיל ולפעול בארץ, יש לה כל האמצעים והכלים להפוך מהר מאוד לשחקן משמעותי.

אבל סיטי או כל בנק זר אחר לא יעלה על דעתו להיכנס ולפעול במדינה שבה יש פיקוח על העמלות והתערבות רגולטורית כה עמוקים. אפילו בעולם השלישי לא נהוג להגביל את הבנקים בחקיקה. לכן כל חקיקה ופיקוח ממלכתי על העמלות יבטיחו את שלטונם הבלעדי של שני הבנקים הגדולים גם ב־60 השנים הבאות. את זה אפילו בוועדת הכלכלה לא רוצים.